שיטת רבינו לגבי 'פתוחה גדולה'

שיטת מהרש"ל (שו"ת מהרש"ל סי' לז) [מובא בלשכת הסופר (סי' טו סק"ג) ומאיר עיני סופרים (סי' יג סעיף ב(א)] בדעת הרמב"ם, דפתוחה גדולה כלומר שהניח ריוח בסוף שיטה כדי שיעור ג"פ אשר וגם כדי לכתוב התיבה הבאה האמורה להיות בתחילת שיטה הבאה, הוי פרשה פתוחה לכו"ע גם לרמב"ם ואפילו שהניח גם ריוח בראש שיטה הב'. דעד כאן לא סבר הרמב"ם דהניח מעט ריוח בראש שיטה הב' מצטרף לעשותו סתומה [דעת הרש"ל כסברת הט"ז דיש צירוף הרווחים מב' השורות, כמבואר בדבריו] אלא כאשר לא היה לו מקום לכתוב תיבה הפותחת פ' סתומה בסוף השיטה, אזי יניח מעט ריוח בריש שיטה הב' ויתחיל שם הסתומה, אך בזו שהיה לו מקום לכתבה ואעפ"כ הניח פנוי, שמע מינה לשם פרשה פתוחה הניחה.

בשו"ת אדמו"ר הזקן (ד"ה אבל אכתי, בשו"ע הנדפס מחדש חלק א, עמוד תשלט) מפורש דלא ס"ל לרבינו האי סברא של מהרש"ל, אלא סובר דאפילו אם הניח ריוח הרבה מאוד בשיטה הא' כל שלא התחיל מתחילת השיטה הב', הוי הפרשה בשיטה הב' סתומה לרמב"ם.