צורת ראש ימין של צד"י בכתב אר"י

הצד"י פשוטה שבתמונה ראש ימין הפוך כבכתב האר"י, אבל משופע אלכסוני כלפי מטה. הגם שדבר זה כשר, נראה לי שאינו נכון לכתחילה.
שמעתי מחכם אחד שיש טעם הגון לעשות ראש ימין בצד"י בכתב האר"י נטויה אלכסונית, כמבואר בבית יוסף באות טי"ת שהטעם שראשי ימין בטי"ת, עי"ן צד"י ושי"ן, אינם ישרים [עם השרטוט] אלא או עגול כטי"ת, או פניהם אלכסוני כלפי מעלה, כדי שלא יהיו ראויים להושיב עליהן תגין. ולכן עושין ראש ימין בצד"י בכל הכתבים [ב"י ואר"י] שפניה כלפי מעלה, אלא מחליפים מקום דיבוק היו"ד לגוף, מצד ימין של היו"ד לצד שמאל.

והנה מזה נשתרש עוד מנהג בכתב האר"י היום, שאע"פ שעושין ראשי שמאל בעי"ן ושי"ן כעין וי"ו ולא כזיי"ן [כבתב הב"י] מ"מ ראשי ימין שלהן עושין היו"דין הפוכין מעט כלפי מעלה מטעם המבואר בב"י הנ"ל.

אמנם בשו"ע רבינו מבואר [ע"פ לשון המשנת חסידים] שכל הקוין בעי"ן ושי"ן יהיו כווי"ן ישרות. פירוש ישרות עם השירטוט.
על כרחך שבכתב האר"י אינו חושש למה שכתב הב"י שלא יהא ראשי ימין ראויים לתגין. ואין צורך לשנות הראש שלא יהא ראוי לתגין.
וכמו כן ביו"ד הפוכה שבצד"י אין טעם לפי האר"י לשפעו אלכסונית, אלא היא צ"ל שוה לשירטוט, כמו כל ראשי [גגי] האותיות (פרט להיכן שמבואר אחרת, כגון יו"ד העליונה שבאל"ף).

וכן נהגו כל סופרים ישנים שראיתי. הנני מעתיק לדוגמא תמונת הצד"י מכתב יד קודש ר' משה מפשעוארסק ור' אפרים סופר. היו"ד אינה נטויה אלא ישרה עם השירטוט. וכן נכון לעשות בכתב האר"י.

כתב ידו של הרב הקדוש ר' אפרים סופר מבראד:
מי שרוצה לראות עוד דוגמאות מכתב ידו, ניתן למצוא תחת כותרת תויות "פרשיות ר' אפרים סופר"

צד"י כפופה ופשוטה ראש ימין שוה לשירטוט.
טי"ת ראש ימין כפוף כמבואר בב"י.
עי"ן ושי"ן ראשי ימין שוים לשירטוט כמבואר בשו"ע רבינו ע"פ האר"י.

דוגמאות מכתב ידו של הרב הקדוש ר' משה מפשעוארסק
מי שרוצה לראות עוד דוגמאות מכתב ידו ראה: פרשיות של הרב הקדוש ר' משה מפשעוארסק

ראש ימין של הצד"י למעלה ישרה עם השירטוט, אלא שכלפי מטה יש לה בליטה מועטת. ועכ"פ אינה משופעת הרבה.
ראשי ימין בשי"ן ועי"ן נראה שאינו מקפיד חלקם/פעמים מעט בנטיה כלפי מעלה [כעין המבואר בב"י, ובפרט ראש אמצעי של השי"ן] ופעמים ישרות עם השירטוט.

יו"ד נפסלה

ראה הגדלה
תמונה זו הועלתה בפורום סת"ם באנגלית, ונשאל על היו"ד המסומנת כאן.

על יו"ד זו נראה שנפל דיו או שהתפשט הדיו, וכעת היא אבדה צורתה לגמרי ופסולה, וא"א לתקנה בשום אופן.
בשוע"ר סי' לב סעיף ל מבואר בשם המג"א שיו"ד שאין לה רגל ימין אי אפשר לתקנה שלא כסדרה, כי אין לה צורת אות. (ואמנם בצמח צדק או"ח סי' יז נראה בעליל שמכשיר לתקנה בתו"מ משום שהאות נקראת לתינוק. מ"מ נראה פשוט דהיינו כאשר כללות האות יו"ד ניכרת בדרך כתיבה, אלא שהרגל חסר או נמחק, אבל לפנינו נראה רק טיפת דיו שמבטל לגמרי עיקר צורת גוף היו"ד. נראה שאין להקל כלל).

****

יש להעיר שחלק מהתגין מוגזמים בגודלם, לדוגמא תג הה"א ב'עשה', וכן רגל שמאל הגימ"ל כמעט מדובק לגמרי לירך ימין, וזו בעיה.
יש להעיר עוד שבאות חי"ת של 'לשלחנו' נדבקו הרבה תגין כך שנוצר עובי גבוה בגג הזיי"ן השמאלי של החי"ת - לע"ד זו בעיה קשה בדיני צורת האות, כי תמונת החי"ת שתי זייני"ן או זי"ן ווי"ו, וכעת הזיי"ן השמאלי יש בה פיסול שאינה תואמת את שיעור האות המבואר בשו"ע רבינו סי' לב סעיף כ' [שיעור ירך הזיי"ן והוי"ו צריכות להיות דוקא ארוכות יותר מראשן, [כלומר יותר מעובי-גובה הראש] דאל"כ אינן אות כלל, [כי חסר שיעור האות ההלכתית].

שאלות על מזוזה

ניתן להגדיל.

הסמ"ך כשר רק בדיעבד שהרי קו שמאל [סגירת החלל מצד שמאל] הוא במרכז האות ולא בשמאלו, דבר זה כשר רק בדיעבד, על דרך שביאר שוע"ר לענין ה"א שרגל שמאל אינו בשמאלו אלא באמצעו.

הנו"ן וכפי"ן רחבות ביותר - כנראה שאלות תינוק.

היו"ד של ימיכם פסול, כי אין לו חלוקת ראש ורגל נכונה. ואין זו צורת אות.

היו"ד של כימי החלוקה [ראש/רגל] לא מספיק ברורה וצריך לתקנה בהוספת דיו.

למ"ד נכנסת לחלל רי"ש

קוץ הלמ"ד נכנסת לחלל הרי"ש והיא עלולה להפסל, משום שתיהפך לה"א. יש לכסות את כל מה שתחת שיטת הרי"ש [כלומר תחת סיום רגל הרי"ש] ולשאול תינוק. כך: 

 

זיי"ן שאלת תינוק

הזיי"ן השני של מזוזות יורדת מעט מהשיטה - דינה שאלת תינוק, וכאשר תינוק יקראנה זיי"ן מותר לגרר ממנה [להחזירה לשורה].

צואר הלמ"ד כעין גולם

יש פוסלים צואר הלמ"ד שאין לו ראש משום שהוא גולם [קול יעקב בסי' לב] אמנם מדברי שו"ע רבינו באות למ"ד נראה ד"כל זה לכתחילה". ולכן ראוי ומותר לתקנה.

שיעור מלוא אות קטנה

אות שגגה דקה ביותר האם סגי לה בירך שעביה כשיעור אות קטנה דידה [כלומר כשיעור עובי הגג הזה], או דילמא צריך שיהא בעובי הירך כשיעור אות קטנה [כלומר יו"ד] של כל [שאר] הכתב.

 

זה לשון ביאור הלכה (סי' לב סעיף יד, ד"ה מלא): ואם זה הכתב הוא מכתב בינוני, לכאורה דאין מועיל אם כמלא אות קטנה הוא מכתב קטן, דאם לא כן אין שיעור לדבר. אבל אם זה הכתב הוא כתב גדול, נראה דבודאי מהני אם כמלא אות קטנה הוא מכתב בינוני.

 

נראה מפשט דבריו להקל, שכל שנוכל לומר שיש מלוא אות קטנה, או מצד השיעור של הכתב בכלל או מצד אות זה, סגי. אמנם אני מסתפק בדבר זה, ולכאורה נראה דלפי שיעור הרגיל של עובי יו"ד של כל הכתב משערים. וכן נראה דעת משנת הסופר (סימן ז ס"ק כה, ועיין בשער הציון שלו).*

 

ונראה דיש לתקן אורך הרגל, והיינו דוקא אם תינוק מכירה, שהרי מותר לתקנה כמבואר במשנה ברורה שם ס"ק מ. אבל אם תינוק לא יכירנו הרי זה פסול [דלא יתכן להכשירה משום שיש בה שיעור מלוא או"ק, כאשר אין תינוק מכירה].

*  אמנם מה שכ' משנת הסופר שם דמודדים בירך היו"ד. זהו סברת המקדש מעט כפי שציין, אך לא נקטינן כן, אלא מודדים דוקא בגוף היו"ד. והגם שעל פניו נראה שאין נפק"מ, יש בעומק הדברים חילוק גדול, ונפק"מ גדול לדינא.

ראש ראשון או ימין בטי"ת

כתב הבית יוסף [סי' לו] בצורות האותיות [והעתיקו שוע"ר] אות טי"ת:

הראש [ימין] עגול למעלה ולא יהיה ראוי להושיב עליו כתרי התגין, שאם היה ראש הראשון שוה והגון להתגין כמו ראש השני, לא היו מדלגין עליו להושיב כתרי התגין על ראש השני, דומיא דאין מעבירין על המצות.

 

וצריך ביאור למה ראש ימין הוא יותר ראוי לתגין מהשני? שלכן שואל היאך מדלגים על המצוה. ואפשר דימין חשוב בכל מקום (שוע"ר סי' ב לענין לבישת בגדים), ולכן ראוי לזכות למצות התגין.

ונראה שבאמת אין זו (שהראש עגול ואינו ראוי) הטעם היחידי שהתגין בראש שמאל, אלא יש עוד טעמים נסתרים בענין. אלא שבא לתרץ לאחר שהונח לנו שהתגין ראויין יותר לראש שמאל מאיזה טעם, אלא שמ"מ היה אפשר לקבעם גם בראש ימין למה העברנו על המצוה, ולכן מבאר שיעשה הראש בענין שאינו ראוי לתגין כדי שלא יהא בגדר של מעביר על המצוה.

 

אבל עדיין צ"ב למה לא יכתוב קודם ראש שמאל של הטי"ת וממילא יוכל לתייגה, שהרי לא שייך אין מעבירין על המצות אלא כאשר ב' המצוות מונחים לפניך כמבואר בשוע"ר סי' כה סעיף ג?

ואפשר לומר, דלכתחילה יש לכתוב את הראש הימני, ולכך הוא נקרא בלשון הב"י "הראשון" כלומר הוא קודם בכתיבתו. אמנם אפשר לומר דזה רק היה מהנוהג הרגיל, אבל אין בזה דקדוק בדיני הכתיבה. אך לאידך אפשר שיש להקפיד עכ"פ לכתחילה בענין זה, לכתוב את חלקי האות בסדר נכון דלכתחילה.

ויש לעיין עוד בענין זה.

קרע ברצועה

אם נקרעה הרצועה בארכה, כלומר שיש חתך ההולך באמצע רוחב הרצועה לארכה, כך שהיא מחוברת משני צדדים. האם כשרה או פסולה? האם אפשר לתקן?

ומה הדין אם נקרע הרצועה לרחבה מעט? האם כשרה, פסולה, אפשר לתקן?

 

נראה דכל שנשתייר פחות משיעור רוחב הרצועה במקום אחד, והיינו שיעור כשעורה [1 ס"מ] הרצועה פסולה [אלא א"כ שעת הדחק כמבואר בשו"ע רבינו סי' כז סעיף כא] ונעשה הרצועה כנפסקה באותו מקום. ועל כן צריך להחליפה או לתקנה כפי שיתבאר.

ומבואר בשו"ע ס"ס לג מח' הפוסקים האם מותר לתפור רצועה שנקרעה לגמרי. ונראה לי שלסוברים מותר לתפרה בגידין ה"ה שמותר לדבקה בדבק שמחזיק שתי העורות כאחד כעין שכ' רבינו בסי' לב סעיף נח לענין עורות התפורים או דבוקים יחד חשובין כעור אחד. אמנם מבואר בפוסקים ס"ס לג דהיות שזה מח' בדין תורה האם מותר לתפור, יש להחמיר היכא דאפשר. וא"כ לכאורה היכא דאפשר אין להתיר לתקנה על ידי דיבוק הרצועה להחשיבו אחד.

אמנם עי' במשנה ברורה ס"ס לג בשם הפרי מגדים מסתפק אם נפסקה הרצועה ברחבה ולא נשאר כשיעור שעורה, האם יכול לתפרה.

וצריך עיון מה ספקו של הפמ"ג, האם נסתפק שמא יש לסמוך על שיעור זוטר כגון רוחב חיטה [עי' מ"ב שם, ומה שציין לסי' כז ס"ק מב] ולצרפו לקולא כדי לסמוך על מ"ד דמועיל תפירה, או דנסתפק בכלל היכא דלא נקרע לגמרי ועדיין מחובר מעט האם מועיל תפירה, דילמא לא נחלקו הפוסקים אלא בנקרעה לגמרי, אבל נשתייר משהו מועיל לתפרה לכו"ע.

וכן נוטה דלא שייך לומר רובו שנקרע ככולו, וכעין שכתוב בשו"ע רבינו סי' טו סעיף י' (לענין טלית שנקרעה דלא חשיב נפסלו ציציותיו ובטלה מצותו) אלא א"כ נקרע לגמרי, אבל כל שנשתייר שיעור קטן של ג' טפחים שהוא בודאי מיעוט רוחב הבגד עדיין חשיבא מחובר.

ולפי זה יש לומר גם כאן כל שנשתייר שיעור ניכר שלא נקרע לא חשיב נקרע לגמרי, ומותר לתפרו. ודבק יש לומר עדיפא דלא ניכר [כמבואר בפוסקים חילוק אם התפירה בפנים שאינה ניכרת, או מבחוץ שניכרת].

 

לכן נראה עיקר הדין בשתי המקרים דאע"פ שהרצועה כמו שהיא פסולה, ומצוה להחליפה ולא לסמוך על תפירה ודיבוק היכא דאפשר. מ"מ היכא דקשה לו להחמיר רשאי להדביקה הדבק היטב, ולסמוך על כל הנ"ל, אף לענין לברך על התפלין.

וכל זה במקום שאורך הרצועה מעכב, אך הרצועה העודפת על שיעור המעכב, נראה דאף לכתחילה רשאי להדביקה (או לתפרה).

סדק בגג הזיי"ן

בגג הזיי"ן ישנו סדק שמשאיר את הראש כעין וי"ו ומימינו תג היורד.

מכל מקום היות שברור שתינוק יכירו כזיי"ן מותר לתקנו.

אותיות רבתי

לכתחילה [כך נהגו באשכנז] יש לכתוב את האות הרבתי כאשר העובי קולמוס הראשון מתחת לשירטוט, והעודף מעל השירטוט. ראה בכתבים ישנים של רבי אפרים סופר ורבי משה סופר המוצגים בפורום לעיל. הנה דוגמא מכתב רבי אפרים סופר שהובא לעיל.

הדלי"ת עבה ד' קולמוסים בגגה, כאשר שתי קולמוסים בולטים מתחת השירטוט ושתים מעל [עובי ד' קולמוסים בגג הוא מבואר בכתבי האריז"ל]. ראש ימין של העיי"ן קולמוס אתת מתחת השירטוט כשאר האותיות, והעודף מעל. רק ראש שמאל של העיי"ן תלויה [כולה] מעל השירטוט. דבר זה מבואר בתיקון תפלין [ברוך שאמר עמ' קכח-ט] "ע' דשמע גדולה ותלויה ועליה ה' תגין והזיי"ן שבתוכה תלויה ועליה ג' תגין, ועל ראש ראשון ב' תגין". כלומר ראש שמאל של עיי"ן יוצא מן הכלל, שהוא תלוי מעל השיטה.

והנה דוגמא של כתב המיוחס לר' ראובן סופר.

העיי"ן שתי ראשיה שוים [אין בה ראש שמאל תלויה כנת"ל] גבוהים יותר מב' קולמוסים קרוב לג' קולמוסים ועליה ה' תגין כנ"ל. עובי קולמוס הראשון מתחת לשירטוט.

הדלי"ת גבוהה ד' קולמוסים, קולמוס ראשון מתחת לשירטוט והג' קולמוסים מעל.
שים לב - מקוצר מקום, כי הדלי"ת רבתי קרוב מאוד לסוף הקלף, ויתר הסופר על ב' תגין המבוארים בתיקון האריז"ל, ולא ויתר על עובי ד' קולמוסים בגג המבואר בס' הכוונות !!!

למטה דוגמא של פרשה שהסופר הגביה את האותיות רבתי כך שכל הגג הוא מעל השירטוט, וזה אינו נכון כנת"ל. דלזה יקרא אות תלויה ולא אות רבתי.

זנב וקובה בתפלין

האם יש פסול זנב או קובה בתפלין?

בתשובות זית רענן חלק שני [ר' משה יהודה לייב זילברברג, אחד מגדולי ירושלים, לפני יותר ממאה וחמישים שנה] סימן א' מבאר דפסול זה הוא אף בתפלין (דחמירי ממזוזה).
את התשובה אפשר לראות או להוריד מאתר hebrewbooks

ולענ"ד כן משמע בדברי ספר התרומה (שמביא בית יוסף סי' לב [סעיף לג מסעיפי השו"ע]) ויעשה כל שיטותיה שוות כו' וכ' התרומה שאע"פ שבמזוזה מכשירים שיטה אחת ארוכה ואחת קצרה כו' שמא בתפלין אינו כן.
משמע דפשוט לס' התרומה דתפלין חמור ממזוזה בעניני יציאת השורות, וא"כ ק"ו שפסול זנב וקובה דפסול במזוזה, ודאי פסול בתפלין.

נו"ן כמו המספר שלוש

הנו"ן כשר.

שאלות על אותיות

הצד"י של "ויצהרך" משונה קצת - נראה שמועיל שאלת תינוק. 

נראה לי לפסול את הזיי"ן השני ב"מזוזות" משום שינוי צורה. (צ"ע קצת, דראשה עובר מצד ימין משהו, וגם האף הגדול היורד משמאלו אינו בהכרח פסול. אך בצירוף שתי הענינים יש לדון לחומרא).

לכאורה הנו"ן של "דגנך" פסול, משום שנשתנית לכעין כ"ף.

רצועה הפוכה - נא להזהר

נתקלתי בשבועות האחרונים בשתי מקרים [כאן בירושלים] בתפלין של יד [חב"ד] שהרצועה בקשר היד הפוכה - כלומר הרצועה שנכנסת לקשר והולכת הלוך חזור שתי צדדיו אינם תואמים, אלא הוא הפוך. אני חושש שמא יש כאן פסול של רצועה הפוכה שאינו מקיים את המצוה (בכל מקרה זה אינו כשר לכתחילה, כי הרצועה צריכה להיות בכל הקשר אותו צד שחור כלפי חוץ).

 

כל מי שיכול לשים לב לדבר הזה בתפלין הבאין לידו על מנת לתקן הקשר כדין, כי יש הרבה יהודים פשוטים שאינם מודעים, ויש לתקן את הרצועה שתהא ישרה כדין.

מזוזה בפתח חירום

פתח חירום עם דלת שהיא בדרך כלל סגורה ונעולה, ויותר מזה אי אפשר כלל ליכנס בה מבחוץ, כי אין לה ידית כלל מבחוץ, אלא רק אפשר לצאת ממנה מתוך הבנין - פשוט שפטור ממזוזה (וכ"כ חובת הדר עמ' מט הערה ד).

אמנם אם נהגו להשאיר דלת זו פתוחה מפעם לפעם [לא למקרי חירום, אלא לצרכים רגילים] נראה שצריך לקבוע שם מזוזה על צד ימין של הכניסה מבחוץ "ימין ביאה" לתוך הבית, אע"פ שהדלת נפתחת [והיכר ציר לצד] החוצה. כי אין דין היכר ציר כלל בפתח חיצון הפונה לרשות הרבים או כלפי חוץ לבית.

אמנם נראה לי שראוי לקבוע מזוזה בפתח זו בלי ברכה, כי יש לי ספק האם שער זה יש לו דלת החייבת במזוזה, כי השער וכן הדלת בנויים ועשויים במיוחד למצב פטור [חירום] כנ"ל, והרי פתח שלא נעשה מתחילה עבור כניסה ויציאה אלא למטרה אחרת, פטור, כמבואר בגמרא (יומא יא ע"א הנהו חיזוק לתקרה כו') וברמב"ם בדין אכסדרה. 

ועוד נראה לי ע"פ המבואר באחרונים (ראה ספר פתחי שערים סימן רפו סעיף יז-יח ס"ק ריב) פתח שנעשה ליציאה לבד [ולא לכניסה] פטור לגמרי ממזוזה, א"כ פתח זה שנעשה על מנת יציאה לבדה פטור. ואע"פ שעכשיו פתחו הדלת מבפנים כדי לאפשר לאנשים שיכנסו גם לא במצב חירום, מ"מ אין דלת זה נחשבת לדלת של חיוב בשום ענין. ולרמב"ם פתח שאין בו דלת פטור, על כן אין לברך על קביעת מזוזה בפתח זה.

ראה על דרך זה מה שביארתי לענין "היכר ציר בדלת ממ"ד" (ינואר 16 2012 - אין לינק), ואותו ענין במאמר שני פורום לנושאי סת"ם: שאלה אחת ותגובות שקיבלתי מפורום השלוחים

וא"ו שנפסלה

שאלה זו הועלתה בפורום לאנגלית - כנראה נטף מים או לחות על הוי"ו וראשה התנפח.

כעת היא נראית כעין זיי"ן ולדעתי היא פסולה, וא"א לתקנה.

ראה בפורום באנגלית  The International STa"M Forum : Vav  דיעות שונות על הכשר/פיסול וי"ו זו.

תי"ו עם כפיפה מעט ברגל ימין

בתי"ו [שורה שלישית] יש בירך ימין כפיפה, היא כשרה. אין זה דומה לתי"ו עם שתי רגליים שמאליות.

שאלות על אותיות מ, ק

המ"ם כמעט אין לה מושב, כשרה בדיעבד, וראוי לתקנה.

הקו"ף קצת משונה - נראה שהיא כשרה (אולי כדאי לשאול תינוק).

ה"א שירך שמאל באמצע רוחב האות

ההי"ן של אלקיך, האלה, ירך שמאל באמצע רוחב הגג. וצ"ל בצד שמאל כמבואר בשו"ע רבינו, שלכתחילה זהו פסול, ורק אם א"א לתקן יש להכשיר.

פשוט שתפלין או מזוזה כאלו - כשרים רק בדיעבד.

תי"ו עם הפסק ניכר בגגה

בתי"ו יש הפסק ניכר בגגה - נראה לי היות שהיא בצד ימין של גגה, ועל כן לא נשתנית לשתי אותיות יש להכשירה ע"י שאלת תינוק, ותיקון. אילו היתה ההפסק [בגודל כזה] בצד שמאל של הגג, היתה נעשית לרי"ש ונו"ן והיתה נפסלת, משום שהיה ברור שנעשית שתי אותיות אחרות, משא"כ במקרה דידן.

בי"ת צרה מדי, חסר מושב

הבי"ת של "לבניך" צרה ואין לה מושב מספיק - נראה לי שהיא פסולה.

הבי"ת של "ובשכבך" גם היא צרה, אבל נראה לי שמועיל לה שאלת תינוק. ואח"כ יש לתקנה - להאריך מושבה מעט.

צד"י פשוטה נטויה אלכסונית

תמונה זו לקוחה מהפורום באנגלית -
הרבה מגיהים עושים מצד"י כזה "עסק" שזה שאלה/פסול משום שהיא עיי"ן הפוכה. כבר ביארתי כמה פעמים שאין פסול באות משום שהיא נדמית לאות אחרת הפוכה, אם יש בה את צורתה הנכונה.

ולפי האר"י ז"ל הירך של הצד"י דוקא צריכה להיות נטויה מעט [אבל לאו דוקא נטויה כל כך כמו כאן].

 

ראה  פורום לנושאי סת"ם: שינוי באות הגורם לה להתדמות לאות הפוכה

שאלה על ה"א

נראה לי שה"א זו פסולה, כי גופה ממש זיי"ן ולא דלי"ת. (ראה גם אותיות הרב עמ' קיב).

שאלה על עיי"ן

האם העיי"ן הזו כשרה או היא דומה לטי"ת? לדעתי יש לשאול תינוק.

***

אף עיי"ן זו נראה שהיא שאלת תינוק, כי משונה קצת. 

בעיות בגימ"ל

בגימ"ל הראשונה הנקודה [ירך שמאל] דבוקה לגמרי לירך ימין. והרי זה בעצם הדין של יוד"י האל"ף שנדבקו לגמרי לקו האל"ף שפסול, כמו"כ כאן.

בגימ"ל השניה חיבור הירך שמאל הוא גבוה מאוד, מחובר לקצה העליון של ירך ימין (סמוך לגג). אם היה מדובק ממש לגג בלבד, נראה לי שהוא פסול משום שינוי צורה [ראה אותיות הרב עמ' פח ציורים 46, 48]. אבל כאן שעיקר הדיבוק לירך ימין ולא לגג [ומסתמא תינוק יכירנו] יש להכשיר. 

תי"ו שנפסל

במלה "תורת" יש בה התפשטות מחמת הלחות - התי"ו הראשונה נפסלה, היא דומה כעת לכעין חי"ת.

קו"ף

האם הקופי"ן הללו כשרות?
ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: קו"ף - שאלת תינוק 

שאלות באותיות תי"ו, בי"ת

התי"ו - לדעתי פסולה, כי אין לה כפיפת רגל שמאל, אלא משפעת מעט מעט ומתרחבת כלפי מטה. אבל הרגל שמאל של התי"ו צריך שתהא בה כפיפה, וזו אין בה. [אפשר שע"י שאלת תינוק מועיל לתקנה].

בי"ת - נראה שזו שאלת תינוק, כי מצד אחד היא עגולה למעלה וכן מעט למטה, אך יש בה עקב ברור. ואחר שאלת תינוק ראוי לרבע אותה מלמטה.

יו"ד שגופה עבה מאוד

היו"ד גופה עבה מאוד - אך מ"מ כשרה.

צילום פרשה מתפלין של הרבי הריי"ץ

הגם שאיכות הצילום אינה טובה, מ"מ לחיבת הקודש, אני מציג צילום פרשת והיה אם שמע מתפלין שהניח כ"ק אדמו"ר הרבי הריי"ץ.

הצילום נמסר מהרבי נשיא הדור לסופר הרה"ח ר' אלעזר צבי זאב זירקינד שליט"א, על מנת שיתלמד ממנו צורת הכתב של כתב המיוחס לאדמו"ר הזקן.

שאלות בצורות אות

הנו"ן רחב מאוד, שאלת תינוק אם לא אבדה צורתה.

המ"ם עגולה מאוד בצד ימין, שאלת תינוק אם לא יקראנה סמ"ך.

 

הנו"ן ראשה בולט רק לימין ולא לשמאל, יש פוסלים נו"ן זה משום שהראש הפוך. נראה שכאן אפשר לתקנה.

שאלות על זייני"ם

הזיי"ן המסומנת נשאלה לתינוק, הוא לא הצליח לקראה זיי"ן, והתבלבל האם היא רי"ש או וי"ו. ולכן נפסלה.

 

נראה לי שהזיי"ן הזו פסולה, אין לה צורת אות זיי"ן.

 

הזייני"ם המסומנות בחיצים בשתי התמונות הללו הן שאלות תינוק.

סמ"ך בדיעבד

הסמ"ך אינו עשוי לכתחילה, אבל בדיעבד כשר.

רי"ש מעט מרובע

המנהג להכשיר רי"ש זה, אע"פ שסוף הגג מעט מרובע, אבל אינו מרובע בזוית חדה [כעין עוקץ], משום שפשוט שתינוק יקראנו רי"ש, ולא דלי"ת.

צד"י, עיי"ן

הצד"י כשר, אע"פ שחלק מחללו נתמלא דיו, עדיין ניכר היטב צורת הנו"ן שבו.
העיי"ן ראש שמאל כמעט הפוך, מ"מ בולט מעט גם לשמאל [והיה ראוי לתקנו].

נו"ן שהצואר אינו יוצא מהאמצע

הנו"ן של דגנך צוארה אינה באמצע הראש אלא בצד שמאלו, ולכתחילה צריכה הצואר להיות באמצע הראש [בכתב ב"י] כעין זיי"ן. מכל מקום זו כשרה, וקל לתקנה ע"י הוספת דיו מעט לצד שמאל כדי שהצואר תהא יותר קרובה לאמצע האות.

הפסקים בפ"א

בפ"א של פן יש מספר נפסקים, נראה לי שמותר לתקנה [ע"פ סברת שוע"ר, משנה ברורה והגאון רעק"א, דס"ל שאפילו הפסק הניכר מותר לתקנו. ואין זה משנה אם יש כמה נפסקים באות אחת. אבל לסברת הפמ"ג המובא במ"ב אסור לתקן את הפ"א הזה].

נקודת פ"א פשוטה כקו משוך

הנקודה שבפ"א כמעט כולה דבוקה לגג, רק מעט מצד ימין בולט מעבר לדיבוק. [רוב העולם סומך על המקצת שבולט ומכשיר הפ"א].

אני חושש שהנקודה בעצם היא קו משוך כי רובה [כמעט] ככולה דבוקה, וחקיקת הדבק הוי חק תוכות על דרך המבואר בשו"ע או"ח סי' לב סעיף יח.

לכן נראה לי שיש להמשיך הנקודה ימינה מעט כדי שתהא הנקודה יותר ניכרת ואח"כ יגרר מעט כדי להיטיב צורתה.

ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: קו משוך בשוה

הורדת מזוזה ממקום חיוב לקבעה במקום אחר #2

בספר חובת הדר [פרק א, סעיף ט]: מותר ליקח מזוזה מפתח זה ולקבעה בפתח אחר. ודוקא בפתח שגם הוא חיובו כראשון, אבל לא מפתח שחיובו מדאורייתא לפתח שחיובו מדרבנן.

ובהערות שלו מבאר שזה מטעם ביזוי מצוה כמבואר בדין ציצית באו"ח סי' טו.

ואע"פ שדין זה נכון הוא, מ"מ אין זה דבר מצוי. כי בדרך כלל אין אדם מסיר מזוזה מפתחו סתם, שהרי נשאר לו חיוב קביעת מזוזה לפתח, ואסור לאדם להניח פתחו ללא מזוזה, אלא בדרך כלל הסיר המזוזה מפתחו על מנת לקבוע באותה הפתח מזוזה אחרת, וממילא אינו מבזה המצוה [של הפתח] במה שמחליף למזוזה אחרת. ונשאר המזוזה הראשונה ללא שימוש, ומעתה אין שום בעיה לקבעה בפתח אחר אע"פ שחיובו פחות מהראשון, כגון בשאלה שנשאלה.

אין ביזוי מצוה [או הורדה בקדושה] במה שמוריד המזוזה עצמה מהפתח, אלא הביזוי הוא שלוקח המצוה מהפתח. ודבר זה אינו מצוי כנ"ל. וכן פשוט בהערות של חובת הדר שם אות מא.

פרשה סתומה במזוזה

צורת ריוח הפרשה במזוזה זו, אינה הדרך הנהוגה, ואעפ"כ היא כשרה.

מנהג הספרדים והרבה אשכנזים להניח ריוח ט' אותיות לפני והיה אם שמע, ואילו אחרי ובשעריך אין מניחים ריוח כלל [הספרדים] או רק ריוח מעט כמו ג' אותיות או קצת יותר [האשכנזים]. יש אשכנזים [שנוהגים כט"ז] להניח ריוח קטן של פחות מט' יודי"ן בסוף ובשעריך, וכן לפני והיה. ומנהג חב"ד להניח ט' יודי"ן בשתי המקומות.

סופר דנן הניח ריוח ט' אותיות גדולות אחרי ובשעריך, והניח ריוח מעט כג' אותיות לבד לפני והיה. לרמב"ם [הל' ס"ת פ"ח ה"ב, וג"כ מבואר סברת הרמב"ם בשוע"ר סי' ל"ב סעיף נא] זוהי צורה שניה של פ' סתומה.

גם לחולקים על הרמב"ם וסוברים שריוח מעט זה בטל, והרי זו פרשה פתוחה לבדה, הרי בדיעבד במזוזה אם עשה הפרשה פתוחה כשרה.