שיעור הלכתי לאות - פסול, ותיקון

באתי כאן לבאר ההלכה ע"פ שו"ע רבינו, בגדר שיעור אות על פי הדין, המעכב לדינא. ולבסוף אבאר מה דין פיסול זה לתקנו שלא כסדרן בתפלין ומזוזה.
חלק גדול מהדברים נתבארו  פורום לנושאי סת"ם: יו"ד עם רגל ארוכה, שיעורי ירכי אותיות - שיטת שו"ע אדמו"ר הזקן
וכן נתבארו בפורום באנגלית
The International STa"M Forum : common problems in yudim
The International STa"M Forum : common problems in yudim # 2
The International STa"M Forum : common problems in yudim # 3

(כדאי לעיין במאמרים הנ"ל, כי שם הארכתי, וכאן אשתדל לקצר. אני יודע שקשה לאנשים לקרוא אריכות).

***

א.  בשלחן ערוך סימן לב סעיף טו מובא מחלוקת הפוסקים, בשיעור ירך שמאל של הה"א. דעת המחבר כרא"ש דסגי בירך כלשהו, ודעת בעל התרומה דחייב להיות מלוא אות קטנה. פי' כשיעור יו"ד.

ואח"כ כתב רמ"א [בסעיף טז] דלאחת האותיות הפשוטות לא מועיל שיעור מלוא אות קטנה אלא דבעי היכר תינוק. ושיטה זו שכ' הרמ"א היא המרדכי שהביא בב"י, אבל דעת המאירי בב"י שם, דסגי באות קטנה דידה. כלומר וי"ו או נו"ן קצרה סגי כל זמן שתינוק מכירה, אבל אין לו שיעור מוגדר.

ומבואר בשו"ע רבינו סעיף כ' בביאור פסק הרמ"א [שיטת המרדכי ובעל התרומה הנ"ל] דהחילוק בין דלי"ת וה"א וכיוצא בהן, שיש לאות קו נוסף גג וכיו"ב, ולכן סגי בשיעור ירך כמלוא אות קטנה. אבל אות פשוטה כלומר שכל ציורה קו אחד - הירך, לא מספיק להו מלוא אות קטנה, אלא בעי אורך יותר בירך, והוא כל שהתינוק יכירם.

במלים אחרות: לדעת רמ"א יש שיעור הלכתי לאורך האותיות, לדלי"ת וה"א ירכם חייב להיות כעובי היו"ד, והוי"ו וזיי"ן צ"ל ירכם יותר מגובה היו"ד דוקא, ולנו"ן פשוטה צריך להיות באורך רגלה יותר מכפליים מעובי גגה דוקא, וכל שיעורים הללו מעכבים באות, ולא מהני הכרת תינוק לפחות משיעור זה. אבל דעת המחבר ע"פ הרא"ש ומאירי דליכא שיעור אורך מדויק לירכי האות, וכל זמן שצורת האות ניכרת לתינוק כשרה.

ב.  ומעתה מכיון שהמודד לשיעורי אות הוא היו"ד, מוכרח שלגם ליו"ד שיעור מוגדר. כי אם אין ליו"ד עצמה שיעור כלל לעכב, א"כ נפל השיעור הנ"ל בבור, שהרי תמיד יוכל למדוד כל ירך ולומר יש כאן כעובי יו"ד כלשהו.

על כרחך שיעור היו"ד הוא עובי קולמוס אחד בגופו, אבל אין לירכו שיעור כלל (ודלא כמשנה ברורה שם ס"ק מד).

העולה מזה לדינא ע"פ הרמ"א ושוע"ר הנ"ל.

יו"ד שירכה ארוכה יותר מקולמוס, הוא וי"ו הילכתי. וי"ו וזיי"ן ששיעור ירכם קולמוס אחד לבד פסולים, משום שהם יו"ד הילכתי. וכן אם הם ארוכים שלוש קולמוסים [כלומר קולמוס אחד לראשם, וג' קולמוסים לירכם] הרי אלו פסולים, משום שנעשו שיעור נו"ן פשוטה. ובכל ענין זה לא משנה מאומה מה שניכר צורת האות לעינים, בדיוק כמו שלא מהני היכר תינוק לדלי"ת וה"א שאין בירכם כמלוא אות קטנה, כי זה שיעור הילכתי, ופחות משיעור זה נחשב שאין לו ירך כלל.

ג.  אמנם מבואר במשנה ברורה [שם סק"מ] דאע"פ שחסר שיעור בירך פסול, מ"מ מהני היכר תינוק כדי לתקנה בתפלין, דומיא דמה שכ' הפרי מגדים [והסכים עמו הצמח צדק או"ח סי' יח] כ"ף פשוטה מרובעת דמותר לתקן עיגולה משום שתינוק מכירה.

פירוש הדברים, ישנם שני סוגי פסול בצורות אותיות. א. נשתנה צורת האות ונאבדה מראיתה, כגון הבי"ת דומה לכ"ף, או אות אחרת שאבדה צורתה הנראית. זה אינו כתב כלל, וא"א לתקנה שלא כסדרה, כי עושה האות עכשיו. ב. פסול הילכתי, שאע"פ שהאות ניכרת היטב מ"מ פסולה, משום איזה דרישה הילכתית, כגון כ"ף פשוטה מרובעת אינה דומה לשום אחרת ותינוק בודאי מכירה, ומ"מ פסולה כי כך קבלת הראשונים שהיא צריכה להיות דוקא עגולה. מ"מ היות שתינוק מכירה מותר לתקנה שלא כסדרה. וכן מבואר בשו"ע רבינו סעיף ל באותיות שנפרדו היודי"ן מגוף האות ותינוק מכירם, מותר לתקנם. וכן חסרון קוצו של יו"ד לשיטת ר"ת הוא פסול הילכתי, ולא מועיל היכר תינוק, ומ"מ מותר לתקנו.

כמו כן חיסרון שיעורי האות מבחינת ההלכה [שפסול לפי הרמ"א וסייעתו, וכשר למחבר וסייעתו] כל אלו הן פסולים הילכתיים, שלא מהני היכר תינוק לשנותם. ומ"מ מועיל היכר תינוק שיהא מותר לתקנם, כי התינוק היה קוראו ולא נחשב כתב שלא כסדרה.

***

זוהי הבנתי בהלכה, מי שאינו רוצה לקבל הדברים יעשה כרצונו.