נקודה תחתונה שבאל"ף

הנקודה התחתונה רובה [ככולה] גולם, היציאה מעט ימינה שלמטה אינו כדאי להקרא נקודה (יו"ד) [לכל הפחות לכתב לכתחילה]. ולכן חובה לתקנה.

התיקון אינו כל כך קל, כי אין לגרור מהעובי, אלא צריך להוסיף דיו לחלק התחתון.

אמנם בשעת הדחק נראה שיש לסמוך על המקילים, להכשיר אל"ף זה, אך ודאי שאינו מהודר או לכתחלה "כתיבה תמה".

בקיצור - האל"ף הזה לא נראה לי שיצא מהודר (גם אחר תיקון), אלא רק בדיעבד.

דלי"ת - שאלת תינוק

הדלי"ת הראשונה צריכה שאלת תינוק [אם לא יטעה בה לקרותה רי"ש] כי אע"פ שהגג עובר על הרגל, מ"מ הוא מעוגל ביותר, ואין להכשיר בפשיטות דלי"ת כזו, כל עוד לא ניכרת היטב זוית הגג או עקב ברור, וכאן אין אף אחד מהם.

הדלי"ת השני קצת יותר טוב, ויש להניח שבודאי תינוק יקראנו דלי"ת. שניהם צריכים [הראשון אחר שאל"ת כאמור] תיקון לכתחילה.

גם שתי הדלתי"ן המסומנות "עבדים", "ועד", נראה שצריך שאלת תינוק, כנ"ל, כי זוית ועוקץ סוף הגג אינו ברור לגמרי ואין בו עקב טוב. [מסתמא תינוק יקראם דלי"ת, מ"מ כתבתי שאין להורות בפשיטות שזה כשר, אלא ראוי הדבר לשאלת תינוק].

תינוק טועה

מגיה שאל תינוק על נו"ן זה והתינוק קראה זיי"ן, ומסתבר שתינוק זה קורא לכל הנוני"ן זיי"ן. אין להתפעל מקריאת תינוק טועה, מכיון שנראה ברור שזו נו"ן פשוטה.

נפסק בגג התי"ו

מותר לתקן נפסק זה בגג התי"ו כי אינה משתנית לאות אחרת, ואע"פ שההפסק ניכר, הא קיי"ל אפילו הפסק ניכר מותר לתקנה כל זמן שהאות ניכרת להדיא.

רגל הכ"ף נמחקה

הדיו מירך הכ"ף נמחקה או דהתה או שמעולם לא היתה - בכל אופן היא פסולה, כי לא נשאר בה צורת כ"ף אלא צורת רי"ש, וא"א לתקנה בתפלין.

חי"ת שצד אחד שבו גולם

היו"ד צריכה תיקון בגופה וכן תיקון קוץ ר"ת.

החי"ת לדעתי פסולה - צד ימין שלה גולם גמור, ואין בה לא צורת וי"ו ולא זיי"ן, והמעט בליטה מצד ימין אינה נחשבת למאומה לשנותה מגולם.

זו דעתי, ורבים מקילים בה מתרי טעמי, אחד משום בליטה זו משהו מחשיב לה גג, ועוד שסוברים דמ"מ יש בכולה יחד צורת חי"ת.

ואני עומד על סברתי, [שלדעת שו"ע רבינו ועוד] כל חי"ת שאינה מורכבת מצורת שתי זייני"ן או ווי"ן, אינה חי"ת כלל [של ר"ת - ולא דיברנו כאן מחי"ת של רש"י. אך גם א"א להכשירה משום שהיא חי"ת דרש"י, כי אליבא דרש"י נראית שבורה לשתי אותיות משום שהגג גבוה, ואין זו צורת גג לרש"י כלל], וממילא כל צד/רגל של חי"ת צ"ל זיי"ן או וי"ו על כל פרטיה [כגון שיעור הירך של וי"ו או זיי"ן ששונה משיעור ירך ה"א] וכן הגולם שבצד אחת פוסלה.
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: חי"ת שקו אחד גולם

שאלות בצורת אות

נו"ן כפופה - יש בה עקב קטן יש חוששים שמתדמה לבי"ת [סברא זו נזכרת בשו"ת לבושי מרדכי] והעיקר שאין כאן בית מיחוש כלל.

נו"ן פשוטה - דומה קצת שהרגל יוצאת מצד ימין של הראש, ואמנם בשו"ת חת"ס יש תמונה הדומה קצת לזו ופוסל [שהירך יוצא ממש מהקצה וחוזר ומתעגל כלפי אמצע האות, ומשם יורד למטה ביושר] משום שאינו דומה לזיי"ן. אך בתמונה שלפנינו פשיטא שכשר, דניכר שהראש עובר היטב מב' צדדים על הרגל.

דלי"ת - ירכה ארוך קצת ואפשר מתדמה לכ"ף פשוטה, מ"מ ניכר היטב תמונת דלי"ת, וכל תינוק יכירנו כדלי"ת, ולכן כשרה ללא חשש.

****

תמונה נוספת למטה של שאלה על נו"ן כפופה שיש בה בליטה כעין עקב בי"ת - היא כשרה ללא שום חשש.

שיעור מלוא אות קטנה בירך רי"ש ודלי"ת

עובי גג הרי"ש יותר מעובי הירך שלמטה - אם כן חסר לו שיעור מלוא אות קטנה בירך - צריך לתקן להאריך את הירך שיהא כעובי הגג.

הרי"ש ירכו קצר - והיא כשרה כי נשתייר בה שיעור מלוא אות קטנה. מ"מ לכתחלה צריך להאריכה כשיעורה לכתחלה. (הסיבה שהסופר/מגיה קיצר/מחק כדי להרחיקו מגג הלמ"ד. ולא היה צריך לקצרה כל כך).

הדלי"ת [של 'דברי'] קיצר הסופר את ירכה מטעם הנ"ל, כדי להרחיקה מגג הלמ"ד. וגם כאן היא כשרה כי נשתייר בה שיעור ירך, אך מצוה לתקנה עד קצה גג הלמ"ד [ולא עד בכלל, שלא תיכנס (לכתחילה) כלום מגג הלמ"ד בחלל הדלי"ת].

'פן' - הנו"ן פשוטה אינה יורדת למטה מהפ"א, ויש מחמירים לפסול נו"ן כזו. עכ"פ מותר לתקנה וצריך לתקנה - להאריך את הנו"ן שתרד למטה מהפ"א.

התוי"ן שסימנתי - הירך שמאל אינה בצד שמאל של האות, אלא ממש באמצען. ואין זה כשר לכתחלה, אלא רק בדיעבד כמבואר בשו"ע רבינו סימן לב לגבי ירך שמאל של אות ה"א.

שאלות תינוק

למ"ד נכנסת לחלל כ"ף פשוטה - צריך לכסות השטח שחוץ לכ"ף ולשאול תינוק, אם לא יקראנה ה"א.

קו"ף משוכה ותג ניכר עליה - מ"מ נראה שמהני שאלת תינוק, ואם לא יטעה בה לקרותה למ"ד, יש להכשיר.

בעיות מצויות בכתב פשוט

רי"ש יורד לו קו - שאלה של שינוי צורה - צריך שאל"ת.

תי"ו נפסק ופסול עד שיתקן.

מ"ם סופית - עגולה בפינותיה אבל גופה יותר נראה כמ"ם - שאל"ת (כן העיקר, אבל דעת המקדש מעט לפסול).

כ"ף פשוטה מרובעת וגג יוצא - למנהג אשכנז פסולה, למנהג ספרד כשר.

'בניכם' יו"ד - שאל"ת האם אינה רי"ש קטנה.  הכ"ף - פסולה, היא דומה לבי"ת.
יש גם שאלה [הגם שלא סומן] על אורך הזיי"ן השני של מזוזות - צריך שאלת תינוק.

היו"ד ארוך מדי ודומה לוי"ו - פסול.

היו"ד חסר בגופה דיו - צריכה תיקון.

שי"ן - קו אמצעי קו משוך בשוה - צריך תיקון [על פי שיטות המקילים].
תי"ו - רגליה אינן ברורות, מועיל שאל"ת [אם היא תי"ו, ולא חי"ת!!] ותיקון.

מ"ם סופית כעין סמ"ך

המ"ם [כדאי להגדיל] בחלקה התחתון - גופה נראית כעין סמ"ך, רק שהוסיף מתחתיה קו רוחב הנותן צורת ריבוע וזויות.

לענ"ד יש כאן שאלת תינוק, ולאחר שיקראנה מ"ם יש לתקן ריבועה.

זהירות בכתב המיוחס

היו"ד העליונה צריכה להיות גוף כיו"ד וגם עוקצים. כאן הגוף והרגל חתיכה אחת - בעצם גולם, כי אין הפרש בין הרגל לעובי הגוף של היו"ד. מה שנותן לה מראה כאילו היא יו"ד היא עוקציה [ובעיקר עוקץ התחתון] הבולט. אבל בהבחנה טובה ניתן לראות ברור שבעצם היא יותר גולם מיו"ד.

זיי"ן עם ראש רחב

ראש הזיי"ן רחב מדי, ונראה כדלי"ת הפוכה - אולי מועיל שאלת תינוק.

הזיי"ן השני שאלת תינוק אם זה זיי"ן או דלי"ת.

שתי שאלות מהפורום באנגלית

שתי שאלות מעניינות מהפורום באנגלית

The International STa"M Forum

יש כאן בעיה - שהרי הזיי"ן מחובר לזיי"ן השמאלית של החי"ת מייצרת אות חי"ת, אם ברור לנו שהזיי"ן אות לעצמו והחיבור הוא טפל, כלומר אין צבע הדיו כמו צבע הדיו של האותיות עצמן, יש להקל ולגרור הנגיעה.

אך אם קו החיבור ברור במראהו שחור וברור כשאר דיו האותיות, נראה שיש להחמיר ולפסול, משום שאין הגדרה ברורה מה חי"ת ומה זיי"ן.

הפ"א (של פן) יש בה בליטה בחלל מצד ימין [הסופר ניסה לעשות את העקב הפנימי של הפ"א ולא הצליח], כנגד הנקודה מצד שמאל.

אם זה רק בעיה של שינוי מעט בצורתה בודאי מועיל שאלת תינוק. אך אני חושש שיש כאן שינוי בעצם הצורה של האות, דהיינו שיש כאן מצב של שתי נקודות. ובודאי אות שיש בה איבר כפול [כגון שני ראשים ללמ"ד, או שני יודי"ן עליונים של האל"ף] פסולה. (בדיעבד נראה להכשיר ע"י שאלת תינוק, על מנת לתקנה. אך זה לא לכתחלה).

מזוזה למחסן במרפסת

שתי תמונות של מחסן במרפסת של בית. הראשונה תמונה כללית של המרפסת, והשניה של דלת פתח המחסן.
מעיקר הדין מחסן זו פטורה ממזוזה, משום שאינה דיור אדם כלל (ואינה נחשבת אפילו לאוצרות שחייבת לפי הרא"ש ושו"ע, אלא אם כן יש בה צורך ושימוש מסויים לדיורי אדם - משא"כ מחסן חיצוני זה), מ"מ מנהג ישראל לקבוע לה מזוזה, ואין לשנות המנהג.
פשוט שראוי [על פי המנהג] לקבוע מזוזה על פי ימין כניסה לתוך המחסן, ולא שייך כאן היכר ציר, כי דלת זו שייכת למחסן [ולא לבית או למרפסת].

ראש נו"ן רחב

ראש הנו"ן רחב יותר מהראוי, יש סוברים לפסול [משמעות דעת קדושים]. נראה שבמקרה שלפנינו עדיין מועיל שאלת תינוק, כי בכללות נראה כנו"ן, והסופר לא הגזים בהמשכת ראש הנו"ן יותר מדי.

כמובן שאין זה צורת נו"ן לכתחלה.

נגיעה ביו"ד התחתונה באל"ף

מותר למחוק נגיעה זו שבאל"ף, כי הנגיעה דקה וחלקי האות ניכרים היטב. [צריך ליזהר למחוק רק את הנגיעה, משום שזה שם ק'].

בעיות רגילות במזוזות פשוטות

היו"ד צריכה תיקון - היא ארוכה מדי.

הגימ"ל כשרה לפי קצת דיעות, אך לפי דיעות אחרות [דינה כיו"ד האל"ף] שאין לירך שמאל שבה ליגע בכל גופה לקו הגימ"ל - פסולה.

הרי"ש - כשרה.

'את' דיבוק עב ואין לגררה משום חק תוכות, על כן מזוזה זו פסולה.

טי"ת העוקץ כפוף מאוד לתוכה - לפי המשנת סופרים שאלה על כשרות הטי"ת, ולדעת שו"ע רבינו כשרה בדיעבד.

היו"ד משונה קצת, ונראית כעין רי"ש קטנה - נראה להכשיר [והמסתפק ישאל תינוק].

הוי"ו ב"מזוזות" ארוכה ביותר, יש לכסות את התי"ו שאחריה ולשאול תינוק - אם יקראנה וי"ו או נו"ן פשוטה.

כ"ף נוגעת לגג שתחתיה

הכ"ף [דגנך] נוגעת לגג של הרי"ש תחתיה - אני מכשיר את צורת האות [של הכ"ף, ואינו פסול. כמובן שצריך לגרר את הנגיעה משום היקף גויל], משום שאני תולה שלא הפסיק הסופר כתיבתו בסיום גג הרי"ש [שאז נהפכו לבי"ת גבוהה], אלא המשיך באותה משיכה את רגל הרי"ש [כדרך כל הסופרים] וממילא לא נעשית הכ"ף לבי"ת גבוהה בשום רגע.

ואין אני דן לומר שברגע שעבר הקולמוס [באמצע משיכת הגג] תחת רגל הכ"ף נהפכה לבי"ת, אע"פ שלא הגביה את הקולמוס, כי אין אנו מתייחסים למצב [אפשרי] זה, אלא רק למצב גמור בכתיבה - כאשר הגביה את הקולמוס, דהיינו כאשר כתב קו הגג כולו, או במקרה דנן את הרי"ש כולו.

יו"ד עם רגל ימין כלשהו

היו"ד יש בה בקושי רגל ימין. מ"מ היא כשרה ועל כן מותר לתקנה, משום שיש בה רגל כלשהו. ואין לרגל היו"ד שיעור לעיכובא. [וכן כתב בשו"ת שבט הלוי].

גימ"ל עם פיסוק ניכר

פיסוק ניכר בין ירך שמאל לגוף הגימ"ל. נראה לי לפסול, משום שניכר שנהפכה למין ה"א [הגם שיש סברא לומר שאינה ה"א גמורה, וממילא עדיין מקום שאלת תינוק].

צואר הלמ"ד אינו במקום

הלמ"ד הזה פסול - שינוי מוחלט בצורת האות. ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: ווי"ן [למ"ד בתמונה השלישית שם, דומה קצת לתמונה כאן].

למדי"ן המסומנים [בתמונה השניה] מועיל שאלת תינוק ותיקון, הם אינם מקולקלים כמו בראשונה.
בתיבה "בשדך" יש ריוח בין הדלי"ת לכ"ף שצריך לתקנה.

ריבוע התפירה ביחס לריבוע הבית והתיתורא

תמונות של בית של תפלין שיש בה סטייה מסויימת בין הריבוע של התפירה לבין הריבוע של הבית והתיתורא, כלומר אין שני הריבועים מקבילים מוחלטים.
הבהרה: אמנם הצילום הוא מכיוון על - אך יש סטיה נוספת בגלל זוית הצילום [כי הוא לא בדיוק ממורכז באמצע המדוייק, כמובן], מ"מ הענין ברור ומובן מהצילומים.

בספר זכרון אליהו (פרק ז, עמוד קטז) מביא מהחזון איש שאמר מסברא דאי אפשר להכשיר תפלין שריבוע התפירה שונה ואינו תואם את ריבוע הבית, בין שהריבוע לא מקביל, בין שהריבוע של הבית אינו במרכז התפירה אלא מוסט לאחד הצדדים. כי יש כאן שינוי מתמונת הבית של תפלין המקובלת, ואין לקבל דבר זה.
וסברא זו צודקת בודאי, מכל מקום פשוט דהיינו דוקא בחריגה גדולה הנראית ברור, אך חריגה קטנה אע"פ שניכרת אחר הסתכלות, נראה לי פשוט שבדיעבד אין לפסלו.
פשוט שאין דבר זה מהודר, ולכתחילה צריך להיות הריבוע מדוייק במדת היכולת, וכן תואם את שאר הריבועים [תפירה, בית, תיתורא].

חיוב מזוזה במחסן בחצר

מחסן זה עומד בחצר של בית, לענ"ד הוא פטור לגמרי ממזוזה. דעד כאן לא נחלקו הראשונים, הרמב"ם סובר שאוצר פטור ממזוזה והרא"ש מחייב, אלא באוצר הקשור בצורה ישירה לדיורי הבית, כגון חדר אוצר שבבית. אך מחסן זה העומד בחצר ואינו קשור כלל לדיורי הבית, פטור לכו"ע ממזוזה.
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: מזוזה במחסן מושכר

מ"ם או סמ"ך?

גם כאן [כמו בבי"ת בבלוג הקודם] הקוץ היורד מהמ"ם הזה, אינו מספיק כלל לרבע את גוף האות. וממילא נשאר ספק אם זה סמ"ך (בגלל פינות העגולות) או מ"ם (בגלל כללות ריבוע האות) - וצריך לשאול תינוק.

שאלות על בי"ת, כ"ף

הבי"ת הזה נראה להכשיר ע"י שאלת תינוק, וכמובן יש לתקנה להיטיב עקבה.

הפסק ניכר בגוף הבי"ת, יש לשאול תינוק ואחר שיקראנה בי"ת - מותר לתקנה.
יותר נראה שהיא פסולה, כי בכלל לא ברור האם זו ב' או כ'.

הבי"ת הזה לענ"ד פסולה, משום שגופה ממש כ"ף, והקוץ הקטן היוצא אינו מספיק להקרא עקב, ובודאי לא ריבוע לגוף הבי"ת. [זו דעתי, ואני מניח שאחרים יאמרו להכשיר ע"י שאלת תינוק. אבל דעתי להחמיר בדבר].

הכ"ף הזה כשר, כי אינה מרובעת ממש [בזוית ישרה] ועדיין יש לה גב שבולט מעט, כדאי לתקנה להעבות גבה יותר.

שאלת תינוק במ"ם סתומה

המ"ם הראשונה דינה שאלת תינוק - והתינוק קראה סמ"ך ופסלה.

גם המ"ם השניה "להם" דינה שאלת תינוק.

החיתי"ן - ביארתי כבר בעבר בפורום זה שלדעת אדמו"ר הזקן פסולות, כי צירוף גג הוי"ו [מימין] והחטוטרת שהיא עבה כעובי גג הוי"ו [ולא ניכר שום הפרש בעובי בינה לגג הוי"ו] עושה את הצד הימין רי"ש, ולדעת שוע"ר [ע"פ המג"א וכמה ראשונים] פסול "כי נשתנה [לגמרי] צורת הזייני"ן" כמו בעשה הגג מדלי"ת וזיי"ן.

שתי שאלות בדיני קביעת מזוזה

פתח עם דלת אקורדיון, [במקרה] ומקום קביעת המזוזה הוא מצד ימין של פתח זה, כלומר אחר סגירת האקורדיון שמתקפל - הרי קיפול האקורדיון הוא יותר מרוחב טפח, ונמצא שקביעת המזוזה על מזוזת הפתח הוא רחוק מחלל הפתח יותר מטפח (וכן שאל בס' חובת הדר, עמוד סט, בהערות ד"ה ויש לדון).

נראה לי פשוט שצריך לקבוע המזוזה במקומה על מזוזת ימין, ולא איכפת לי מה שהאקורדיון כאשר מתקפל מרחיק את החלל מהמזוזה עצמה יותר מטפח. כי הדלת הוא חלק מהחלל, אע"פ שאי אפשר לאדם לעבור בחלק פרטי זה, ונמצא באמת שהמזוזה אינה רחוקה מחלל הפתח כלום.

דלת זו היא דלת אחורית בבית בדרום אפריקה. דלת זו - בעת שהדייר הראשון היה גר בבית, היה מיוחד למשרתת נכריה בלבד (בעת שנהגו שם, מנהג 'אפרטהייד' להפריד שחורים מלבנים). בית זה כעת נמכר/הושכר לדייר שני, וכעת אין מנהג האפרטהייד נוהג במדינה זו. דלת זו אינה שימושית כל כך כיום. מה דינה?

לכאורה דלת זו פטורה, ע"פ המבואר בשו"ע סימן רפו סעיף יח [לעיין היטב בדין שם] דלת שאינו רגיל להשתמש בו פטור, והרי דלת זו מתחילה לא היה מיועד ליהודי בן חיוב, ועל כן נקרא "אינו רגיל". וגם כיום אין בו שימוש כל כך לדייר השני.
נראה לי שהגם שלגבי הדייר הראשון, שלעצמו לא השתמש בדלת זו ועיקרה היתה לנכרי, היתה פטורה כ"אינו רגיל". אבל לגבי דייר שני, שלגביו אין הפתח הזו מיועד לפטור, אלא שהוא אינו רגיל כל כך, מ"מ קיי"ל בשו"ע שם [סעיף יז-יח] שכל שיש בו שימוש מעט חייב [ולא נפטר בכלל "אינו רגיל"], א"כ הכא נמי חייב השני לקבוע מזוזה.
[כלומר, דייר שני משנה את הגדרת "רגיל" ו"אינו רגיל". וכן לאידך אם היה פתח שהדייר הראשון היה משתמש בו בקביעות, והשני היה קובע שפתח זה לא יהא לשימוש חיוב אלא לשימוש פטור, היה נפטר מהמזוזה.
ולא שייך לומר כאן, שמתחילה נעשה הפתח לשם פטור (על דרך אכסדרה בשו"ע סי' רפו סעיף ו שלא נעשה לשם מזוזת שער), דלא שייך זה אלא כאשר עצם חלל הפתח אינו נעשה לשם מזוזת שער, אבל זה לפנינו הוא פתח גמור, ורק נקבע שימושו מתחילה לפטור. זהו גדר "אינו רגיל" הנזכר בגמרא ופוסקים, ולא "שלא נעשה לשם פתח" הנזכר בדין אכסדרה. והם שני מושגים].

תודתי לר' שמחה פרנקל על השאלות והתמונות.