תשובת מהרי"ל - פתחי מרתף, ודין "הלך אחר הרגיל"

תשובת מהרי"ל  [שו"ת מהרי"ל (רבי יעקב הלוי מולין) סימן צד]

תשובה זו דנה בפתחי מרתף [אוצר יין] באיזה תנאים הם חייבים במזוזות, וממנה יש ללמוד פרטי דין "במזוזה - הלך אחר הרגיל". הנני מעתיקה כפי שהיא כתובה בבית יוסף (יורה דעה סימן רפו. בשו"ת מהרי"ל יש שינויים).

התוספת בסוגרים הן ביאור שלי.

***

מצאתי בתשובות אשכנזיות (שאלה): יש פתח מרחוב למרתף, וכמה פעמים שנכנסים מרחוב למרתף בשעת הבציר בהכנסת חביות וכיוצא (בזה, להכניס או להוציא דברים), ופתח קטן דלא גבוה עשרה (טפחים) ולא רחב ארבעה (טפחים) יוצא מ(ן ה)בית למרתף, וכמה פעמים כשפותחין ההיא פתח שבין מרתף לרחוב נכנסים מרחוב דרך מדרגות של מרתף ו(משם) דרך (אותו) פתח קטן לבית. (עד כאן השאלה)

והשיב (מהרי"ל): אי הוי (אם היה) פתח (ראוי) מבית למרתף, הוה ענ"ד [עניות דעתי] נוטה (היה דעתי נוטה) דאותו פתח שברחוב פטור (ממזוזה), דאינן אלו תשמישין קבועים שכתבת (שהרי הפתח מרחוב אינו רגיל, כי אינו פתח שימושי קבוע) ו(ואילו) תשמיש הקבוע (השימוש הרגיל במרתף הוא) דרך פתח הפתוח לבית. אבל כתבת דפתח הפתוח לבית לית ביה (אין בו שיעור פתח) לא ארבעה (טפחים ברחב) ולא עשרה (טפחים בגובה), אם כן חור בעלמא הוא, ועיקר פתח האוצר (המרתף – מוגדר כבית אוצרות) הוי ההיא (הפתח) דברחוב (שברחוב) וחייב (הפתח החיצון במזוזה), דלא ניחא תשמישתיה דאותה (פתח קטן) שבבית (היות שלא נוחה שימושה של אותה פתח לבית בגלל קטנותה, אין לדון את פתח החיצון לרחוב כפתח שאינו רגיל ובטל), ו(אע"פ שבני הבית משתמשים בקביעות בפתח הקטן) בטלה דעת המשתמשים דרך שם.

אבל תמהני אם לא יהיה ההוא פתחא זוטא (הפתח הקטן שבין המרתף לבית) לכל הפחות כדי (שיעור הראוי) לחוק (לחקוק מתוך קירותיו) ולהשלים (שיעור פתח, שהוא י' טפחים גובה ברוחב ד' טפחים), דהיינו (שיעור הראוי לחוק, שהוא -) ברגליה (בבסיס הפתח גובה) שלשה (טפחים, שיש בהן) רוחב ארבעה (טפחים) וגבוה (הפתח) עשרה (טפחים) באמצעו (כלומר בקדקד כיפת השער. ואז אמרינן שראוי לחוק ולהשלים מתוך הקיר שאר השיעור, שיחשב כפתח שיש בו גובה י' טפחים ברוחב ד' טפחים כולו) עכ"ל (תשובת מהרי"ל).

***

חידוש וביאור

א.  אי הוי פתח מבית למרתף (ראוי) .. אותו פתח שברחוב פטור (משום שאין בו שימוש קבוע). כלומר, אין פתח החיצון של המרתף "רגיל", ומכיון שאמרו בגמרא [מנחות לג] "הלך אחר הרגיל" - הפתח הרגיל הפנימי חייב, והחיצון שאינו רגיל פטור.

ורק באוצר או בית מדרש שיש חסרון בדיורם (שאינם דיור רגיל) אמרינן "הלך אחר הרגיל" לפטור פתח שאינו עיקר ורגיל בו. אבל בבית שהוא דיור גמור כל הפתחים חייבים, גם פתח שאינו רגיל, כמבואר בשו"ע סעיף יח.

ב.  אבל כתבת דפתח הפתוח לבית לית ביה לא ארבעה (טפחים ברחב) ולא עשרה (טפחים בגובה) אם כן חור בעלמא הוא, ועיקר פתח האוצר הוי ההיא דברחוב וחייב (הפתח החיצון במזוזה), דלא ניחא תשמישתיה דאותה שבבית, ובטלה דעת המשתמשים דרך שם.

פירוש – [אמנם ראוי לומר שהאינו רגיל בטל] אבל היות שהפתח הפנימי אינו נחשב לפתח כלל אלא חור, א"כ אין להחשיבו "רגיל", ונמצא שאין למרתף הזה אלא פתח אחד החיצון בלבד, ולכן הוא חייב ואע"פ שאינו פתח רגיל. כי אין [פתח אחר] "רגיל" שיבטל את הפתח ה"אינו רגיל".

ג.  אבל תמהני אם לא יהיה ההוא פתחא זוטא לכל הפחות כדי לחוק ולהשלים דהיינו ברגליה שלשה רוחב ארבעה וגבוה עשרה באמצעו עכ"ל (תשובת מהרי"ל). בתשובת מהרי"ל הנדפס נוסף אחר כך: דקיי"ל כרבי מאיר דחוקקין להשלים.

אבל הב"י לא העתיק תיבות הללו, וכתב הערה על תשובת מהרי"ל, וזה לשון הב"י: ועל מה שכתב דאם יש בה כדי לחוק ולהשלים חייב, יש לתמוה דהיינו לרבי מאיר דכפה (שער העשוי ככיפה דר"מ סבר חוקקין להשלים, ביומא יא) אבל חכמים סברי דאין חוקקין להשלים והלכה כחכמים.

נראה בב"י [גם מהעתקת לשון התשובה, וגם מלשון השגתו] שלא היתה כתובה לפניו בגירסתו את משפט הסיום שבנדפס: "דקיי"ל כרבי מאיר דחוקקין להשלים". וגם מה שכתב הב"י שמהרי"ל כתב דאם יש שיעור לחקוק חייב [במזוזה], המדייק בלשון מהרי"ל שהעתיק ב"י יראה שלא כתב מהרי"ל דהיה הפתח הפנימי חייב.

ונראה לי לבאר סברת מהרי"ל ע"פ הגירסא הזו [שהעתיק הב"י], ולא נתכוין מהרי"ל (דוקא) לפסוק כר"מ נגד חכמים.

ד.  וביאור דעת מהרי"ל: דאם היה בפתח הקטן לכל הפחות שיעור כדי להשלים אע"פ שהיה פטור ממזוזה [כחכמים דלא קיי"ל חוקקין להשלים], אך מ"מ [מודים חכמים לר"מ ש]נקרא "פתח" ולא חור בעלמא, וא"כ הפתח הרגיל [אע"פ שפטור ממזוזה] היה מבטל את הפתח שאינו רגיל.

ולענ"ד כוונה זו מדוקדקת בכל לשון התשובה, דלא דקדק מהרי"ל לומר שהפתח הפנימי פטור ממזוזה, אלא שהוא חור בעלמא, ואח"כ כתב דבטלה דעת המשתמשים בה. למה צריך לומר כן? היה מספיק לומר דמאחר שהפתח הפנימי פטור ואין בה מזוזה, לכן צריך לקבוע על פתח האוצר מהרחוב.

אלא ודאי דעתו, דאם יש שם שתי פתחים הרגיל מבטל את שאינו רגיל, ואע"פ שהרגיל פטור ממזוזה מאיזה טעם, מ"מ "הלך אחר הרגיל" והפתח שאינו רגיל פטור, ומה איכפת לי אם גם הפתח הרגיל פטור.

ולכאורה כן מוכח בפשטות מדין בית המדרש [מנחות לג] דפתחו של רבי היה פטור ממזוזה משום שהיה פתח שאינו רגיל, ואע"פ שפתח הראשי של בית המדרש ודאי היה פטור, כמו כל בית מדרש דמדינא פטור (אמנם אפשר לדחות, דבפתח בית מדרשו של רבי היתה מזוזה, כי התלמידים היו לנים שם וכו').

ולכן כתב מהרי"ל תמיהני דאם יהא בפתח הזה שיעור חוקקין [דרבי מאיר] אזי גם חכמים יודו דהוי פתח רגיל, ויבטל ויפטור את שאינו רגיל, אע"פ שגם פתח זה הרגיל הוא פטור (מצד שלא סבירא להו לחכמים חוקקין, אבל עכ"פ שם "פתח ושער" יש בו).

ה.  הרמ"א [שו"ע רפו סעיף יח] פוסק כסברת מהרי"ל, שהרגיל מבטל ופוטר את שאינו רגיל, וזה לשונו: מרתף שיש לו פתח מן הרחוב שמכניסים בו יין בחביות גדולות ויש לו פתח קטן מן הבית שנכנסים ויוצאים בו תמיד, אם הפתח הקטן ראוי למזוזה היא חייבת והגדולה פטורה. ואם אין הקטן ראוי למזוזה הגדולה חייבת והקטן פטור.

אמנם בפרט האחרון פסק כב"י (ולא כמהרי"ל – דאפילו פתח ראוי מבטל, ואע"פ שאינו חייב במזוזה) דרק אם הפתח הקטן ראוי למזוזה פוטר ומבטל את הפתח שאינו רגיל, אבל אם הפתח הקטן לא היה ראוי למזוזה מצד הדין, אזי חייב הפתח החיצון דאין מי שיבטלנו.

ו.  יש עוד לדקדק במהרי"ל ורמ"א שאם היה הפתח הקטן חייב במזוזה [הרי הוא פוטר את הפתח החיצון], נראה לכאורה דלא היה איכפת להם אם חיובו לצד ימין של הנכנס הבית או לצד ימין של הנכנס למרתף [וצ"ע מה דעת מהרי"ל בזה, האם היה חיובו לימין הנכנס לבית, כי הבית עיקר, או לצד המרתף כי זה דרך הרגיל לבוא. אבל לשיטות האחרונים שהולכים אחר הרגל הליכה, בכל מקרה היה חייב לצד ימין של המרתף, א"כ ניחא דהיה למרתף מזוזה] – בכל ענין היה פוטר את הפתח החיצון שאינו רגיל. וצ"ע, דאם המזוזה קבועה לצד הבית, הרי אינו מזוזה לחדר המרתף אלא לבית, ולמרתף עצמו אין מזוזה, ולמה נאמר שהרגיל מבטל את שאינו רגיל.

ונפקא מינה אם הפתח שלצד הבית יהא בו דלת והיכר ציר לצד הבית, או לסברת המרדכי דאזלינן בתר חשוב, האם גם במקרה זה נפטור פתח החיצון משום שאינו רגיל.

ז.  ונראה [דאין הכי נמי] בכל מקרה שיש מזוזה על פתח הפנימי של המרתף יפטור את החיצון כנ"ל משמעות מהרי"ל ורמ"א, ובאמת לא איכפת לן שהמזוזה עומדת לצד הבית.

והביאור בזה, דמה טעם לפטור באוצרות ובית מדרש [דוקא, ולא בבית כנ"ל] פתח שאינו רגיל. וי"ל, דהיות שמקומות הללו אינן בני חיוב בעצם כי אינם ביתך ומקום דיור, חיובן הוא משם שפתוחים [ושייכים] לבית. נמצא הפתח הרגיל הוא שייך לבית, אבל הפתח שאינו רגיל נחשב כפתח האוצר לבד ולא לבית, ופטור. אבל כאשר אין פתח אחר לאוצר, על כרחך זהו פתח ההילוך לבית, דרך בית האוצרות.

ולכן אדרבה המזוזה היתה קבועה בפתח המרתף לבית לכיוון הבית, כי הבית עיקר ולצורכו פתח זה עשוי. (ולא משום שהמרתף והאוצר עצמו סגי במזוזה אחת על פתחו הרגיל. דו"ק).

ח.  אמנם בפתח ראשי של בית המדרש נראה שפטור בכל אופן, דלא נעשה הפתח בשביל הבית או כבית שער לבית, אלא נעשה פתח לבית מדרש לבד.

והדיון בגמרא מנחות הנ"ל הוא רק על פתח הצדדי הנפתח מהבית לבית המדרש, (פתחו של רב הונא "רגיל" היה, ופתחו של רבי "אינו רגיל" היה).

כלומר - (לא כמו שכתבתי לעיל אות ד, דפתח הרגיל שבבית המדרש מבטל את פתח שאינו רגיל) דוקא באוצר ומרתף, הפתח הרגיל מבטל את שאינו רגיל, כי השאלה איזו פתח עיקרית השייכת לבית, והפתח שאינו רגיל אינו שייך לבית. אבל בפתח בית המדרש - הפתח הראשי ודאי אינו שייך לבית, והשאלה רק על פתח קטן בין הבית לבית המדרש, האם הוא נחשב כפתח של הבית [מצד שהוא רגיל, כלומר שימוש שלו כהילוך רגיל לבית, או לא].

ט.  לסיכום [דעת מהרי"ל ורמ"א]:

א) בבית אין שייך "הלך אחר הרגיל".

ב) פתח שבין בית מדרש לבית - "הלך אחר הרגיל". ואין לזה שייכות לפתחים הראשים של הבית מדרש עצמו.

ג) פתח אוצרות המחובר לבית ויש בו ב' פתחים או יותר, הפתחים הרגילים חייבים מצד פתחים לבית [ומקום קביעתם לצד הילוך הבית] והפתחים שאינם רגילים פטורים. ואם יש רק פתח אחד לבדו, לעולם נחשב כפתח הבית להתחייב, ולא נאמר בו "הלך אחר הרגיל" לפטור את שאינו רגיל.