ישנו כעת דיון מקיף ושלם בפורום באנגלית בנושא: האם דיו צריך להיות כשר? האם דיו חייב מן הדין להיות "מותר בפיך"?
כל מי שיש לו ידע בנושא זה מתבקש להגיב. כל מי ששמע הוראה ברורה מאיזה רב, למשל: האם רפידוגרף כשר לתייג ולכתוב (רפידוגרף מוחזק כדיו שאינו כשר, כלומר אינו מן המותר, כי הוא מכיל חומרים מן החי שאינם כשרים).
לדעתי הדין הוא, שאין שום הלכה "מן המותר" בנוגע לדיו, והראיה שלא נזכר בשום מקום בתלמוד ובפוסקים (רמב"ם, טור ושו"ע) שצ"ל הדיו מן המותר בפיך.
הקלף ועורות צריכים להיות מן המותר בפיך משום שיש בהם כמה הלכות מן התורה, כגון קלף ומעובד דוקא, וכן הבית מרובע וכו', כמו כן למדו חז"ל שיש בהם הלכה להיות מן המותר בפיך. אבל הדיו אין לו שום הלכה בצורתו, רק הלכה אחת שיהא שחור, זוהי הלכה למשה מסיני שאין דיו אלא שחור. לא נזכר שום הלכה אחרת בנוגע לדיו, ואין בדיו שום צורה ומהות הדיו אינו חשוב, אלא רק הכתב היוצא ממנו הוא חשוב.
ודאי מי שרוצה להדר במצוה שיהא הדיו כשר דוקא, ולא ממין טמא, שאינו כבוד לסת"ם שיהא בהם מהדבר הטמא, תבא עליו ברכה. אך זה הוא הידור מצוה לבד, לא דין.
הוספה:
לא נאמר דין 'מותר בפיך' בש"ס והלכה אלא לענין עורות וגידין שהן מהלל"מ ממין בהמה דוקא, ויש להם צורה – כלומר הלכה באיכותן, שהעור צ"ל מבהמה דוקא והבית מרובע, והפרשה מעור בהמה בקלף דוקא ועד"ז הגידין ממין בהמה, משא"כ דיו שלא נאמר בו שום הלכה ממה יהא ממילא גם לא איתמר ביה שיהא אותו דבר ממין המותר. במלים אחרות: "מן המותר" הוא לבאר איזה מין הותר להשתמש לאחר ביאור התורה שיש צורך במין מסויים, אזי יהא אותו מסויים דוקא מהמותר [וזהו ביאור סברת הר"ן דשופר בעי ממין המותר משום דנאמרה בו מצוה שיהא שופר מאיל ובע"ח דומה ולא מפרה, [וכל שכן שלא ממתכת כחצוצרה] ש"מ שדקדקו בשופר מאיזה מין יהא א"כ על כרחך הוא מהטהור]. סברא זו מצאתי בשו"ת תורת חסד (סי' ס אות ג).
לדעתי הדין הוא, שאין שום הלכה "מן המותר" בנוגע לדיו, והראיה שלא נזכר בשום מקום בתלמוד ובפוסקים (רמב"ם, טור ושו"ע) שצ"ל הדיו מן המותר בפיך.
הקלף ועורות צריכים להיות מן המותר בפיך משום שיש בהם כמה הלכות מן התורה, כגון קלף ומעובד דוקא, וכן הבית מרובע וכו', כמו כן למדו חז"ל שיש בהם הלכה להיות מן המותר בפיך. אבל הדיו אין לו שום הלכה בצורתו, רק הלכה אחת שיהא שחור, זוהי הלכה למשה מסיני שאין דיו אלא שחור. לא נזכר שום הלכה אחרת בנוגע לדיו, ואין בדיו שום צורה ומהות הדיו אינו חשוב, אלא רק הכתב היוצא ממנו הוא חשוב.
ודאי מי שרוצה להדר במצוה שיהא הדיו כשר דוקא, ולא ממין טמא, שאינו כבוד לסת"ם שיהא בהם מהדבר הטמא, תבא עליו ברכה. אך זה הוא הידור מצוה לבד, לא דין.
הוספה:
לא נאמר דין 'מותר בפיך' בש"ס והלכה אלא לענין עורות וגידין שהן מהלל"מ ממין בהמה דוקא, ויש להם צורה – כלומר הלכה באיכותן, שהעור צ"ל מבהמה דוקא והבית מרובע, והפרשה מעור בהמה בקלף דוקא ועד"ז הגידין ממין בהמה, משא"כ דיו שלא נאמר בו שום הלכה ממה יהא ממילא גם לא איתמר ביה שיהא אותו דבר ממין המותר. במלים אחרות: "מן המותר" הוא לבאר איזה מין הותר להשתמש לאחר ביאור התורה שיש צורך במין מסויים, אזי יהא אותו מסויים דוקא מהמותר [וזהו ביאור סברת הר"ן דשופר בעי ממין המותר משום דנאמרה בו מצוה שיהא שופר מאיל ובע"ח דומה ולא מפרה, [וכל שכן שלא ממתכת כחצוצרה] ש"מ שדקדקו בשופר מאיזה מין יהא א"כ על כרחך הוא מהטהור]. סברא זו מצאתי בשו"ת תורת חסד (סי' ס אות ג).
ויש עוד חילוק דלא שייך "מן המותר" אלא בדבר שגילתה התורה שאותו מין
יהא מהחי דוקא, אזי צריך להיות ממין חי טהור. אבל דיו דלא צריך להיות מן
החי, גם אם יהא במקרה מן החי, אינו מזיק שאינו מין טהור. וחילוק זה מצאתי בתורה
תמימה דברים (כה, אות קמה. וכ"כ בשמות כה, אות ד).
Yerias Shlomo vol. 2 discusses that one can use rapidograph ink but should check that is not made from davar tamei. (not sure is this a hiddur or obligation). In any case I would always call the company of the ink and speak directly with the chemisist for them to verify that the ink is not made from wine alcohol or animals (like black beetles which is common today). I was always on the strict side I do not know what the Rabbonim hold.
השבמחקאמת שלא הוזכר בשו"ע רבינו ובעצם בשום פוסק, טור, שו"ע, או משנה ברורה, שהדיו צריך להיות מן המותר בפיך. אבל בפורום באנגלית כתבו כמה, שיש רבנים שטוענים שצ"ל מן המותר בפיך מן הדין.
השבמחקלעניות דעתי זה אינו נכון, ואין זה אלא חומרא לבד.
מחקתי כדי לא להכשיל את הרבים כי הגע ראיתי כמה כמו שהרב אומר שהם טוענים שצריכים אז אני יכניס חזרה את התגובה הקודמת אם הרב מסכים איתי !!
מחקאני רואה למעלה ר' דוד הביא את הספר יריעות שלמה אם אני זוכר טוב (כי אין לי את הספרים מולי) מובא שם הוא מביא כמה דברים שצריכים לבדיקה ובנוגע לרפידוגרף הוא מביא נ''ל שתי קודים שאמורים להיות כתיבים על הכובסה שרק הם כשרים ואני אישית קרה לי כמה פעמים ב''ה לפני השימוש שבדקתי הייתה לי שתי סוגים 1 בקבוק קטנה ועוד כמה כבר מלאים אני לא יודע איך קוראים לזה בעיברית ושתיהם אותה חברה אותם פרטים ולפי מה שהיה מובה מהספר היה רק הבקבוק שהיתה לה הקוד המתאים למה שהיה בספר
זה דבר ראשון שרציתי להגיד כי ראיתי כמה סופרים בפרט בחו''ל שלא ניזהרים לכך
ובנוגע לדיו עצמה אם אני זוכר מובא במשנה ברורה (שוב אין לי ספרים איתי סליחה תיבדקו אבל) אבל זה גםמובא בשולחן ערוך הרב סימן ל''ב סעיף ד' שדיו לא צריך להיות כשר רק שיכולים למחוק וגם זה אחרי זה הוא אומר שזה בכל זאת כשר וזה למעט שאר מיני צבעונים שיהיה שחור ולא צבע אחר ולא הוזכר שם אם אני לא טועה בנוגע למן המותר בפיך
אני לא יביא הכל ממה שמובא שם אבל חלק כן והנה א' הטענות שכתובות.
השבמחק''אילו היה מותר לעשות דיו סת"ם עם מרכיב שאינו מותר בפיך מתחילתו, היה רבי שמואל אבוהב יכול לענות לשאלה במשפט אחד, ולא היה נצרך ללמוד את התשובה מדין קלף. מכאן אנו למדים שאין שום התר לעשות דיו עם מרכיב שאינו מותר בפיך מתחילתו. אין צריך לאמר שליחת שרצים אינה מותרת בפיך מתחילתה.
בימינו עושים דיו סת"ם מעפצי עץ אלון בלי לדעת שהם נגע שגדל על ידי שרצים. למרבה הפלא יש גם דיו מעפצי עץ אלון עם הכשר (כנראה הכשר שנתן מחוסר ידיעת המציאות בעפצים). רוב הסופרים בימינו שעדיין כותבים בדיו עפצים, רוב משגיחי הכשרות, ורוב הקונים, אינם יודעים שדיו העפצים הנפוץ יכול להכיל ליחת שרצים. רובם גם אינם יודעים שדיו עפצים נקרא בספר הזהר "מסטרא אחרא" ואינם יודעים שיש פוסקים שפוסלים סת"ם כתובים בדיו עפצים. הכלל של "למען תהיה תורת ה' בפיך" שייך לכל החומרים שמהם עושים סת"ם, ובמיוחד לדיו בו כותבים את האותיות שהן עיקר הסת"ם. על כן חייב הדיו וכל מרכיביו להיות מן המותר בפיך מתחילתם. הסופרים והסוחרים הטוענים שדיו אינו צריך להיות מן המותר בפיך אינם אלא טועים ומטעים.''
סליחה שכחתי להביא את דברי הרבי שמואל אבוהב וז''ל
השבמחק''רבי שמואל אבוהב היה הראשון שכתב תשובה לשאלה על כשרות דיו סת"ם שיש בו סתם יינם. תשובתו פורסמה בשו"ת דבר שמואל, שאלה קס"ב. בתשובתו כותב רבי שמואל אבוהב "מה שהיה כשר מתחילתו ונאסר אח"כ בידי שמים או בידי אדם לא נפסלו כספרים תפילין ומזוזות". זו הסיבה שקלף ממין המותר בפיך כשר אפילו מנבלות וטרפות שלהם, כי היו כשרים מתחילתם. זו גם הסיבה שרבי שמואל אבוהב מתיר דיו עם סתם יינם, כי היין היה כשר מתחילתו ורק אחר כך נאסר.''
אני עניתי בפורום שם שאין ראיה מתשובת רבי שמואל אבוהב שהרי מוכח בתשובתו שהוא מסופק אם יש דין מן המותר בפיך בדיו, ולכן מבהיר שעכ"פ דיו מסתם יינם כשר, א) או שלא צריך בדיו מן המותר, ב) [אם נאמר שצריך] יין הוא מוצר כשר מתחילתו, רק שנעשה לא כשר אחר כך.
השבמחקבנוגע לעפצים כנראה לפי מה שכותבים שם בפורום הוא יצירת העץ ולא השקץ, ואם כן אין מהעפצים שום עסק וראיה בנוגע להאם "מן המותר בפיך" ישנו בדיו.