[סימון אדום מסמן נקב או קרע]
א. "איש" נקב שנעשה אחר הכתיבה, המגיע בין אות לאות, האם כשר?
נחלקו האחרונים האם הדין שנקב שאירע אחר הכתיבה אינו פסול - מתיחס רק לנקב באות שמבטל היקף גויל שלו כלפי עצמו, אך לא בדין היקף גויל שבין אות לאות אחרת, דצריך היקף גויל גם אחר הכתיבה. או שבכל מקרה נקב לאחר הכתיבה אינו מעכב לפסול משום חסרון היקף גויל?
ראה ביאור הלכה סימן לב סעיף טז (ד"ה ואח"כ, דכמה אחרונים מחמירים ודעת הביאור הלכה עצמו נוטה להקל), על כן פשוט שצריך להחמיר ולגרור מצד אחד של הנקב כדי שיהא קלף חלק בין האותיות, ומה שנשאר הנקב נוגע לאות השני, הרי זה נקב לאחר הכתיבה וכשר.
ב. "מאה" נקב בין יו"ד העליונה של האל"ף לגוף האות , מה דינו?
הרי זה נקב הממלא כל חלל האות המבואר בשו"ע, ושו"ע רבינו סימן לב סעיף יט, דלפי הירושלמי הרי זה פסול אפילו נעשה הנקב אחר הכתיבה, ואילו לפי תלמוד בבלי הרי זה כשר כי הנקב אירע אחר הכתיבה, והאות היתה מוקפת גויל כדינה בשעת הכתיבה.
לפי פסק שו"ע רבינו שם טוב להחמיר במקרה זה. ונלע"ד שפירוש הדבר שראוי להחמיר ולגרור מאיזה צד האל"ף כדי שתהא מוקפת גויל עתה, ותהא כשרה גם לירושלמי [דו"ק היטב בלשון רבינו שם, שאין זה מפורש שם בדבריו, דיש מקום גם לפרש שטוב להחמיר ולפסול ולא מהני תיקון] ואם קשה הדבר לתקנה יש לסמוך על הבבלי דכשר כמו שהוא עם הנקב.
ג. "נס" קרע שהולך מגג האות למושבו, אבל אינו קרע ישר אלא מתעקם באמצעו.
נראה לי שקרע זה יש לו דין נקב בחלל האות, וכדין הנ"ל שתלוי במחלוקת הירושלמי והבבלי. דין קרע הרי זה כניקב, כן מבואר במקדש מעט (סי' לב ס"ק לח). ואע"פ שהקרע מתעקם נראה לי שיש להחמיר שדינו ככל קרע (עיין בית יוסף יורה דעה סימן רפ בשם המרדכי אם הקרע מתעקל). ולכן לכתחילה אם אפשר לתקנו ע"י גרירת קצת הגג או המושב ויהא מוקף גויל גם לירושלמי נכון הדבר, ואם אי אפשר הרי זה כשר כמו שהוא. [כדאי לטלות טלאי מאחרי הקלף ולדבקו היטב, כדי להגן על האות ולא יוסיף וימשך הקרע עד כדי פיסול האות. אבל אין צורך להחמיר ולקלוף האות ולטלות מטלית ולכתוב אות חדשה על המטלית, דכל כה"ג אין צורך להחמיר כדי לצאת שיטת הירושלמי].
ד. למ"ד של "לחו" קרע שהולך מהגג לצד האות אחר הכתיבה, אין בזה שום פיסול אף לירושלמי שהרי בכל צד יש קלף מעבר לקרע, כלומר בין המושב וגג יש קלף מתחת לקרע ולירושלמי חשוב מוקף גויל, ולגבי הקרע שבא מהצד הרי יש היקף קלף מעבר לקרע. ואם כן הרי זה כשר גם לירושלמי [גם כאן כדאי לטלות טלאי מתחת האות שלא ימשיך הקרע ויפסול הלמ"ד].
הרי זה נקב הממלא כל חלל האות המבואר בשו"ע, ושו"ע רבינו סימן לב סעיף יט, דלפי הירושלמי הרי זה פסול אפילו נעשה הנקב אחר הכתיבה, ואילו לפי תלמוד בבלי הרי זה כשר כי הנקב אירע אחר הכתיבה, והאות היתה מוקפת גויל כדינה בשעת הכתיבה.
לפי פסק שו"ע רבינו שם טוב להחמיר במקרה זה. ונלע"ד שפירוש הדבר שראוי להחמיר ולגרור מאיזה צד האל"ף כדי שתהא מוקפת גויל עתה, ותהא כשרה גם לירושלמי [דו"ק היטב בלשון רבינו שם, שאין זה מפורש שם בדבריו, דיש מקום גם לפרש שטוב להחמיר ולפסול ולא מהני תיקון] ואם קשה הדבר לתקנה יש לסמוך על הבבלי דכשר כמו שהוא עם הנקב.
ג. "נס" קרע שהולך מגג האות למושבו, אבל אינו קרע ישר אלא מתעקם באמצעו.
נראה לי שקרע זה יש לו דין נקב בחלל האות, וכדין הנ"ל שתלוי במחלוקת הירושלמי והבבלי. דין קרע הרי זה כניקב, כן מבואר במקדש מעט (סי' לב ס"ק לח). ואע"פ שהקרע מתעקם נראה לי שיש להחמיר שדינו ככל קרע (עיין בית יוסף יורה דעה סימן רפ בשם המרדכי אם הקרע מתעקל). ולכן לכתחילה אם אפשר לתקנו ע"י גרירת קצת הגג או המושב ויהא מוקף גויל גם לירושלמי נכון הדבר, ואם אי אפשר הרי זה כשר כמו שהוא. [כדאי לטלות טלאי מאחרי הקלף ולדבקו היטב, כדי להגן על האות ולא יוסיף וימשך הקרע עד כדי פיסול האות. אבל אין צורך להחמיר ולקלוף האות ולטלות מטלית ולכתוב אות חדשה על המטלית, דכל כה"ג אין צורך להחמיר כדי לצאת שיטת הירושלמי].
ד. למ"ד של "לחו" קרע שהולך מהגג לצד האות אחר הכתיבה, אין בזה שום פיסול אף לירושלמי שהרי בכל צד יש קלף מעבר לקרע, כלומר בין המושב וגג יש קלף מתחת לקרע ולירושלמי חשוב מוקף גויל, ולגבי הקרע שבא מהצד הרי יש היקף קלף מעבר לקרע. ואם כן הרי זה כשר גם לירושלמי [גם כאן כדאי לטלות טלאי מתחת האות שלא ימשיך הקרע ויפסול הלמ"ד].
שבת שלום ומבורך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה