כתיבת אות על נקב - המשך

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף יז

וכל זה (בנקב הנעשה קודם הכתיבה) כשחלל הנקב נראה לעין שנראית האות חלוקה לשתים במקום הנקב אבל כל נקב שהדיו עובר עליו וסותמו ואינו נראה אלא נגד השמש אינו נקב כלל וכותבין עליו לכתחלה ומפני זה התירו לכתוב על עור עוף המעובד אע"פ שכולו מלא נקבים דקים ממקום הנוצות:

פירוש:

וכל זה (שנתבאר בסעיף טז, דכתיבה על גבי נקב פוסל את האות משום כתיבה פסוקה או שאינה מוקפת גויל, דוקא) כשחלל הנקב נראה לעין, שנראית האות חלוקה לשתים במקום הנקב (או שאינה מוקפת גויל שמה). אבל כל נקב ש(בשעת הכתיבה) הדיו עובר עליו וסותמו, ואינו נראה (לעין) אלא (נראה רק) נגד השמש אינו נקב כלל, וכותבין עליו לכתחלה. ומפני זה התירו (חכמים) לכתוב (תפלין) על עור עוף המעובד, אע"פ שכולו מלא נקבים דקים ממקום הנוצות (כי נקבים קטנים כל כך אינם נחשבים כלל להפסק בכתיבה):

חידוש וביאור:

א)  וכל זה (בנקב הנעשה קודם הכתיבה) וכו'. המוסגר הוא כנראה טעות סופר.

ולפי המבואר כאן, כל הפיסול בנקב שנתבאר לעיל סעיף טז, הוא דוקא בנקב הנראה לעין, אך נקב דק שאינו נראה לעין אינו פוסל כלל (שיטת הב"ח ומגן אברהם ס"ק טו). אם כן מה שכתב רבינו שם "לפיכך צריך שלא יהיה בקלף שום נקב במקום שיכתוב" אין פירושו נקב בכל גודל שהו, דהרי כאן מבואר שלכתחילה כותבין על נקבים קטנים ביותר שאינם נראים. אלא פירוש "שום נקב" בין שעתיד להפסיק האות לגמרי או לא, בין בתחילת האות בין בסופו.

[או אפשר לחלק קצת, כדי שהלשון "שום נקב" יהא מדוקדק בתכלית. דלכתחילה כאשר בא ליקח הקלף, לא יבחר בקלף שיש בו שום נקב כלל [במקום שיהא שם הכתב], אפילו אינו נראה לעין רק נגד השמש, מ"מ לא יבחר בקלף כזה משום "זה אלי ואנוהו" (או לחשוש לכתחילה לשיטת הט"ז (ס"ק ז) דאפילו הנקב נראה רק נגד השמש פוסל). אבל לאחר שכבר התחיל לכתוב, מותר לכתחילה לכתוב על גבי נקב דק הנראה רק נגד השמש].

ב)  כשחלל הנקב נראה לעין, שנראית האות חלוקה לשתים במקום הנקב.

והוא הדין אם הנקב בסוף האות או בגבולו סביב או מתוכו כלפי חלל האות, דכל נקב כזה נחשב נקב לענין שאינו מוקף גויל, הפוסל בשעת הכתיבה. אבל נקב שאינו נראה לעין, אינו נחשב נקב לשום ענין, ואינו פוסל משום חסר היקף גויל.

והטעם שתלה הפסול דוקא בנקב המפסיק הכתיבה, כי כן הוא בגמרא [שבת קח ופירש"י], ועוד שזהו טעם הפיסול בנקב כזה כי הוא מפסיק הכתיבה. וממנה נלמד לדין נקב המחסיר היקף גויל האות.

ג)  אבל כל נקב שהדיו עובר עליו וסותמו ואינו נראה אלא נגד השמש אינו נקב כלל כו'.

פירוש "כל נקב" שאפילו נראה לעין לפני הכתיבה אבל לאחר שעובר עליו הדיו סותמו וממעטו לא נחשב נקב, כי אינו מפסיק הכתיבה. דכל שאינה נראית הכתיבה מופסקת, לא נחשב כתיבה מופסקת, אלא כתיבה תמה ושלימה.

ומה שמועיל שהדיו סותמו היינו דוקא בנקב [באמצע האות, כלומר] שהדיו עובר עליו וסותמו בפועל. אבל נקב שמחוץ לאות, שאינו מפסיק הדיו, אלא שאינו מוקף גויל שם, לא מהני מה שראוי להסתם ע"י שדיו יעבור עליו. שהרי בפועל הנקב נראה סמוך לאות ממש, ואם כן אינו מוקף גויל שמה.

ד)  אינו נקב כלל.

נראה שבא לומר דגם לשאר עניני סת"ם לא נחשב נקב. ונפקא מינה הפסק דק באות כגון יוד"י האלפי"ן שנפסקו ע"י נקב דק כ"כ שאינו נראה לעין, אינו נחשב נקב והפסק כלל, והאות כשרה [תמה ושלימה]. ולא אמרו הפסק פוסל האות, אלא שנראה לעין. וכן מוכרח מההמשך "ומפני זה התירו לכתוב על עור עוף .. אע"פ שכולו מלא נקבים דקים ממקום הנוצות" והרי מה יועיל אם יפסל משום נפסק, אלא על כרחך כשם שאינו מעכב כלל הכתיבה לענין נקב והיקף גויל הוא הדין לשאר פיסול.