א. כתוב בספר מזוזות מלכים (הלכה למשה אות קפו, בשם
משיב דברים או"ח סי' י) דאם מסיר מזוזה ממקום חיוב של תורה לא יקבענה במקום
חיוב דרבנן, משום שאסור להוריד בקדושה, אלא יגנוז אותה (דגניזה לא הוי הורדה
בקדושה).
ב. בשו"ת קנין תורה ח"ב סי' נה, נשאל
באחד שהוריד המזוזות לבדיקה והיו בהן פתחים שחיובן דאורייתא ופתחים שחיובן דרבנן
ונתערבבו המזוזות, מה יעשה?
וכתב דאלו הפתחים שהן חיוב תורה יחזור ויקבע בהן [דליכא
בהו הורדה], אבל אלו הפתחים שהן מדרבנן לא יקבע בהן מאותן המזוזות המעורבות משום
חשש הורדה בקדושה, אלא ימכור מזוזות הללו, ויקנה חדשים.
והביא שיטות אם הורדה הוי איסור דאורייתא או דרבנן. וכתב
דלפי הסוברים דרבנן, אם כבר קבעם כולם יש לומר בדרבנן נקל דומיא דדין שאני אומר
האיסור נפל לאיסור וההיתר להיתר (ביו"ד סי' קיא). אבל בבא לקבעם, אפילו אי
נימא דאיסור הורדה בדרבנן וכבר נתערבו, אין לעשות מעשה בידים לקבעם.
ג. ולענ"ד נראה דאיסור אין מורידין בקדושה
[בענין זה] הוא איסור המוטל על הגברא לבד [ולא שייך באמת לגוף הקדושה עצמה],
ועיקרו משום בזוי מצוה. ולכן בנתערבו המזוזות ואינו מכוין לבזות המצוה ולהורידו
בקדושה במה שקובע עתה מזוזה לפתח שהוא דרבנן [וגם אינו ניכר הבזוי, דשמא מזוזה זו
היתה מקודם גם על פתח הזה או פתח אחר דומה שחיובו דרבנן], אין פעולה כזו נחשבת
בכלל ביזוי מצוה ואיסור הורדה בקדושה, כאשר אינו מכוין כלל בדוקא להורידו.
ומבואר בשו"ע רבינו (או"ח סו"ס לד) דאיסור
הורדה הוא מדרבנן לבד, ולכן נראה להקל בספק הבא ע"י תערובת. ולא דמי כלל
לאיסור אכילה דרבנן שנתערב ונפלו לב' קדרות דאמרינן שאני אומר [כפי שהביא בקנין
תורה] רק בדיעבד, דהתם כל שהאיסור לפנינו [יש איסור בחפצא] אסור לאוכלו, ורק
בדיעבד כשנפלו אני אומר שבטל. אבל כאן משנתערבו המזוזות, כבר ליכא איסור ברור כלל
במעשיו, ולכן אין לאסור לקבוע את כל המזוזות על כל הפתחים.
והרי זה דומה למבואר במגן אברהם ושוע"ר בנוגע לאיסור
לדור בבית שאין בו מזוזה, וללבוש בגד שאין בו ציצית, דאין זה מבטל המצוה בידים,
אלא רק גורם למצוה להבטל מאליה, עיי"ש. וגרמא זו קלה מהעושה בידים, כמבואר שם
ההיתר לענין כבודן של בריות. כלומר, מה שעושה [לובש טלית ללא ציצית] אינו מבטל
בידים אלא גורם שהמצוה תיבטל מאליה, ואיסור כזה הוא קל. וכן כל דברי שאינו מתכוין
דלא נחשב לפעולת איסור על הגברא, כמו כן כאן אינו מוריד המזוזה בקדושתה בידים, אלא
[אפשר] גורם לה לירד. ויש לומר דאין איסור במעשה זה, כאשר יש צורך בדבר [וההורדה
נעשית מאליה, ובפרט כנ"ל שהוא ספק דרבנן].
ד. יש להוסיף את סברת הרמ"ע מפאנו (שו"ת רמ"ע סי' לז) דאין בגוף הקדושה עצמה - פרשיות התפלין עצמן דין הורדה כלל לענין להחליפם מרש"י לסדר ר"ת. ולשיטתו הוא הדין במזוזה - אין בגוף הקלף עצמה הורדה בקדושתה, מה שקובעה על פתח פטור או פתח חיוב דרבנן. [ראה שיטתו פורום לנושאי סת"ם: החלפת פרשיות מרש"י לתפלין ר"ת]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה