שאלות על כ"ף פשוטה, זיי"ן ובי"ת

 

הכ"ף פשוטה רחבה ונדמית מעט לרי"ש גדולה - שאלת תינוק. (בגלל שהגג אינו ארוך יותר מאורך הרגל מועיל שאלת תינוק, אבל אם גגה היה רחב יותר מאורך הרגל היה פסול [שהיה נעשה רי"ש גדולה], ולא היה מועיל שאלת תינוק כלל).

הכ"ף פשוטה קטנה וצריכה שאלת תינוק. השפיץ הקטן שיורד מסוף הירך - אינו נכלל בשיעור האות.

בזיי"ן יש שפיץ קטן שיורד וגם הוא אינו נכלל בשיעור, ולכן אינו נפסל בודאי כנו"ן פשוטה, אלא מועיל שאלת תינוק על הז' הזה. ואם תינוק קוראו ז', הרי זה ז' כשרה, ויש למחוק השפיץ הקטן.

בבי"ת [השני של בעבור] אין לו עקב אמיתי, אלא שפיץ קטן יוצא, שבאמת אינו מחובר לגוף האות. - דינו שאלת תינוק, ואם תינוק קוראו ב' הרי זה כשר, ויש לחבר השפיץ כדי לתקן העקב של הבי"ת, ולרבע היטב את העקב.

שאלות על סמ"ך

הסמכי"ן כשרות. אע"פ שיש לו שפיצים למטה [כעין זויות כהות] מ"מ צורת הגוף מעוגלת היטב, וכשר.

יו"ד ווי"ו נוגעים

 

האם יש כאן חשש התדמות לצד"י פשוטה?

לדעתי לא, ולכן מותר לגרר. מי שמפקפק בדבר - אל ימהר לפסול, אלא ישאל תינוק, אחר שיראה לו כמה צדי"ן פשוטות ואותיות וי"ו וכדומה, ואז ישאל תינוק, ויווכח שהתינוק אינו טועה בזה.

מקום קביעת המזוזה

האם מיקום המזוזה נכון? כי הוא מתחילת הסף, אך אינו תחת המשקוף?

אין קביעתה במקום הנכון. מקומה הנכון - תחת המשקוף. כי חלק הקיר שבולט לפני המשקוף - אינו נידון כלל כסף [מזוזת שער], כי השער הצטמצם לחלק שתחת המשקוף בלבד.

בתמונה השניה, גזרתי בתמונה והדבקתי את המזוזה למקומה הנכון.

מכל מקום לענין ברכה על העברת המזוזה למקומה הנכון, נראה לי שבמקרה זה, היות שקביעתה הראשונה היה תוך שיעור טפח למקומה הנכון. אין לברך שוב.

פרשיות כתב חב"ד

יש אומרים שכתב יד זה הוא מיוחס לר' ראובן הסופר [סופרו של אדמו"ר הזקן].

ברור שלא ניתן להוכיח דבר כזה היום. לענ"ד בהשקפה ראשונה אין זה כתב ידו של ר' ראובן, אלא כת"י סופר אחר מסופרי ליובאויטש.

מחיקה וגרירה בשם כוזו שבמזוזה

שאלה:  האם מותר לגרר מהשם כוזו שמאחרי המזוזה, או שיש בזה דין חק תוכות?

תשובה:  אין קדושת השם ולא קדושת המזוזה, ולא דין כתב על שם זה. ולכן, כל שהוא לצורך תיקון המזוזה או שם זה, מותר לגרר ואף למחוק לצורך.

נו"ן פשוטה - בליטה משונה ביריכה

נראה לי שראוי לשאול תינוק על שינוי זה. ולאחר שיקראנו נו"ן כדין, יש לגרר ולמעט הבליטה הזו, כדי שיהא לה צורתה הראויה לה לכתחילה.

ראה עוד: https://hebrewstam.blogspot.com/2017/08/blog-post_23.html

https://hebrewstam.blogspot.com/2016/07/blog-post_7.html 

בעיות מצויות בכתב פשוט

ויצהרך - הצ' - ראש ימין כמעט גולם. חייב תיקון.

ונתתי - ת' ראשון - הרגל שמאל אין בו כפיפה, אלא היא פשוטה באלכסון, ואין בה צורת רגל שמאל של ת'.

והשתחויתם - המ"ם סתומה - אין גגה עובר שמאלה כלל. כשרה בדיעבד, אך אין זה כתב תם לכתחילה.

וחרה - הח' צד שמאל וי"ו - כל העושה כן, בידוע שאינו סופר מקפיד כלל על דיני כתיבה תמה !!!!

לכם - כ' מוזרה קצת. כשרה בדיעבד.

כימי - הכ"ף ויו"ד סמוכות כל כך, ונראות נוגעות - שאלת תינוק האם יכיר האותיות, או יטעה לקראן מ"ם.

מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל

חנוכה תשפ"א

יש לברר - מי שנכנס לדירה חדשה בליל חנוכה, איזה מצוה יקדים קביעת מזוזה או הדלקת נר חנוכה [בזמנה]?  וכן מה הדין אם אי אפשר לו לקיים כלל שתי המצוות, מזוזה ונר חנוכה, איזה דוחה את השני?

לכאורה יש להשוות נר חנוכה לקריאת מגילה, דשניהם משום פירסומא ניסא, ושנינו [שו"ע סימן תרפז] דכל המצוות [פרט למת מצוה] נדחים מפני קריאת המגילה משום פירסום הנס. ואע"פ שנחלקו האחרונים [שם] האם זה רק קדימה - כשאפשר לקיים שניהם, או אפילו לדחות קיום מצוה דאורייתא לגמרי, מ"מ נשמע דכאשר אפשר לקיים שניהם - נר חנוכה קודם.

אמנם יותר נראה לאידך - דדין קדימה זו של קריאת המגילה, נאמר רק בקריאת המגילה משום פירסומא דניסא דידה, אבל לענין פרסום נס דחנוכה לא נאמר דין קדימה כזו.

וכן משמע ממה שאמרו בגמרא (שבת כג) ופוסקים (שו"ע סימן תרעח) דנר חנוכה וקידוש היום - נר חנוכה קודם [לדחות קידוש היום על היין], משום דקידוש היום דרבנן, וגם אפשר לקדש על הפת. משמע דרק במצוות דרבנן דנו מי קודם, האם פירסום נס דחנוכה קודם. אבל למצוות דאורייתא, אין לנ"ח קדימה כלל, אפילו לא להקדימה, גם כשאפשר לקיים שניהם. וכן ברור מלשון הרמב"ם (הל' חנוכה פ"ד הלכה יג) "הואיל ושניהם מד"ס מוטב להקדים נ"ח שיש בו זכרון הנס".

(ואף לשיטת הרמ"א (סי' תקפז) דלא נאמר דין קדימה לקריאת המגילה, אלא להקדים - כאשר יכול לקיים את שניהם. אבל כאשר א"א לקיים שניהם, ודאי מצוה של תורה דוחה קריאת המגילה דרבנן. וא"כ אפשר דלא נאמר דין הקדמת נ"ח לקידוש היום, אלא בדרבנן בלבד - לדחות קידוש היום לגמרי. אך להקדמה בסדר - עדיין לא שמענו דינה של נ"ח לגבי מצוה דאורייתא - מי קודם. מ"מ)

נראה שלא הזכירו חז"ל הוראה זו - קריאת מגילה דוחה תלמוד תורה ועבודה, אלא רק בקריאת מגילה בציבור. והיא עדיפה על נר חנוכה - בשלוש.

א.  תקנת קריאת מגילה היא בציבור דוקא, וזה עיקר פירסומא ניסא דידה, משא"כ נר חנוכה עיקר תקנתו ביחיד, ופירסום הנס שלה מצומצמת ליחידים. לכן אין בכח פירסום נס זה דנ"ח - להקדים לשום מצוה דאורייתא.

ב.  טעם הפורים בכלל (וממילא פירסום הנס דידה) הוא בהצלת גופות ישראל. וטעם החנוכה הוא הצלת הנפשות. כמפורסם מהלבוש טעם זה לבאר חילוקי המצוות בחגים הללו.

ולכן יש לומר, דפירסום הנס של רוחניות, אינה עדיפה מקיום המצוות עצמן. ולכן כל מצוה [דאורייתא] קודמת לנ"ח, הן לקדימת קיומן, וכל שכן לדחות לגמרי. משא"כ פירסום הנס של הצלת גופות ישראל מכליה - קריאת המגילה, היא קודמת לכל מצוה של תורה.

ג.  מגילה חמורה יותר מנ"ח, משום שהיא מהכתובים, ונחשבת דברי קבלה שחמורים מדברי סופרים [דברי רבנן סתם], ולכן אין להוכיח ממגילה לנ"ח.

ואפשר שזה נרמז בלשון הפוסקים [ששינו סדר המאמר מהגמרא (שבת כג) - נר חנוכה משמאל כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין, וכתבו] מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. ללמדינו, לא רק באיזה צד הנ"ח, אלא גם שהמזוזה קודמת לנ"ח, כי לעולם יקדים אדם ימין על שמאל. [ולשון הרמב"ם "מזוזה בימין" - משמע שקודם המזוזה היא בימין, ואחר כן נ"ח מהשמאל].

ה"א או חי"ת ??

זו בעיה מצויה. העולם חושב שכל שאפשר בדקות לראות הפרד בין ירך הה"א לגגה, הרי זו כשרה. ואין הדבר כן !!

אין כוונתי שתמונה זו - היא באמת פסולה, אלא להדגים את הבעיה. (ובתמונה שלפנינו צריך שאלת תינוק, האם זו ה"א או חי"ת [של רש"י, כאותיות הסידור], כי אם התינוק יטעה לקראה חי"ת - הרי זו פסולה. ואי אפשר לתקנה בתפלין או מזוזה, משום כתיבה שלא כסדרן).

והטעם - היות שאנו מקילים שכל שהפירוד באות דק, מותר לתקנה בכתיבה מועטת אף שלא כסדרן [כמבואר בשו"ע סימן לב והפוסקים], כגון יוד"י האלפי"ן שנפרדו מעט מהגג, או הבי"ת שיש פירוד דק בגופה, היות שהאות ניכרת על אף הפירוד, אין בתיקונה כתיבת אות חדשה. ולכן אין בתיקונים הללו כתיבה שלא כסדרן, כי לעולם גוף האות היתה נקרית לתינוק [אע"פ שהיתה פסולה משום שאינה גולם אחד].

ק"ו לחומרא, שאות שיש בה קירוב יתר המדמה אותה לאות אחרת [שאם היתה צריכה להיות אותה האות, היה מותר לתקנה] ודאי שהיא פסולה. וכאן, אם היתה צריכה להיות חי"ת דרש"י על אף שיש בה פירוד דק, ותינוק היה מכירה כחי"ת היה מותר לתקנה בתו"מ, ק"ו שהיא פסולה לה"א כי כבר נעשית חי"ת, והפרדת הירך מהגג היא חק תוכות.

דוגמא נוספת, היא קירוב יתר של וי"ו לאות זיי"ן, שמחמת קירובן ועוקץ הו' ותגי הזיי"ן נראות ממש כחי"ת [של רבינו תם שיש בה גג חטוטרת], ומחמת הקירוב - אם היה צ"ל חי"ת היה מותר לתקן החי"ת, ק"ו שפסולים האותיות הללו לו' וז', כי כבר נשתנו להיות חי"ת על פי הדין ותיקונן הוי חק תוכות וכתיבה שלא כסדרן.

ראה תחת התוית ה"א - חי"ת עוד דוגמאות, ראה מה שכתבתי

https://hebrewstam.blogspot.com/2012/05/blog-post_15.html

שאלות על ביתי"ן ונו"ן

הבי"ת עגולה לגמרי למטה ככ"ף. היא פסולה, כי חציה התחתון [העיקרי] הוא כ"ף, ולא בי"ת.

הבי"ת [גבלך] לא ברורה למטה מהי - ודינה שאלת תינוק. התינוק קראה כ"ף !!

 

הנו"ן [לבנך] אין לה מושב בולט מעבר לירך היורד. הגם שהיא נראית כמושב, היא רק שיפוע אלכסוני של סוף הירך. לדעתי זה פסול כי אין לה מושב (אם לא יתקן. לענין תיקון, אפשר שמותר לתקנה כי התינוק יקראנה נו"ן. וצריך להתיישב בזה).

כתיבת מזוזה על יריעה שנחתכה ממגילה

שאלה:  יריעת מגילה שחתכה, האם מותר לכתוב על שאר היריעה מזוזות?

תשובה:  נראה לי, דאם כתבו לשם קדושת מגילה אפילו תיבה אחת על היריעה, לכתחילה אין לכתוב על שאר היריעה מזוזה או תפלין. משום דהוי משנה מקדושה לקדושה, דאע"פ דקדושת כתבי הקדש [כולל מגילות] הוא מדרבנן לבד, מ"מ שם קדושה יש בה, ואין להחליפה לקדושה אחרת, אפילו לקדושה גדולה ממנה.

אמנם בדיעבד שכבר כתב, ודאי כשר להשתמש במזוזה או בתפלין אלו. וכ"כ האחרונים, דאע"פ שעבר ממש [על דברי הגמרא והלכה] והוריד בקדושה [כגון מיריעת ס"ת לכתוב עליו תפלין או מזוזה] בדיעבד כשרים (קול יעקב סי' לב ס"ק לו), כל שכן ליריעה שנשתיירה מכתב המגילה, דיש עוד צדדים להקל.

ראה מה שכתבתי אודות פסק הקול יעקב בhttps://hebrewstam.blogspot.com/2013/02/blog-post_16.html 

העירו לי שבשו"ת שבט הקהתי מתיר הדבר - לכתוב מזוזות על שירי יריעות מגילה (כי הם סוברים שיש רק שאלה של הורדה מקדושה וכו', וממילא מזוזה היא העלאה בקדושה. אבל לעניות דעתי שיש לדון מצד דין שינוי הקדושה, מקדושה אחת לקדושה אחרת - ראה רמב"ם הל' תמורה פ"ד הלכה יא שאין משנין בקדשים. וצ"ע).

עוד שאלות

הוי"ו [ובשעריך] כמעט אין לו ראש, זה קרוב להחשב כגולם  - חייב לתקן.

היו"ד העליונה של האל"ף [אלקיכם] גם הוא כמעט גולם, וצריך לתקנו.

שאלות על ווי"ן

ווי"ן עם ראש רחב, יש בהם ספק שמא תינוק יטעה לקראן רי"ש - לכן צריך קריאת התינוק.

לכתחילה אסור שהראש יהא רחב כל כך, אלא צ"ל צר - מעט עובר על רוחב הירך, ולא בולט הרבה.

קו"ף - רגל שמאל מחוץ לחלל האות

רגל שמאל של הקו"ף מחוץ לחלל האות - פסולה. (לכאורה נראה שמקרה זה שלפנינו - שינוי גדול, ואי אפשר לתקנה בתו"מ שלא כסדרן - אפילו אם תינוק יקראנה. וצ"ע).

שאלות על ה"א

קו יורד מגג הה"א, וכמעט נוגע לירך שמאל שבה"א. הגם שאיננו נוגע, הה"א נפסלה, ואי אפשר לתקנה ב[תפלין או] מזוזה.

ה"א זו נהפכה לצורת תי"ו [שמותר לתקנה אף בתפלין ומזוזה, כמבואר בשו"ע שתיקון מועט בכתיבה לחבר יוד"י האל"ף לגופן וכיוצא בהם, מותר לתקנם ואין בזה שלא כסדרן, שמע מינה שזה צורת תי"ו]. ואם יגרר הקו הרי זה חק תוכות, לעשות מתי"ו ה"א ופסול.

ה"א ראשונה שבשם הק' הירך ימין יוצא מאמצע הגג או קרוב לאמצע. דין רגל ימין כרגל שמאל, שמבואר בפוסקים שלכתחילה צריכה לעמוד רגל שמאל בצד שמאל דוקא [וכן רגל ימין צ"ל דוקא בצד ימין], אך בדיעבד כשרה, כל זמן שצורת האות ניכרת.

(ולא מספיק מה שנוטה הרגל ימין באלכסון כלפי ימין, אלא צריכה לצאת מהגג בצד ימין של הגג דוקא - לכתחילה).

פרוזדור מעבר בין שירותים לחדר מרכזי - האם חייב במזוזה

שאלה:  פרוזדור ארוך שהוא מעבר מחדר מרכזי לעבר שירותים, והשירותים אינם נראים בכניסה לפרוזדור, כי הפרוזדור ארוך והשירותים נמצאים בסופו לצדדים. ודלת כניסה נפתח מפרוזדור לצד חדר המרכזי. האם חייב במזוזה?

תשובה:  נראה שהפתח הזה חייב במזוזה, בצד ימין של כניסה לחדר המרכזי, אפילו אם היה היכר ציר שבו לצד הכניסה לכיוון השירותים. כי הפרוזדור אמנם אין בן חיוב כלל מצד עצמו, כי כל כולו מעבר [בית שער] לשירותים, שהם מקום פטור. מכל מקום, הוא גם מעבר ובית שער לבית החייב, ונמצא חייב במזוזה לצד הבית. ודין פרוזדור זה, כדין בעת שער העומד בין הגינה [שהוא מקום פטור] לבית, [המבואר בגמרא ופוסקים] דחייב לצד הבית. ואין לומר דבית-הכסא גרע מגינה, כי הם אינם נראים כלל בכניסה זו.

נגיעה מראש ימין של טי"ת למושבה

הטי"ת השניה של לטוטפת, נראה נגיעה דקה מראש ימין למושבה - כבר ביארתי בפורום זה https://hebrewstam.blogspot.com/2018/02/blog-post16.html 

https://hebrewstam.blogspot.com/2013/01/blog-post_765.html 

שלדעת שו"ע רבינו אין פסול בנגיעת ראש ימין לקרקע הטי"ת בנגיעה דקה, ומותר לגרר נגיעה זו.

 

ראה נושא דומה בטי"ת, לשיטת שו"ע רבינו - נגיעת ראשי הטי"ת זה לזה בנגיעה דקה: https://hebrewstam.blogspot.com/2020/08/blog-post.html

נפסק בגג התי"ו

גג התי"ו נפסק לשתים, ונשאר זיי"ן ומין נו"ן - הרי זה נשתנה לצורות אותיות אחרות, ואסור לתקנה בתפלין או מזוזה, משום כתיבה שלא כסדרן.

ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2016/03/blog-post_93.html

https://hebrewstam.blogspot.com/2015/04/blog-post_33.html

https://hebrewstam.blogspot.com/2014/09/blog-post_59.html

https://hebrewstam.blogspot.com/2013/10/blog-post_7411.html

כ"ף - גבה עבה ביותר

הכ"ף הזה ניכר היטב צורתו, ואע"פ שהגב עבה ביותר מ"מ יש לו חלל הניכר, והוא כשר.

(אולי לרווחא דמילתא - כדאי לשאול תינוק). ומבואר באחרונים שמותר לגרור מחללה, להיטיב את צורתה.

ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2016/03/blog-post_31.html

https://hebrewstam.blogspot.com/2013/03/blog-post_8056.html

https://hebrewstam.blogspot.com/2012/05/blog-post_471.html

חק תוכות בתגין

האם מותר לגרר בין התגין שנדבקו?

מותר לגרר, כי אין דין חק תוכות בתגין. ועוד, שהרי קצת התגין ניכרים, ובגרירת עיקר הדיבוק אינו עושה את מהות התגין.

ראה גם מה שכתבתי  https://hebrewstam.blogspot.com/2014/11/blog-post_20.html

יו"ד עם רגל ימין קצרה ביותר

ליו"ד יש רגל קצרה ביותר, היא כשרה. וטוב לתקנה שיהא לה רגל ימין ניכר יותר, ולהיטיב צורתה לכתחילה.

אין שיעור לרגל היו"ד, ובכל שהוא הניכר - כשרה [דלא כמשמעות סברת המקדש מעט בזה, דבעינן שיעור אורך קולמוס (כמלוא אות קטנה) לרגל היו"ד].

גם אין להשוות מקרה זה כלל, לשאלת האחרונים בהאריך קוץ שמאל של היו"ד הרבה עד שנדמית לחי"ת קטנה, כי כאן אינה דומה כלל לחי"ת קטנה, כי אין לה ירכיים ארוכים [הדומים לחי"ת] כלל.

ריוח גדול בין פרשיות התפלין של יד

 

בפרשיות ר"ת לא תיכנן הסופר היטב הריוח, וכתב פ' שמע רחוקה מסיום [העתידי] של פ' והיה אם שמוע, ונשאר ריוח גדול ביניהם.

זה כשר, דשיעור הריוח אינו מעכב. כמו שמבואר ביו"ד סי' רעג שלכתחילה יניח ריוח בין כל עמוד ועמוד בספר תורה כשיעור ב' אצבעות - אין שיעור זה מעכב. כל שכן בתפלין, דאפילו אם לא היו כל הפרשיות בקלף אחד בדיעבד כשרות, גם כשהן בקלף אחד אין שיעור זה מעכב.

מ"מ נראה שאפשר לקפל הקלף לאחוריה ולתפור, שייראה קירוב יותר בין הפרשיות.

נפלה טיפת דיו בחלל הד'

 

נפלה טיפת דיו בחלל הד' ונעשית ה"א, ונפסלה. אי אפשר לגרור הטיפה משום חק תוכות, שיהא הדלי"ת נכשרת בגרירה. אלא צריך למחוק הד' כולה, וממילא במזוזה [ותפלין] שאסור שיהא הכתב שלא כסדרן, אין לה תקנה [לכתוב ד' חדשה] אלא תיגנז.

הפסק בגוף השי"ן

כדאי להגדיל את התמונה

נעשה הפסק בגוף השי"ן [נפשכם] אחר הכתיבה -

נראה שמותר לתקנו, כי לא נשתנה צורתו לעיי"ן ויו"ד (אע"פ שכל חלק בפני עצמו - אפשר להכשיר לעיי"ן לבדו ויו"ד לבדו, אבל הקירוב שלהם מוכיח בעליל), וכל תינוק יכירנו כשי"ן. [בכל זאת, כדאי להראות לתינוק קודם התיקון].

שאלות בדין למ"ד

ראש הלמ"ד הוא גולם, כי צורתו צריכה להיות וי"ו עם ראש, וכאן אין לוי"ו ראש ניכר הבולט החוצה מקו הצואר - נמצא שהוא גולם. דעת הקול יעקב שהוא פסול [כדין גולמי האל"ף ושי"ן הנזכרים בשו"ע], וממילא תיקונו בתו"מ הוי כתיבה שלא כסדרן, ואין לו תקנה.

ודעת שו"ע הרב והמשנה ברורה [מ"ס אות ל] שזה כשר בדיעבד. וכל שכן שמועיל תיקון אחר הכתיבה להוסיף לוי"ו הזה ראש [ותגין].

ראש הל' קצר והוא כעין יו"ד ולא כעין וי"ו. וצורת הלמ"ד גופה כעין כ"ף, וצוארה כדמות וי"ו. לדעת שו"ע הרב [הנ"ל] הוא כשר בדיעבד. וממילא מותר לתקנו ע"י גרירת מעט מעובי הראש, כדי שיהא יותר כעין וי"ו קצר ולא כעין יו"ד, ויהא לו צורתו לכתחילה.

במשנת סופרים [של המ"ב] מביא דיעות בזה, האם הוא פסול כן אף בדיעבד או לא. ומשמע דלפוסלים בדיעבד, א"א לתקנה כן בגרירה, משום חק תוכות.

נגיעת מ"ם פתוחה לתגי הלמ"ד שתחתיה

תגי הלמ"ד נדבקים לתחתיות המ"ם - נשאלה השאלה - האם זה הפך את המ"ם פתוחה לסתומה?

לא. זה נחשב לדיבוק רגיל שבין שתי האותיות שמותר לגרר ביניהם, ואין בזה חק תוכות. כי ניכר היטיב צורת המ"ם פתוחה, ולא נתחלפה לסתומה.

ה"א שרגל שמאל שלה הוא באמצע גגה

רגל שמאל של הה"א צריכה להיות בצד שמאל שלה, ולא באמצעה. כאן הוא נוטה מאמצע האות יותר לצד ימין.

מבואר בפוסקים שבדיעבד כשר [כל שניכרת צורת הה"א. וכאן יש להניח שהתינוק יכירנה כה"א, ואם יש ספק בכך יש לשאול תינוק].

ראש הלמ"ד נכנס לחלל הלמ"ד שלמעלה

יש סוברים שראש הלמ"ד התחתון הפך את הלמ"ד העליון לספק קו"ף.

ולא נראה לי חומרא זו. כי הלמ"ד העליון היה כשר, וגם כאשר עשה בחללו ראש הלמ"ד התחתון, לא נדמה לחלוטין לקו"ף [שנאמר נשתנה צורת האות]. במקרה כזה - שלא היה בדעתו כלל להשאירו כקו"ף, אלא היה דעתו מתחילה לעשות ממנו למ"ד שלם, אינו מפריע ללמ"ד העליון.

ואע"פ שבדין דומה - כאשר ראש הל' נכנס לדלי"ת לא נאמר כן, אלא נפסול הד' גם כאשר עשה ראש הל' מתחילה על דעת להשלימו ללמ"ד. שם, באמת הד' בטלה צורתה כי אינו פנוי החלל שלה לידע האם זו ה' או ד', וע"כ לעולם אינה כתיבה תמה, ולכן לא חשוב מה היה כוונתו בכך. אך כאן הל' העליון לא נהפך כלל לקו"ף, בזה סגי מה שנראה בודאות העליון ללמ"ד.

ואין להקשות ממה שכתב המ"ב במשנת סופרים (אות ל) "וראיתי סופרים בורים שכשטועין וכותבין קו"ף במקום ל' עושין צואר תחילה על ראשו ואח"כ .. גוררין הרגל, וה"ה כשטועין וכותבין ל' במקום קו"ף גומרין רגל הקו"ף ואח"כ גוררין הצואר וזה פסול גמור וכו". שהרי שם התכוין הסופר לעשות אות אחר, ואח"כ לשנותו בהוספת חלק לאות שניה [כגון ירך הק' תחת חלל הל', להפוך הל' הנעשה בטעות לק'] ולגרור הנותר, וזה פסול גמור של ח"ת.

משא"כ כאן, שלעולם לא נשתנה הל' לצורה אחרת, ולא נעשית בכוונה לצורה אחרת, נראה לי להקל, שלא לפסול כמו שהוא. [וכל שכן שאין בגרירת צואר הל' מתוך חלל הל' - שאלה של ח"ת].

כן נראה לי לדינא (ודלא כמו שכתב בספר משנת הסופר סימן ה אות ל, ביאור הסופר ד"ה על ראש צוארה).

ראה עוד דוגמא https://hebrewstam.blogspot.com/2017/09/blog-post_61.html

השוה דין זה למקרה דומה https://hebrewstam.blogspot.com/2016/08/blog-post_18.html

בית שכור ובו פתח סתום בחפצים - האם פטור ממזוזה

שאלה:  מי ששכר בית, ויש פתח שהוא מעבר בין שתי חדרים והוא סתום בחפצים [שאפשר להזיזם משם] ואין בדעתו כלל להשתמש במעבר זה. האם פטור ממזוזה?

תשובה:  פתח שמעולם לא התכוונו להשתמש בו פטור. אמנם אם בתחילה השתמשו בו, ואחר כך ביטלו את השימוש בו, כל זמן שצורת הפתח קיימת [שלא סתר את פצימי הפתח] חייבת במזוזה (שו"ע יו"ד סי' רפו סעיף יז, חובת הדר פרק ו סעיף ה).

ויש לעיין מה הדין בשוכר או קונה בית. האם אנו הולכים אחר מחשבת הבעה"ב הראשון שהוא השתמש בפתח זה, ולכן נקבע חיובו, ונמצא שגם השני [קונה או שוכר] אינו יכול לבטלו מחשיבות פתח לענין מזוזה, עד שיעשה מעשה לסתור צורת הפתח. או שמא, כל קונה או שוכר חדש, קובע את חשיבות הפתחים [מתחילה], לענין האם חייבים או פטורים.

דעתי נוטה דהעיקר הוא מה שקבע בעה"ב הראשון שבנה הבית או קנהו, להיות פתח החייב במזוזה, אינו נעקר לעולם החיוב מעל הפתח הזה, על ידי הקונה או השוכר ממנו.

ופשוט, שזה דוקא כאשר הבעה"ב הראשון היה יהודי, אבל בקנה או שכר מנכרי, אין שום משמעות למה שעשה הראשון. והכל נקבע על פי מחשבתו של הקונה או שוכר ממנו, שהוא כדייר ראשון.

ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2012/03/blog-post_18.html

בשירטוט נעשה שריטה מעבר לעבר

במילה "לטוטפת" [בשורה האחרונה] השירטוט חתך את הקלף ועשה שריטה [קרע עד] מעבר לקלף. אי אפשר בתמונה לראות את השריטה, אבל מתחת לגג הלמ"ד וראש ימין של הטי"ת, רואים נזילת הדיו לצד השני של הקלף דרך השריטה.

מה דין האותיות הללו והמזוזה הזו?

אמנם נקב קטן שאינו נראה לעין והדיו עובר עליו וסותמו אינו חשוב נקב כלל [כמבואר בשו"ע והפוסקים בסימן לב], אך שריטה ארוכה, אע"פ שהיא דקה וגם אינה נראית לעין [ובמצב כתיבה רגיל הדיו יעבור עליו ויסתמנו], היות שכאשר תמתח לצדדים ייראה הנקב, דינו כנקב הנראה לעין לכל דבר. כן פסק במקדש מעט [בסימן לב ס"ק לח. ובלאו הכי, לדעת המקדש מעט (שם ס"ק לד) כל שהדיו מחלחל ועובר לצד השני של הקלף, חשיב נקב שאין הדיו עובר עליו, ואינו מוקף גויל].

ולכן הל' שנחתך צוארה - פסולה, כי האות אינו גולם אחד, וגם אינו מוקף גויל. ודבר זה לא ניתן כלל לתיקון.

הט' אינו מוקף גויל ופסול עד שיקיפנו גויל בגרירה [אם אפשר].

היות שהל' פסולה צריך לגרר [במזוזה - שצ"ל כתיבה כסדרן דוקא] כל תיבת 'לטוטפת', ולחזור לכתבה אחר השריטה. ואע"פ שישאר ריוח כשיעור ז' יודי"ן בין התיבות [והיו - לטוטפת] בדיעבד זה כשר, כי אין בו שיעור פרשה.

מרפסת מלאה עציצים

התמונה אמנם לא ברורה לגמרי, אך מדובר במרפסת או חצר קטנה שמחוץ לבית. החצר או מרפסת מלאה עציצים, ואין שם שום דבר אחר מעיסוקי הבית, אלא רק יוצאים למרפסת כדי להשקות ולטפל בעציצים.

האם הדלת ומעבר בין הבית למרפסת הזו חייבת במזוזה?

אם לא היו יוצאים כלל למרפסת, וממילא לא היה המעבר הזה שימושי כלל, היה פטור לגמרי. אבל היות שמשתמשים במעבר לצאת למרפסת, אע"פ שהמרפסת עצמה פטורה, כי אינה דיור כלל, ולא אוצר לדיור. מ"מ היות שעוברים במעבר זו והפתח שייך לבית, הרי זה חייב במזוזה מצד דין הבית. ולכן חייב לקבוע בימין הכניסה לכיוון הבית, כי שם [בבית] הוא החיוב, ולא לצד המרפסת [ששם מקום פטור].

מ"ם בשם אלקים נתבטל צורתה

המ"ם שבשם בטלה צורתה, ועל כן מותר למחקה.

הייתי מציע למחוק מצד ימין כלפי שמאל, כדי שלא להכנס לחשש רחוק - שמא בעת המחיקה תיראה [החצי הימני] כמ"ם [של חק תוכות, ולא יהא אפשר להמשיך את המחיקה, כי נראה כמחיקת השם].

טיפת דיו נפלה על אותיות השם

הטיפה ביטלה את צורת הה"א [כי אין הנקודה השמאלית ניכרת כלל] ואת צורת הוי"ו [כי אי אפשר לדעת כלל אם זה ו' או יו"ד], והדין שטיפת דיו שנפלה על השם ואין השם ניכר [כולו, או מקצתו] מותר למוחקו (פירוש, למחוק האותיות שנתבטל צורתן).

אלא שצריך ליזהר כאן - למחוק מלמעלה כלפי מטה, שלא יהא מצב שאם ימחוק מלמטה או מהצדדים, אפשר שישאר ה"א או וי"ו הנראים כצורתם, אך הם פסולים כי נעשו על ידי חק תוכות, והיות שזה שם לא יהא מותר למוחקם משום קדושת השם.

שאלה על תי"ו

רגל ימין של התי"ו ארוכה ויורדת מרגל שמאל, האם יש כאן חשש פיסול המבואר באחרונים שלא יאריך רגל ימין של הת' כדי שלא יתדמה לפ"א פשוטה?

אין בה פסול מוחלט, כי לא נעשית כלל לפ"א פשוטה ממש. ומה שהזהירו הפוסקים שאם יאריך רגל הת' הרבה תדמה לפ"א פשוטה [או גם לפ"א פשוטה בצד ימינו, ולתי"ו בצד שמאלו מצד היפוך ראש הרגל החוצה, ולא פנימה כבפ"א - ועכ"פ תיפסל כי אין כאן כתיבה תמה], היינו בהאריכה הרבה שנהפכה לפ"א ונפסלה. ולכן גם אין להאריכה מעט שלא תדמה [כלומר, שלא תתחיל להידמות מעט לפ"א]. ואם האריכה מעט שרק עלולה להתדמות - יש לשאול תינוק. וכאן כמעט ברור שתינוק יכירו כתי"ו.

ומ"מ צריך לתקן צורת רגל ימין [בנוסף לעיקום סוף הרגל פנימה]. ומכיון שקשה להוסיף דיו להאריך רגל שמאל, יש לגרור את המיותר ברגל ימין להעמיד אותו על צורתו לכתחילה.

דלי"ת וה"א דבוקים - חשש לחי"ת

ד' וה' דבוקים - יש חוששים שנפסלו כי נעשו כחי"ת של רש"י (גג פשוט, ולא מחולק בחטוטרת. ומבואר בפוסקים שחי"ת של רש"י כשרה בדיעבד) קודם שכתב רגל שמאל של הה"א. וא"כ גרירת הנגיעה, הוא חק תוכות.

ולדעתי שאין לחשוש כן, במקרה שלפנינו (כלומר אין לחשוש לשינוי צורה, שיהא גרירת הדיבוק חק תוכות, אבל בודאי צריך להפרידם משום שאינן מוקפות גויל עד שיפרידם). וזה בצירוף ג' טעמים:

א) הגג כאן אינו פשוט כחי"ת דרש"י, אלא ניכר שנפסק, והן שתי אותיות, כי הדיבוק אינו בכל עובי הגגות.

ב) רגל ימין של הה"א - אם נחשיבו כרגל שמאל של החי"ת, הוא באמצעו של האות. ויש פוסלים ה"א [וכל שכן חי"ת] שרגל שמאל אינו בצד שמאלו אלא באמצע הגג. ואע"פ שפסק בשו"ע רבינו שבדיעבד כשר [אם תינוק יכירו],

מכל מקום בצירוף שתי השינויים הללו, ברור שתינוק לא יטעה להחשיבם כחי"ת דרש"י.

ג) באמת בכתב זה [כמו ברוב הכתבים היום] אין עושים כלל חי"ת דרש"י, אלא חי"ת של חטוטרת כרבינו תם [והוא המנהג הפשוט ברוב הקהילות], ואם כן כאשר נשאל תינוק בהראותו חיתי"ן דחטוטרת שבכתב זה, לעומת צירוף הד' וה"א הזה, בודאי שלא ידמהו התינוק לחי"ת כלל, כי אין חי"ת כזה בכתב הזה.

(אמנם אין לסמוך על טעם הג' לבדו [בלי צירוף ב' הטעמים הראשונים], שהרי אם היה נדבק דיבוק שוה בין גג הד' לז' או ו' - היינו פוסלים משום שודאי נשתנו לחי"ת דרש"י. [ובלאו הכי יש פוסלים דיבוק עבה בכל גגות האותיות משום שינוי צורה כללית - ללא קשר להתדמות לאות אחרת מסויימת] -

שהרי אנו מחמירים הרבה בהתדמות לאות אחרת, אע"פ שאינו כצורת אותו האות שבכתב זה, או אפילו בכל שאר כתבים, כגון - ראש למ"ד שנכנסה לחלל כ"ף פשוטה, שרבו הפוסלים את הכ"ף משום שנעשית ה"א כשרה בדיעבד [כי היא גבוהה, ואין ארכה כרחבה. והגם שאין רגילות כלל לעשות ה"א כזה בשום כתב, רק שכשרה בדיעבד כן]).

כ"ף פשוטה

הכ"ף הראשונה [לך] היא ספק וי"ו או נו"ן (ודינה שאלת תינוק).

הכ"ף השניה [בנך] נראה לי שהיא פסולה, מצד שאין בה צורה נכונה של כ"ף פשוטה, אלא היא מין וי"ו.

צד"י פשוטה דבוקה לגג הלמ"ד - נעשית גימ"ל

התמונה השניה - הגדלה של הראשונה.

הצד"י הזו נפסלה, כי היא גם גימ"ל מחמת נגיעת גג הלמ"ד ותגו לגוף הצד"י, על כן הוא גם צד"י וגם גימ"ל - ופסולה משום שאינה כתיבה תמה [כלומר כתיבה ברורה, כל אות בצורתה המיוחדת].

(דין זה דומה לראש הלמ"ד הנכנס לחלל הד', שפוסל את הדלי"ת - מטעם זה, כי אין ברור האם זו ד' או ה').

ראש שמאל של טי"ת הפוכה

 

הטי"ת כשרה בדיעבד, אבל אין זה צורתה לכתחילה. כי לכתחילה צריכה ראש שמאל של הט' (וכן כל ראשי שעטנזג"ץ השמאלים) להיות כעין ראש ז' או ו', ולא הפוכה.

ראה עוד דוגמאות תחת התוית - ראשי אות הפוכים

ראש צד"י משוך

ראש ימין של הצד"י משוך מדי. אמנם זה כשר בדיעבד כל זמן שהתינוק מכירו (כמבואר בשוע"ר סימן לב סעיף לו - לענין מושבי הנו"ן וצד"י שמשוכות מדי, והוא הדין לענין ראשי שעטנזג"ץ המשוכים), אך אין זה ראוי לכתחילה.

וכתב רבינו (ריש סימן לו) שלכתחילה מדין כתיבה תמה צריך לכתוב כל האותיות נכונות כפי שנמסרו צורתן על ידי רבותינו הראשונים. ומבואר בראשונים ואחרונים שראשי שעטנזג"ץ, הם ראשין כצורת יודי"ן או זייני"ן - ברור שזהו לא רק צורתן, אלא גם שיעורן (כי שינוי השיעור מוביל בהכרח לשינוי הצורה). וכן מבואר בפוסקים [ושו"ע רבינו סי' לה] שאין למשוך האותיות לכתחילה.

ראה עוד דוגמאות תחת התיוית - ראשי שעטנזג"ץ משוכים.

אמנם בכתב המיוחס לאדמה"ז נהגו למשוך ראש שמאל של הצד"י כקולמוס וחצי (או מעט יותר מזה, ואילו שאר ראשי שעטנזג"ץ אין מושכין ראש שמאל יותר מקולמוס), אבל לא כשיעור שתי קולמוסים.

ואילו ראשי ימין של שי"ן וצד"י ועי"ן - אין מושכין אותן אלא כחצי או שלשת-רבעי הקולמוס

מגילה מנוקדת עם טעמים

האם מותר לנקד במגילה, ניקוד סופי-פסוק וטעמים?

אסור לנקד את המגילה, כי כל תורה שבכתב אסור לה להיות מנוקדת [חוץ מניקוד המבואר במסורת שננקד על כמה אותיות בתורה]. אין חילוק בין ניקוד הקריאה, ניקוד ניגוני הטעמים או סופי פסוק. אלא שבסת"ם [ספר תורה, תפלין ומזוזה] זה פסול - עד שיסיר את הניקוד או הטעמים כו'. אבל בנוגע למגילה מבואר בשו"ע [או"ח סי' תרצא סעיף ט] "מגילה שהיא נקודה (כולל סופי פסוק או טעמים) וכן אם כתב בה בדף הראשון ברכות ופיוטים אינה נפסלת בכך".

כלומר, בדיעבד מגילה מנוקדת שכבר קראו בה, או שאי אפשר לו לאדם לקרוא בה בלא שינקדה, בדיעבד הרי זה מותר.

ונראה לי שזה מטעם שדינה כחסר בה תיבות ואותיות שיוצא בה בדיעבד, הרי שאין דקדוק בדיעבד בחסר ויתיר במגילה, כמו שבסת"ם שדבר זה מעכב. אבל פשיטא שלכתחילה אין לנקד את המגילה ולא לקרוא בה, עד שיסיר הניקוד ממנה.

דיבוק קו"ף ווי"ו

 

הדיבוק אינו משנה את צורת אחת מהאותיות, ושתיהן ניכרות. על כן מותר להפריד נגיעה זו [ואין בה ח"ת].