האם מותר להכניס שקית טלית ותפלין לחדר האמצעי [מקום שמתלבשים וכו',
ויש שם אנשים עומדים ערומים] של המקוה?
א) נראה ברור דלא נזכר כלל דין כלי בתוך כלי וב'
כיסויים אלא לענין תשמיש המטה, אך לענין ערות הגוף לבד, האיסור משום "לא יראה
בך ערות דבר" שאסור לעמוד בתפלין או לומר דבר של קדושה כנגד הערוה, סגי
בכיסוי אחד, וכן משמע בשו"ע או"ח סימן מג דתפלין להכניס לבית הכסא בעי
כיס רחב טפח, ולא נזכר כלל דין כלי בתוך כלי בסימן זה, ורק נזכר [בסימן מ] לענין תשמיש.
ולכן אע"פ שלגבי
ב' כיסויים נפסק בשו"ע או"ח סי' מ דשקית טלית ותפלין היות שמיוחד לתפלין
[אע"פ שמיוחד גם לטלית] הוי כליין של התפלין, ולא מהני ב' כיסויים לתפלין אלא
אם אחד מהן אינו כליו של התפלין, מ"מ לגבי ראיית ערוה בלא תשמיש סגי בכל
כיסוי אחד [אפילו כלי קבוע לו] שאינו שקוף.
ולכן אע"פ שלענין תשמיש המטה אסור שיהא בחדר שקית טלית ותפלין
דלא חשיב ב' כיסויים, לענין כניסה לחדרי המקוה ולענין ראיית גוף ערום מהני.
ב) פשוט שכל היתר זה, רק,
כאשר יש לו סיבה חשובה להכניס הטלית ותפלין למקוה, משום שחושש להשאירם בחוץ שמא
יגנבו, כמבואר בשו"ע או"ח סי' מג לענין היתר הכנסתם לבית הכסא, אחרת
אסור להכניסם בכל ענין למקוה, כמו לבית הכסא, משום גנאי וביזוי למצוה.
ג) עיין משנה ברורה סימן מ ס"ק ה כתב בשם סידור
דרך החיים, דכשם שתפלין צריכים ב' כיסויים לענין חדר של תשמיש, הוא הדין לענין חדר
שעושה צרכיו שם. ותמה הביאור הלכה שם, מנין לו דבר זה.
והצדק עם המ"ב, דלא מצינו כלל ענין ב' כיסויים לענין צואה או
ערוה, רק לענין תשמיש המטה. (עיין עוד מ"ב סימן מג ס"ק כה, ודקדוק לשון שו"ע רבינו סי' שטו סעיף ד "ומותר לעשות צרכיו שם או אפילו לשמש כו").
ד) בש"ך יו"ד רפו ס"ק ט כתב דבחדר
שעומדים ערומים שם ומתרחצים צריך לכסות המזוזה. ואילו שם בס"ק י כתב בשם
מעדני מלך דאין לקבוע כלל מזוזה בתוך חדר של תשמיש [אלא יקבענו אחורי הדלת,
עיי"ש], וסברתם דלא מהני ב' כיסויים במזוזה, דאם כן מבטלו [כפי שהבאתי בבלוג
קודם].
אלא משמע שבמקום
ראיית ערוה לחוד, דליכא תשמיש, אין הש"ך חושש משום כיסויה, כי אינה צריכה ב'
כיסויים, וכיסוי אחד אינו מבטלה מהמצוה. וזה פשט השו"ע שם במקום טינוף טוב
לכסותה [כולל טינוף צואה, ועירום, אלא שביאר הט"ז שם הנפקא מינה באיכות
הכיסוי, לענין ערוה בעי שלא תהא נראה מתוכה, ולענין צואה אפילו כיסוי זכוכית סגי].
וכ"כ בס' חובת הדר (פרק א סעיף ז).
[אמנם יש אפשרות לחלק באופן אחר, דבמקומות רחיצה שדיבר הש"ך
מיירי דאין אפשרות אחרת לקבעה, וצריך לכסותה, אבל בחדר תשמיש היות שיכול לקבעה
לפני הדלת עדיפא, וא"כ גם בחדרי רחיצה יאמר כן].
ה) על פי הנ"ל, דין כיסוי
מזוזה מפני ראיית ערוה, ודין כיסויה במקום תשמיש, שונה בב' פרטים:
א. לענין תשמיש בעי ב' כיסויים, ונתבאר בבלוג קודם פרטי הדין. ולענין
ראיית ערוה סגי בכיסוי אחד לבדו, בתנאי שהכיסוי אינו שקוף, כלומר אין הערוה נראית
למזוזה דרך הכיסוי, לאפוקי כיסוי זכוכית וכיוצא בה.
ב. לענין כיסוי מזוזה הקבועה בחדר תשמיש נתבאר לעיל דעת שו"ע רבינו
[ע"פ הט"ז] דסגי בכיסוי אחד אם הכיסוי הוא קבוע, כי הכותל חלק רשות
לעצמו. אמנם לענין כיסוי ערוה, אין צריך שיהא רשות אחר אלא שתהא המזוזה מכוסה
שאינה רואה את גוף הערוה, ולכן אף בכיסוי ארעי סגי לכסותה בין שהמזוזה היא קבועה
בכותל ונקב פתוח לה לחדר, בין שהיתה נמצאת בחדר כספרים ותפלין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה