וי"ו פסול

הוי"ו פסול משום שיש לו בליטת ראש לצד ימין, כעין זיי"ן.

גובה צואר הלמ"ד

מבואר בב"י שצואר הלמ"ד הוא דמות וי"ו, ועל כן צריך להיות גבוה [ובס' אלפא ביתא מבואר שיהא ממש גובה ו' קולמוסים כל האות, ג"ק לכ"ף וג"ק לוי"ו]. וכתב בשוע"ר ומשנת סופרים שכל זה לכתחילה.

אמנם אם עשה הראש כיו"ד כ' במשנת סופרים יש פוסקים שפוסלים אפילו בדיעבד. אבל בלשכת הסופר כ' דבדיעבד כשר. וכן פשטות דעת שוע"ר שם שכ' וכל זה לכתחילה, משמע דשינוי בצורת הוי"ו [כל זמן שתינוק מכיר כללות הלמ"ד] אינו מעכב. ראה גם משנת הסופר (סימן ה ס"ק קח).

 

ונראה דכל זמן שהצואר ארוך כעובי הבליטה שלמעלה, הרי זה כשר לכתחילה [על כן הלמ"ד המסומנת כשרה לכתחילה]. ורק אם עובי הצואר פחות מעובי הבליטה, הרי זה דמות יו"ד ולא וי"ו שאינו לכתחילה.

ומ"מ יכול לגרר מעט מתחתית עובי בליטת הראש, כדי שישאר עובי הצואר יותר ארוך מעובי הבליטה, ואין בזה חשש חק תוכות מאחר שהאות היתה כשרה גם מקודם [לדעת רבינו וסייעתו. ורק לסברת הפוסקים דצואר כיו"ד הרי זה פסול, הרי זה שאלה של חק תוכות. אלא שאין דיעה זו עיקר כנ"ל].

שאלות על מזוזה

הדלי"ת הרבתי ירכה ארוכה מעט מהרגיל, כי צריכה להיות הירך הזו ארוכה כשיעור עובי הראש בלבד, דהיינו כעובי ד' קולמוסים, בראש ובירך. ואם היא ארוכה היא מתחילה להדמות לכ"ף פשוטה. אעפ"כ הדלי"ת הזו כשרה, כי אין ספק שתינוק יקראנה דלי"ת, ולא כ"ף.

אבל הנוני"ם פסולים משום שהם כעין ביתי"ן.

שאלות על ביתי"ן

אני מסתפק בבי"ת השני של "לבבכם", האם הוא כשר או פסול, מצד אחד העקב עגול מאוד, אך מצד שני בולט בצורה ניכרת.

הבי"ת של "בין" נראה לי שכשר, כי העקב ניכר ואינו עגול.

הגהות במזוזה

ה"א שניה של הויה אינו צריך קוץ יורד (פסיעה לבר). זה לא נכון בכלל, ולכל הפחות אין לעשותו בכתב חב"ד [הנוהגים ע"פ משנת חסידים].

יש להקפיד בכ"ף פשוטה לא לעשות שבירה ניכרת. יש נוהגים לעשות מעט עיקום בגב, אך לא שבירה ממש.

נו"ן פשוטה לכתחילה רוחב ראשה כקולמוס אחד, ואין להאריכה הרבה [אמנם כאן עדיין היא כשרה].

יש להקפיד גם בכתב המיוחס על קוץ ר"ת ביו"ד שיורד משהו כלפי מטה, ולא להסתפק בעוקץ בולט שמאלה.

המ"ם סתומה אין לעשות יציאה רחבה במושב שמאלה. אמנם יש עושים בליטה משהו שם, אבל אין להרחיב יותר.

הפ"א פשוטה קצת קצרה - כמדומה לי שתינוק יכירו, אבל לכתחילה יש להאריכו מעט יותר.

הטי"ת תשתדל שלא יהא לו יציאה שמאלה של המושב, כי בזה מתחיל להדמות לעיי"ן. אלא סיום הרגל היורד מראש שמאל שוה לסיום המושב.

היו"ד ב"עיניכם" מדי ארוכה והיא בעצם וי"ו קטנה. יש לעשות שאלת רב, כי רבו המתירים [ולכל הפחות לתקנו] ואני סבור שהוא פסול.

זיי"ן הראש רחב מדי - צ"ל הראש קצר כשיעור קולמוס אחד בארכה או מעט יותר, ולא הרבה יותר.

טי"ת שראש ימין יורד הרבה לתוכה

בטי"ת של "מטר" ו"לטוטפת" העמיק את הראש ימין לתוכה. בביאור הלכה [משנת סופרים אות ט] דן ומצדד שזה תלוי במח' הראשונים, ולכן כתב שצריך לתקנה. ומשו"ע רבינו באות טי"ת נראה שהוא כשר, וכן יוצא מדברי המקדש מעט (טי"ת סק"ה), דכל שאינה לפופה הצידה כעין פ"א אינה פסול.

לכן ראוי לתקנה ע"י מחיקת מעט מעודף הראש הזה, ואין בה משום חק תוכות (כך יוצא מדברי הביאור הלכה הנ"ל).

 

אמנם אם היה נוגע הראש למטה לקרקע הטי"ת, דעת הביאור הלכה שהוא פסול ואי אפשר לתקנה. ולענ"ד לדעת רבינו מותר לתקנה עכ"פ (דלכאורה דומה ליוד"י האלפי"ן ושיני"ן שנוגעין ע"י עוקצן במקום שאינם צריכים ליגע, דכל זמן שאין שינוי גדול בצורת האות, נגיעתה במקום שאינה צריכה ליגע אינו פסול. וכן פשוט במקדש מעט אות טי"ת סק"ז. והמשנה ברורה מחמיר בכעין זה כמבואר באות שי"ן במשנ"ס).

אמנם אם היה נראה כשינוי צורה מחמת הנגיעה, בודאי היינו צריכים לשאול תינוק עליה, ואם לא היה מכירה היינו פוסלים.

כעין קו משוך ביו"ד הצד"י

הצד"י ב"מצותי" היו"ד הימני כמעט דבוקה לגמרי לצוארה, יש לה רק משהו בולט ימינה מעבר לדיבוק. האם זה נידון כקו משוך בשוה?

נראה לי שהולכים אחר רוב המכריע שבנקודה, ואם רובה המכריע דבוקה נחשבת כאילו כולה דבוקה, ולא מועיל המעט שאינו דבוק להחשיבו ראש כשר.

פשוט שמותר לתקנה [ע"פ סברת המתירים תיקון קו משוך שלא כסדרה] וצריך לתקנה ע"י הוספת יותר ראש לצד ימין, כדי שתהא עיקרה ראש נפרדת מהצואר ולא דבוקה.

ספקות בממי"ם סתומות

אני מסתפק האם ממי"ן הללו ניתן לשאול תינוק כי הן מסופקות אם מ"ם או סמ"ך, או שיש לפסול להדיא כי אין להן גוף מרובע כלל כעין גוף המ"ם, לבד מה שחסר להן זויות כמ"ם סתומה. (כנראה זה תלוי בשאלת האחרונים, האם שאלת תינוק היא רק בספק שקול, או גם בספק שנוטה לצד אחד יותר מהשני)

בי"ת פסולה

לדעתי הבי"ת המצויינת פסולה, היא מין כ"ף ולא בי"ת כלל.

שיעור הלכתי לאות - פסול, ותיקון

באתי כאן לבאר ההלכה ע"פ שו"ע רבינו, בגדר שיעור אות על פי הדין, המעכב לדינא. ולבסוף אבאר מה דין פיסול זה לתקנו שלא כסדרן בתפלין ומזוזה.
חלק גדול מהדברים נתבארו  פורום לנושאי סת"ם: יו"ד עם רגל ארוכה, שיעורי ירכי אותיות - שיטת שו"ע אדמו"ר הזקן
וכן נתבארו בפורום באנגלית
The International STa"M Forum : common problems in yudim
The International STa"M Forum : common problems in yudim # 2
The International STa"M Forum : common problems in yudim # 3

(כדאי לעיין במאמרים הנ"ל, כי שם הארכתי, וכאן אשתדל לקצר. אני יודע שקשה לאנשים לקרוא אריכות).

***

א.  בשלחן ערוך סימן לב סעיף טו מובא מחלוקת הפוסקים, בשיעור ירך שמאל של הה"א. דעת המחבר כרא"ש דסגי בירך כלשהו, ודעת בעל התרומה דחייב להיות מלוא אות קטנה. פי' כשיעור יו"ד.

ואח"כ כתב רמ"א [בסעיף טז] דלאחת האותיות הפשוטות לא מועיל שיעור מלוא אות קטנה אלא דבעי היכר תינוק. ושיטה זו שכ' הרמ"א היא המרדכי שהביא בב"י, אבל דעת המאירי בב"י שם, דסגי באות קטנה דידה. כלומר וי"ו או נו"ן קצרה סגי כל זמן שתינוק מכירה, אבל אין לו שיעור מוגדר.

ומבואר בשו"ע רבינו סעיף כ' בביאור פסק הרמ"א [שיטת המרדכי ובעל התרומה הנ"ל] דהחילוק בין דלי"ת וה"א וכיוצא בהן, שיש לאות קו נוסף גג וכיו"ב, ולכן סגי בשיעור ירך כמלוא אות קטנה. אבל אות פשוטה כלומר שכל ציורה קו אחד - הירך, לא מספיק להו מלוא אות קטנה, אלא בעי אורך יותר בירך, והוא כל שהתינוק יכירם.

במלים אחרות: לדעת רמ"א יש שיעור הלכתי לאורך האותיות, לדלי"ת וה"א ירכם חייב להיות כעובי היו"ד, והוי"ו וזיי"ן צ"ל ירכם יותר מגובה היו"ד דוקא, ולנו"ן פשוטה צריך להיות באורך רגלה יותר מכפליים מעובי גגה דוקא, וכל שיעורים הללו מעכבים באות, ולא מהני הכרת תינוק לפחות משיעור זה. אבל דעת המחבר ע"פ הרא"ש ומאירי דליכא שיעור אורך מדויק לירכי האות, וכל זמן שצורת האות ניכרת לתינוק כשרה.

ב.  ומעתה מכיון שהמודד לשיעורי אות הוא היו"ד, מוכרח שלגם ליו"ד שיעור מוגדר. כי אם אין ליו"ד עצמה שיעור כלל לעכב, א"כ נפל השיעור הנ"ל בבור, שהרי תמיד יוכל למדוד כל ירך ולומר יש כאן כעובי יו"ד כלשהו.

על כרחך שיעור היו"ד הוא עובי קולמוס אחד בגופו, אבל אין לירכו שיעור כלל (ודלא כמשנה ברורה שם ס"ק מד).

העולה מזה לדינא ע"פ הרמ"א ושוע"ר הנ"ל.

יו"ד שירכה ארוכה יותר מקולמוס, הוא וי"ו הילכתי. וי"ו וזיי"ן ששיעור ירכם קולמוס אחד לבד פסולים, משום שהם יו"ד הילכתי. וכן אם הם ארוכים שלוש קולמוסים [כלומר קולמוס אחד לראשם, וג' קולמוסים לירכם] הרי אלו פסולים, משום שנעשו שיעור נו"ן פשוטה. ובכל ענין זה לא משנה מאומה מה שניכר צורת האות לעינים, בדיוק כמו שלא מהני היכר תינוק לדלי"ת וה"א שאין בירכם כמלוא אות קטנה, כי זה שיעור הילכתי, ופחות משיעור זה נחשב שאין לו ירך כלל.

ג.  אמנם מבואר במשנה ברורה [שם סק"מ] דאע"פ שחסר שיעור בירך פסול, מ"מ מהני היכר תינוק כדי לתקנה בתפלין, דומיא דמה שכ' הפרי מגדים [והסכים עמו הצמח צדק או"ח סי' יח] כ"ף פשוטה מרובעת דמותר לתקן עיגולה משום שתינוק מכירה.

פירוש הדברים, ישנם שני סוגי פסול בצורות אותיות. א. נשתנה צורת האות ונאבדה מראיתה, כגון הבי"ת דומה לכ"ף, או אות אחרת שאבדה צורתה הנראית. זה אינו כתב כלל, וא"א לתקנה שלא כסדרה, כי עושה האות עכשיו. ב. פסול הילכתי, שאע"פ שהאות ניכרת היטב מ"מ פסולה, משום איזה דרישה הילכתית, כגון כ"ף פשוטה מרובעת אינה דומה לשום אחרת ותינוק בודאי מכירה, ומ"מ פסולה כי כך קבלת הראשונים שהיא צריכה להיות דוקא עגולה. מ"מ היות שתינוק מכירה מותר לתקנה שלא כסדרה. וכן מבואר בשו"ע רבינו סעיף ל באותיות שנפרדו היודי"ן מגוף האות ותינוק מכירם, מותר לתקנם. וכן חסרון קוצו של יו"ד לשיטת ר"ת הוא פסול הילכתי, ולא מועיל היכר תינוק, ומ"מ מותר לתקנו.

כמו כן חיסרון שיעורי האות מבחינת ההלכה [שפסול לפי הרמ"א וסייעתו, וכשר למחבר וסייעתו] כל אלו הן פסולים הילכתיים, שלא מהני היכר תינוק לשנותם. ומ"מ מועיל היכר תינוק שיהא מותר לתקנם, כי התינוק היה קוראו ולא נחשב כתב שלא כסדרה.

***

זוהי הבנתי בהלכה, מי שאינו רוצה לקבל הדברים יעשה כרצונו.

מחיקת מקצת אות ולהשלימו לאות אחרת

שאלה:  כתב בטעות וי"ו במקום יו"ד, דלי"ת במקום זיי"ן, או רי"ש במקום וי"ו. כמה מהאות הטעות צריך למחוק, או שמא צריך למחוק את כולה?

 

תשובה:  אות שנכתבה בטעות במקום אחרת, אינה נידונית ככתיבה בפיסול שיצריך מחיקת כולה [כל הנכתב בפיסול] אלא מספיק לבטל צורת האות הראשונה, ויכול לתקן בכתיבה את האות הרצויה. (זהו העיקר לדין, וכן נוהגים. אלא שיש מחמירים למחוק תמיד כל הפסול כולו בלי להשאיר מאומה, וזו סברת קסת הסופר. ראה המחלוקת במגן אברהם סי' לב ס"ק כג).

 

בוי"ו, עליו למחוק כל האות וי"ו כולה, כי אם ישאיר ראש הוי"ו שיהא ראש ליו"ד, הרי יו"ד זה [הגם שהוא פסול, כי חסר לו רגל ימין המעכב] נקרית יו"ד, ונעשית בחק תוכות. אלא עליו לבטל לגמרי כל צורת היו"ד, ולכתבה מחדש.

בדלי"ת, ימחוק כל הגג, אבל יכול להשאיר הירך. דירך ללא ראש אינו אות כלל, ונמצא שמתקן הזיי"ן בעשיית הראש וכותבו כדינו. וכן הדין ברי"ש, ימחוק כל הגג, וישאר רק הירך היורד, ומותר לתקן ממנו וי"ו.

יו"ד פסול - כי שיעור רגלה כוי"ו

כל היודי"ן המסומנים פסולים, משום שרגלם ארוכה יותר מעובי ראשם.
מבואר בשו"ע רבינו (סימן לב סעיף יט,כ, ע"פ דברי הרמ"א שם. עיין שם) ששיעור אורך [גובה] ירך הדלי"ת וה"א כשיעור יו"ד, כלומר שיעור עובי קולמוס אחד. ושיעור אורך הוי"ו וזיי"ן רגלם ארוכה מראשם, דאחרת אינם אות פשוטה אלא מין יו"ד הם.

למדתי מהדבר - יו"ד ראשה עבה קולמוס ורגלה פחות מעובי הקולמוס. ואם רגלה ארוכה מראשה היא פסולה, משום שהיא כמין וי"ו [אות פשוטה - שקו רגלה ארוכה מראשה].
וי"ו וזיי"ן רגלן חייבת להיות ארוכה מעובי ראשן, אחרת אינם אותיות פשוטות, ופסולות.

דברים הללו הן שיעור אורך האותיות ומעכבים. ואינם תלויים כלל במראית עין ציור האות (ולכן עיקום ירך היו"ד כלפי פנים לא מועיל כלל. ודלא כסברת שו"ת מהרש"ג חלק א סימן ה).

נו"ן פסולה

הנו"ן פסולה אין לה צורת אות, כי ראשה מהופכת.

יו"ד גולם

היו"ד המסומנת פסולה, היא גולם אין לה שום חילוק בין ראש ורגל. או שכולה ראש או שכולה רגל.
[הקש על התמונה לשם הגדלה - תמונה יותר ברורה]

וי"ו פסולה

הוי"ו פסולה כי הראש נטוי מאוד באלכסון, ויש לחשוב לירך רק מה שיורד מסיום האלכסון בלבד, ואין בה שיעור וי"ו.

זיי"ן דומה לדלי"ת

בתמונה הראשונה הזיי"ן במלה "בחזק" לדעתי פסולה - היא ממש דלי"ת קטנה.

בתמונה השניה זיי"ן מסומנת קרובה קצת לתמונה של הז' הפסולה [הראשונה], אך ניתן לשאול תינוק עליה האם היא דלי"ת או זיי"ן.

החילוק דק, אך הראשון נראית ברור דלי"ת קטנה. והשני יש להסתפק בה בין דלי"ת לזיי"ן [בגלל שהיא עומדת יותר ישרה מהקודמת].

דיבוק האותיות בשם בשעת הכתיבה

הה"א נדבק [כמעט] כל רוחב הגג ללמ"ד בשעת הכתיבה.
נראה לי שהדין כן: אם תינוק יקרא את הלמ"ד גם עתה (בתוספת גג זה הדבוק אליה) אזי הלמ"ד כשרה בעצם, ואין ליגע בה משום קדושת השם, וימחוק כל גג ה"א שנכתב בפיסול. ואם תינוק לא יוכל לקרוא את הלמ"ד, אזי בטלה ואבדה צורתה וא"כ מותר וצריך למוחקה אף היא.
ופשוט שאם בא למחוק הלמ"ד אל ימחקנה אחר גג הה"א שאז הרי ניכרת כלמ"ד, ונראה כמוחק את השם, אלא ימחוק תחתית וגג הלמ"ד בעוד הדיבוק הגדול בצדה מחוברת בה.

בעיה בוי"ו ובריוח

 

הוי"ו יש בו בעיה שכמעט אין לו ראש בכלל, אלא רק קוץ בולט ממנו, וא"כ כל הגוף הוא גולם חסר ראש. דבר זה כבר נתבאר בפורומים שיש להקל רק בדיעבד ולהתיר לתקנו להוסיף לו ראש, היות שניכר הבדל מה בין הגוף לראש ע"י צורת הפתיחה המיוחדת שבכתב זה, אזי ניכר ראש. ראה  פורום לנושאי סת"ם: זהירות בכתב המיוחס - פתיחת ראש היו"ד וראש הוי"ו

 

בעיה אחרת יש כאן בגלל צורת הפתיחה של הכתב, במלה "אחרים" יש ריוח יותר מדי בין הרי"ש ליו"ד בצד השירטוט, ואע"פ שבתחתית הגגות קוץ הרי"ש מתקרב לצד היו"ד כדי שיעור שבין אות לאות שבתוך התיבה, אבל אין לו שיעור קרוב אצל ראשם, ומעיקר הדין שם צריך להיות קירוב. ואת זה חייבים לתקן.

רי"ש פסול

הרי"ש הזה מרובע עם זוית [בולט מעט מאוד לימין] ואי אפשר להכשירו לרי"ש.

נו"ן פסולה

הנו"ן הזה הוא יותר בי"ת מנו"ן, רק שחסר לו קצת רוחב הגג של הבי"ת.

בעיה המפורסמת של יודי"ן ארוכים

בבקשה נא להחליט בעיגול הראשון - איזה הוא ויו ואיזה הוא יוד, או מה ההבדל ביניהם?
בעיגול השני גם כן יוד ארוכה יותר מדי - היא ארוכה [בצורה ברורה] יותר מעובי ראשה היו"ד.

חי"ת פסולה

(כמדומה לי שכבר כתבתי בפורומים על ענין זה). חי"ת כזו נראה לי שהיא פסולה, משום שהחטוטרת וגג ימין הכל חתיכה אחת, ואין כאן צורת חי"ת של ויו וזיין או זיין זיין, אלא מין דלי"ת וזיין [כאן זה ויו, אבל צורת ויו במקום זיין בראש שמאל לא מעכב].

בעיות במרחק בין האותיות

המרחק במילה "האלה" מדי גדול בין האותיות והיא נראית כתיבה מחולקת, אמנם אפשר לתקן בדחק ע"י הרחבת גגות הה"א. (ולא מועיל שהריוח שבין המילים הרבה יותר מהריוח שבין האותיות, דמ"מ נראה המילה כנפרדת לשתים ושלוש.

הנו"ן פסול או שאלת תינוק משום שדומה לכ"ף. 

המרחק בין האותיות גדול מדי בתיבות המסומנות, והן פסולות.

הטי"ת יש לו בליטה החוצה, נראה שזה כשר בדיעבד [כדאי היה למחוק את הבליטה].

ווי"ן ויו"ד פסולים

הווי"ן רחבים מדי, והיו"ד אין לו כמעט גוף אלא רגל וקוץ.

הפסק בכ"ף פשוטה

אמנם התמונה לא ברורה 100% ובסקן כזה, זה מאוד נוגע לראות תמונה הכי מדוייקת, מ"מ לעצם ענין הלימוד נראה שאי אפשר לתקן כפי"ן הללו כי ההפסק בגג גדול וגרם להם איבוד צורת הכ"ף.

עיניכס

ריוח גדול, ודלי"ת קצרה

הנוני"ן בכתב ספרדי צריך ליזהר בהן ביותר, כי בגלל שעושים הראש כעין וי"ו, אם לא מעקמים הצואר טוב, הרבה פעמים ידמה לכ"ף או בי"ת. כאן שאלות תינוק.

דלי"ת קצרה - שאלת תינוק אם לא יקראנה זיי"ן.

ריוח גדול מדי באמצע תיבה "בשבתך" - פסול.

בי"ת גב ועקב עגול

הבי"ת השניה פסולה כי היא עגולה למטה ואין לה זוית וריבוע כלל. ואע"פ שהעיגול בולטת מעבר לקו התיכון, אין זה עקב [אפילו עגול] אלא חלק מגב האות. וכל שאין הבי"ת עם ריבוע ברור למטה לא מועיל שאלת תינוק, ואי אפשר להכשירה כלל.

חרטום המ"ם דבוק לגמרי לגג

ישנה שאלה אצל האחרונים מה דין מ"ם כזה, שכל החרטום דבוק לגג הכ"ף, כל שנראית כל הגג פס אחד. העיקר שהיא כשרה, ומ"מ ראוי לתקנה ע"י הוספת דיו להגביה מעט גג הכ"ף כדי שיהא פגם והפרש בין הכ"ף לחרטום, כדי שיהיו ניכרים כעין שתי איברים.

פרשיות פסולות

נוני"ן ומ"ם שינוי צורה.

גימ"ל "באגדדי" פסול לאשכנזים.

קו"ף - הירך תלוי מחוץ לחלל הכ"ף (בגלל שהכ"ף או רי"ש קצרה ביותר).
אל"ף - נקודה עליונה מדי גדולה (כעין אלפי"ן פסולין שפרסמתי אתמול).

מזוזה פסולה

נו"ן - שינוי צורה כי הגג רחב מדי ביחס למושב.

חי"ת - לדעתי פסול כי אין לו צורת וי"ו או זיי"ן בצד ימין. (ידידי הרב יהושע דייטל שיחי' בפורום סת"ם באנגלית, הביא שאלה כעין זה לפני הרב שמאי גרוס שליט"א והוא הכשיר חי"ת כזה).

לאהבה - בעיה עם הריוח, צריך יותר שיקול הדעת האם לפסול (אפשר לתקן ע"י משיכת גג ה"א מעט לימין)
למ"ד - פסולה לפי המשנה ברורה (ביאור הלכה אות ל' במשנת סופרים) כי אין לה מושב או גב.

ממי"ן - הרבה ממי"ן כאן עגולים מעט למטה, ציינתי הגרועים שבהם. חלק מהם פסולים ממש משום שנהפכו לסמ"ך.

רי"ש עם בעיה

נפל או נתגרר חתיכה מעיגול הרי"ש. נראה לי שזה פסול, כי אינו רי"ש ברור, אלא כמין חצי רי"ש חצי דלי"ת.

יתכן שמורים אחרים יאמרו לשאול תינוק?!

אל"ף פסול

האלפי"ן במזוזה זו פסולים משום שינוי צורתן לגמרי, הנקודה התחתונה אינה נקודה כלל אלא כמין קו נוסף, והרי זה שינוי גמור ופסול.

ברור לי שמזוזה זו לא נכתבה ע"י סופר שלמד מלאכת סת"ם !!!

 

כ"ף עם תג גבוה

הכ"ף של 'אתכם' פסולה, התג גבוה מדי והיא למ"ד [הראיתי לביתי שתחי' והיא קראה את זה למ"ד].

הכ"ף של 'לבבכם' שאלת תינוק אם אינו למ"ד.

הגימ"ל של 'דגנך' פסול לאשכנזים, כי הרגל דבוק כולו לרגל ימין, ודינו כיו"ד האל"ף שנדבק כולו לגג. [לספרדים יש דיעות שונות, כי בבגדד היו רגילים לכתחילה לכתוב כזה גימ"ל שהרגל כולו דבוק ונמשך מירך ימין, ולכן יש מכשירים גם היום].

זהירות בכתב המיוחס - בריבוע הדלי"ת

הדלי"ת המסומנת עקב שלה מאוד עגול, יש בה חשש קצת לכעין רי"ש.

הדלי"ת המסומנת עקבה ממש עגול, ויש בה חשש השתנות לרי"ש.

הסיבה לבעיה, משום דבכתב המיוחס עושין קצה הקו שבה העקב מעוגל טיפה, כפי שיודגם למטה. ולפעמים העקב קצר כלומר אינו בולט הרבה וגם מעוגל ביותר למעלה, וגם עגול למטה בסגירת תחתית  העקב ברגל, שכל זה יחד גורם התדמות הדלי"ת לרי"ש. ולכן יש להזהר בזה, ומי שאינו יודע טוב לעשות שיהא העיגול רק משהו בקצה הראש, והעקב תהא ברורה בולטת מעבר לקו הרגל, עדיף שירבע סוף הגג עם זוית ממש, כדי שלא תידמה לרי"ש.

למטה תמונות דלי"ת עם עקב טוב בכתב מיוחס [כדאי להגדיל תמונה]:

למטה דוגמאות מכתב המיוחס לר' ראובן סופר, שבהם נראה קצה הדלי"ת מעוגל ממש משהו בלבד:

שאלת זנב בתפלין

השורות מסתיימות כעין זנב שכל שורה נכנסת פנימה יותר מקודמתה. יש להסתפק האם זה פסול משום שנראה בודאי כזנב כל הארבע שורות יחדו, או שמא היות שכניסת סיום שיטה השלישית אינו אות שלימה [כי היו"ד מתחלת בשוה לתי"ו, הגם שנכנסת שיעור אות בי"ת רגילה, כי התי"ו עבה מאוד ובולט הרבה החוצה ממנה].

תגין לחלל כ"ף פשוטה

שתי תגין גבוהין נכנסים לחלל הכ"ף. נראה שיש לכסות גוף הנו"ן וכן קצת התגין שתחת לחלל הכ"ף עצמה ולשאול תינוק על הכ"ף [אני פשוט לוקח נייר ומכסה את כל השיטה והאויר שתחת לכ"ף], אם אינו קוראו כ"ף פשוטה נראה לפסול.

השוואת חלקי האות

 

 

בשתי התמונות היו"ד העליונה של האל"ף הרבה יותר גדולה ממה שהיא צריכה להיות. אמנם עדיין ניתן להכשיר אלפי"ן הללו בהנחה שלא נשתנית צורת האות, והן אל"ף בבירור.

אך ברור [הגם שאינני זוכר האם מישהו דיבר מענין זה] שחלק מהאות יוצאת מפורפורציה ביחסה לשאר האות, הרי זה פשוט שזה שינוי גמור של צורת האות והיא פסולה (ולא מהני מה שהכל וכל התינוקות יכירו בודאי איזה אות היא).

 

לקחתי לדוגמא את האל"ף הראשון והגדלתי רק את הנקודה העליונה [בערך פעם וחצי, ביחס לשאר האות. שים לב שגם עצם התמונה מוגדלת גם כן], וזה מה שיצא [ברור לי שזה פסול, הגם שעדיין ניכרת בבירור שהיא אל"ף].