דין כיסוי מזוזה הקבועה בתוך חדר שינה

שו"ע אדמו"ר סימן מ סעיף ה:

אם המזוזה קבועה בפנים בחדר יש מי שמצריך כלי בתוך כלי דהיינו לכסותה בב' כיסוין ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר אחר על הזכוכית ויש מי שאומר שמזוזה כיון שקבועה כולה בכותל ואין בה אלא נקב בלבד די שיסתום את הנקב בחתיכת שעוה או דבר אחר שמבטלו שם וא"צ כלי בתוך כלי לפי שהכותל חולק רשות לעצמו לכל מה שבתוכו כשאין נקב פתוח משם לבית ואף אם המזוזה קבוע בשפופרת מכל מקום כיון שהיא מחוברת לכותל הרי היא ככותל אבל סתימת זכוכית אינה מועלת שכיון שהמזוזה נראית דרך הזכוכית אסור כמו שאסרו ערוה בעששית משום לא יראה בך ערות דבר ותשמיש המטה היא גם כן גנאי ודומה לערוה וצריך סתימה גמורה שאין המזוזה נראית מתוכה ויש לסמוך על דבריו להקל בדברי סופרים בשגם שי"ל שאף מי שהצריך כלי בתוך כלי לא הצריך אלא בכלי לבד מפני שאינו מבטלו שם ואינו מועיל לסתום פתיחת נקב הכותל לבית שלא יהא כל מה שבתוכו נידון כאלו הוא בתוך הבית:

ביאור:

אם המזוזה קבועה (במקומה בכותל אצל הפתח, אבל היא) בפנים בחדר (כלומר גלויה לאויר החדר, כי אין הדלת שבפתח ההוא חוצץ בפניו, כגון שהדלת נפתחת לחדר שני והמזוזה לפני הדלת תוך חדר השינה), יש מי (דעת המגן אברהם) שמצריך כלי בתוך כלי (להתיר תשמיש המטה בחדר זה, ואע"פ שהמזוזה קבועה בכותל ואינה תוך כלי, מ"מ צריך כעין כלי בתוך כלי) דהיינו לכסותה בב' כיסוין. ואם (המזוזה כולה מכוסה, ורק נקב קטן מגלה מיעוטה במקום השם שדי, ועל נקב זה) יש זכוכית על השם, די בפריסת סודר (בגד או כל כיסוי) אחר על הזכוכית (ונמצאו ב' כיסויים, ואע"פ שאחד מהכיסויים שקוף, מ"מ כל שאין המזוזה נראית למשמשים שם, מותר לשמש שם מאחר דמכוסה בב' כיסויים).

ויש מי (דעת הט"ז ביורה דעה הל' מזוזה סי' רפו סק"ה) שאומר שמזוזה כיון שקבועה כולה בכותל, ואין בה (בכותל המכסה על המזוזה) אלא נקב בלבד (להראות את השם שדי) די שיסתום את הנקב בחתיכת שעוה או דבר אחר (שאינו שקוף) שמבטלו שם (כלומר שקובע את הכיסוי שיהא מונח שם תמיד, להיות כיסוי לשם ולמזוזה כדי שלא יראו), ואין צריך כלי בתוך כלי (במקרה זה) לפי שהכותל חולק רשות לעצמו לכל מה שבתוכו, כשאין נקב פתוח משם לבית (כלומר, כאשר המזוזה אינה נראית כלל מתוך הכותל). ואף אם המזוזה (אינה קבועה בתוך הכותל, אלא היא) קבועה בשפופרת (על מזוזת הסף), מכל מקום כיון שהיא (השפופרת) מחוברת לכותל, הרי היא ככותל (ואין צריך כיסוי נוסף על השפופרת, כאשר אין המזוזה נראית מתוכה לאויר החדר כנ"ל). אבל סתימת זכוכית (הקבועה לכסות נקב המזוזה, או שפופרת מזכוכית) אינה מועלת, שכיון שהמזוזה נראית דרך הזכוכית אסור (לשמש שם), כמו שאסרו (כל דבר שבקדושה כנגד) ערוה (הנראה) בעששית (כיסוי זכוכית שנראה דרכה) משום "לא יראה בך ערות דבר", ותשמיש המטה היא גם כן גנאי (אע"פ שבני אדם מכוסים בשעת תשמיש, ואין גופן נראה באויר החדר בשעת תשמיש) ודומה לערוה (לדיני כיסוי דבר שבקדושה בפניה), וצריך סתימה גמורה שאין המזוזה נראית מתוכה.

ויש לסמוך על דבריו (של הט"ז) להקל בדברי סופרים (דהא דאסור לשמש לפני תפלין ומזוזה עד שיתנם כלי בתוך כלי אינו אלא מדברי סופרים), בשגם שיש לומר שאף מי שהצריך כלי בתוך כלי, לא הצריך אלא בכלי לבד מפני שאינו מבטלו שם (כלומר, היות ואין סגירת הכלי או כיסויו בטלים וקבועים כן עולמית, אלא עומד הכלי להפתח בכל שעה, לכן לא סגי בכיסוי אחד כזה, אלא בעינן שתי כיסויים. והוא הדין אם המזוזה קבועה בתוך הכותל, אך נקב פתוח לראותה וסתימת הנקב היא ארעית בלבד, בכה"ג לא מהני כיסוי אחד לבדו, אלא בעינן ב' כיסויים על הנקב), ואינו מועיל לסתום פתיחת נקב הכותל לבית (בסתימה ארעית) שלא יהא כל מה שבתוכו נידון כאלו הוא בתוך הבית. (אבל אם הסתימה בנקב קבועה, אפשר שהמג"א מודה לט"ז דלא בעי ב' כיסויים, מאחר דבטלה שם חשיב הכותל רשות לעצמו, ולא כבתוך כלי):

חידושים:

א)  יש מי שמצריך כלי בתוך כלי דהיינו לכסותה בב' כיסוין ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר אחר על הזכוכית. דעת המג"א דאף בקבועה בכותל בעי ב' כיסויין, וחידש דאע"פ שהתחתונה זכוכית ונראית מתוכה, מ"מ סודר עליה סגי, דאיכא ב' כיסויין וגם אין המזוזה נראית. אבל אין הכי נמי, אם לא היתה מכוסה בזכוכית אלא בסודר על הנקב, לא סגי בכיסוי אחד, אלא בעי עליה עוד כיסוי שני [אפילו זכוכית].
וכן פשוט דלא מהני ב' כיסויי זכוכית, דמ"מ ערוה נראית דרכם.
[יש כאן ב' דינים. א) כלי בתוך כלי, או ב' כיסויים, שיחשב כאילו אין המזוזה באויר החדר. ב) שלא יראה ערוה לגוף המזוזה, ולענין ראית ערוה, אין חילוק כלל היכן עומדת המזוזה, אם היא באויר החדר או מחוצה לה].

אמנם יש לדקדק מלשון רבינו "ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר אחר על הזכוכית", משמע דלא בעי שגוף המזוזה הקבועה בכותל תהא מכוסה בב' כיסויין, אלא רק מקום הנקב הגלוי בלבד, דרק מקום הנקב נידונית כאויר החדר וצריכה כלי בתוך כלי, דהיינו ב' כיסויין, אבל גוף המזוזה הקבועה בכותל [אינה נחשבת באויר החדר, ו]אינה צריכה כיסוי נוסף [יותר מחציצת הכותל].
(משא"כ מזוזה הקבועה בשפופרת לכותל, יש לומר דבעי כלי בתוך כלי לכסות כולה, דהיינו שיכסה כל שפופרת המזוזה בסודר אחר. והיינו להבנת שיטת המג"א בתחילת הסעיף, אמנם למסקנת רבינו [בסוף הסעיף] די"ל דמודה המג"א לסברת הט"ז, יתברר שבכה"ג מודה המג"א דלא בעי ב' כיסויים. דו"ק).

ב)  כשאין נקב פתוח משם לבית. ואע"פ שהמזוזה גבוהה י' טפחים מהרצפה, מ"מ אם אין הנקב סתום הרי זה אסור לשמש שם, משום דנראה הערוה למזוזה. ומה שהזכיר הט"ז (ביו"ד שם) גבוהה י' טפחים, היינו רק לגבי טינוף וצואה דמהני מה שחלק רשות לעצמו מחמת גובה י' טפחים, אך לא לענין ראיית ערוה דתשמיש. ודלא כמאמר מרדכי (ומביאו בכף החיים כאן) שסובר עיקר להקל במזוזה גבוהה י' טפחים, דחלק רשות לעצמו ומותר לשמש שם, אף כאשר היא נראית.

ג)  וכן מה שכתב מאמר מרדכי הנ"ל, דאם המזוזה קבועה בחדר אחר אע"פ שנראית ל[שוכבים ב]מטה, הרי זה מותר לשמש שם. פשוט שדעת רבינו לא כן, דכל שנראה המזוזה כלפי המשמשים במטה, הרי זה אסור. ולא מהני הסברא "חלק רשות לעצמו" אלא [לענין ב' כיסויים, או מחיצה בפניה גבוה י"ט בפניה] כאשר המזוזה מכוסה ואינה נראית לערוה. וכן מוכח מהמראה מקום שציין רבינו להוכיח כן, ע"פ המג"א בסימן נה דאדם העומד ומביט בחלון בחדר אחר מצטרף למנין, דו"ק.

ד)  בשגם שיש לומר שאף מי שהצריך כלי בתוך כלי לא הצריך אלא בכלי לבד מפני שאינו מבטלו שם ואינו מועיל לסתום פתיחת נקב הכותל לבית שלא יהא כל מה שבתוכו נידון כאלו הוא בתוך הבית.

לשון רבינו כאן לכאורה תמוה ואין לו הבנה, שהרי מי שהצריך כלי בתוך כלי, הוא המג"א שהזכיר בריש הסעיף, והמג"א מיירי בפירוש במזוזה קבועה, וא"כ מה קאמר רבינו דיודה במזוזה קבועה שלא בעי כלי בתוך כלי? ואם המג"א מודה, למה עשה רבינו מחלוקת בינו לט"ז?
וכן המשך הלשון "ואינו מועיל לסתום פתיחת נקב הכותל לבית שלא יהא כל מה שבתוכו נידון וכו", הרי בתחילת הסעיף ביאר שסתימת הנקב מועיל לט"ז, וכאן בא לומר דיש לומר דאף המג"א מודה דלא מועיל סתימת הנקב? מה הפירוש??

על כן פירשתי הדברים בפנים. ותוכן הענין, דאמנם המג"א חולק על הט"ז וס"ל דגם במזוזה קבועה בכותל בעי כלי בתוך כלי. אלא דמחדש רבינו, דיש לומר דאף המג"א יודה אם הסתימה היא קבועה במקומה בכותל, דלא בעי ב' כיסויין. ועד כאן לא כתב המג"א דבריו דבעי כלי בתוך כלי, כלומר ב' כיסויים, אלא אם סותם נקב המזוזה בצורה ארעית, בזה קאמר דלא מהני סתימה אחת כזו, משום שעומדת להפתח. וכשם שאם הטמין תפלין בכלי, והיא מכוסית אסור לשמש עד שיהיו ב' כיסויין, כלי בתוך כלי, כמו"כ במזוזה הקבועה בכותל. אך בסתימה קבועה לעולם שאינה דומה לטמונה בכלי כלל, שהרי אינה עומדת להפתח אלא בטילה הסתימה לכותל, אפשר שהמג"א יודה דסגי בכך, ולא בעי עוד כיסוי מעל כיסוי הא' הקבוע.

ויש לדקדק כן בדעת המג"א, שהרי מודה [כנתבאר לעיל דקדוק לשון רבינו "די בפריסת סודר אחר על הזכוכית" בסברת המג"א] דגוף המזוזה הטמונה בכותל לא בעי כיסוי נוסף, ורק מקום הנקב הפתוח שכיסה בזכוכית, צריך סודר אחר על הזכוכית. שמע מינה דגם למג"א כל שקבוע בכותל אינו נידון ככלי, דיצריך כלי בתוך כלי, או ב' כיסויים.

ה)  וצ"ע, לאחר שרבינו מפשר דאפשר שהמג"א מודה במקרה דנקב המזוזה סתומה בסתימת קבע, ולא הצריך המג"א ב' כיסויים אלא כאשר נקב המזוזה פתוחה, ובא לסותמה בסתימה ארעית. האם זו פשרה לבד בין דעת המג"א וט"ז, ועדיין יש ביניהם מחלוקת, כי הט"ז עצמו מתיר אף בכה"ג שהסתימה היא ארעית, דכיסוי א' סגי [אפילו כיסוי ארעי] כל שהמזוזה עצמה אינה נראית למשמשים, הואיל והיא קבועה בכותל שחלק רשות לעצמו. או שזה גם סברת הט"ז, דבעי שהסתימה תהא קבועה, וי"ל דהמג"א לא הבין נכונה את דעת הט"ז, דסבר דהט"ז מיירי בב' כיסויין ארעים, אבל באמת לא פליגי ט"ז ומג"א כלל – ע"פ תיווך רבינו.

בכל אופן להלכה נראה דעת רבינו דכיסוי אחד ארעי על נקב מזוזה הפתוחה, לא מהני [כסב' המג"א], שהרי כתב ברישא [בביאור שיטת הט"ז] דבעי לבטל הסתימה שם, וע"כ דמוקים לדברי הט"ז דוקא בסתימת קבע. וכן נראה מכללות לשונו בסיפא, דסובר חילוק זה אמיתי [בין שהיא מכוונת בכוונת המג"א, בין שאינה סברתו. וכן לאידך בין שהיא סברת הט"ז בדקדוק גמור, או לא]. וכן נוטה הדבר מהא דהוכיח רבינו חילוק זה בקונטרס אחרון, משמע דסובר כן להלכה. [כלומר, זה סברתו העצמית של רבינו].

העולה מזה לדינא:

א)  מזוזה הקבועה בחדר ונראית גוף המזוזה [או קצתה], ואפילו דרך כיסוי זכוכית קבועה, אסור לשמש שם. והוא הדין אם היא קבועה מחוץ לחדר, ונראית למי שבמטה. [אמנם פשוט דיכול לסגור הדלת או להעמיד מחיצה גבוהה י"ט בפניה כמבואר בשו"ע או"ח סימן מ].

ב)  אם המזוזה מכוסה לגמרי בכיסוי קבוע, ואינו שקוף, אע"פ שהיא מונחת בשפופרת הקבועה על מזוזת הסף, מותר לשמש שם.

ג)  אם המזוזה קבועה בתוך הכותל, ויש נקב פתוח הנראה לחדר שדרכה נראית מקצת המזוזה, צריך לכסות הנקב בב' כיסויים, ואחד מהם אטום שלא נראה דרכו. אבל אם יש על הנקב סתימה קבועה שאינה שקופה, דיה.