צורת ריוח הפרשה במזוזה זו, אינה הדרך הנהוגה, ואעפ"כ היא כשרה.
מנהג הספרדים והרבה אשכנזים להניח ריוח ט' אותיות לפני והיה אם שמע, ואילו אחרי ובשעריך אין מניחים ריוח כלל [הספרדים] או רק ריוח מעט כמו ג' אותיות או קצת יותר [האשכנזים]. יש אשכנזים [שנוהגים כט"ז] להניח ריוח קטן של פחות מט' יודי"ן בסוף ובשעריך, וכן לפני והיה. ומנהג חב"ד להניח ט' יודי"ן בשתי המקומות.
סופר דנן הניח ריוח ט' אותיות גדולות אחרי ובשעריך, והניח ריוח מעט כג' אותיות לבד לפני והיה. לרמב"ם [הל' ס"ת פ"ח ה"ב, וג"כ מבואר סברת הרמב"ם בשוע"ר סי' ל"ב סעיף נא] זוהי צורה שניה של פ' סתומה.
גם לחולקים על הרמב"ם וסוברים שריוח מעט זה בטל, והרי זו פרשה פתוחה לבדה, הרי בדיעבד במזוזה אם עשה הפרשה פתוחה כשרה.
(הגם שלפי הפוסקים הנמשכים לגמרי אחר שיטת הרמב"ם הנ"ל, יתכן שאין זה משנה, איזה סתומה יעשה) מ"מ יש להעיר משו"ת אדמו"ר הזקן סי' א' שכתב למה הרב בית יוסף לא הנהיג צורה זו של סתומה בתפלין, אלא את הצורה הסתומה שמניח ט' אותיות בריש פ' והיה אם שמע דוקא, משום דכל הפוסקים חולקים על הרמב"ם בסברתו שמעט ריוח מצטרף לעשותה סתומה, וס"ל לשאר פוסקים דזה ממש פתוחה. וכמדומה לי שכן כתב גם בתשובת מהרש"ל סי' לז.
השבמחק