קביעת מזוזה ע"י נכרי

פועל נכרי העובד בבית ישראל והפיל בטעות את המזוזה והחזירה למקומה בהוראת הישראל בעל הבית, מה דינה?

המזוזה פסולה, וצריך היהודי ליטלה ולחזור ולקובעה [ואם הוא מקום שיש בו חיוב ברכה - בברכה], כי קביעת הנכרי אינו כלום. (ראה חובת הדר עמוד עא, והערה ז שם).

מה נקרא היכר מזוזה?

תמונה ושאלה ראשונה:

הנני מביא בזה תמונה יותר ברורה, וגם תרשים להמחיש הדברים

בתמונה הראשונה מופיעה חדר קטן שפתוח לסלון גדול, ומשמאל תרשים של חדרים הללו.

ברור שהסלון יותר חשוב, גם מצד שהוא החדר הפנימי, וגם יותר חשוב, וגם יותר משומש, והחדר הקטן הוא רק כעין פרוזדור קטן שמחבר את כניסת הבית אליו.

אמנם מצד שמאל יש מזוזה, וגם משקוף, אבל מצד ימין הוא רק קרן של 90 מעלות שנוצר ע"י חיבור שתי קירות, בלי שום היכר של מזוזה שנמשך משום אחד מהקירות.

ונראה לעניות דעתי שחיבור שתי קירות לא הוי היכר סף (אם לא עובר ובולט משהוא לאיזה צד), [ולכן אין חיוב לקבוע מזוזה שם].

******************************************

תמונה ושאלה שניה:

הסלון הגדול הוא ברור יותר חשוב, כי גם אוכלים שם בשבתות ואפי' בחול, וא"כ אם ישימו שם מזוזה צריכים לשים לימין הנכנס אליו.

אמנם מי שנמצא בחדר הקטן, הוא רואה רק קיר, בלי שום בליטה, ורק מי שנמצא בצד הסלון הוא רואה היכר כ"ש של בליטת קיר.


התמונה הראשונה כאן - הכניסה לסלון מהחדר הקטן

התמונה השניה יציאה מהסלון [שים לב לבליטת הקיר שנראה בתמונה כאן מצד שמאל של הפתח] לחדר קטן

לפי הנראה לעניו"ד, היא אותה השאלה של המקרה הראשון (קרן שנוצר ע"י חיבור שתי קירות) או שמא מכיון שהוא מדאי קטן, אי אפשר לדון אותו כהיכר מזוזה כלל?


הספק שלי, א. האם יש להחשיב בליטה קטנה זו כקרן של 90 מעלות בדיוק כמו המקרה הראשון, ואם כן לא הוי היכר סף.
ב. ואפילו נאמר במקרה הראשון שקרן זוית של 90 מעלות הוא סף לענין חיוב, אבל כאן הוא קטן מדאי, כל בליטתו הוא פחות משיעור טפח.
אולי לא דנים אותו כלל כשתי קירות שמתחברות בקרן, אלא הכל קיר אחד לבד.

תרשים של החדר הקטן והסלון הנ"ל

דרך אגב אפשר לצרף מה שמבואר בהלכה וברמב"ם בדין "לחי" ששמים במבוי כהיכר, שאם הלחי נראה [רואים אותם] מבפנים (למרות שלא רואים מבחוץ) או נראה מבחוץ (למרות שלא רואים מבפנים) הוא כשר כלחי, דהוי היכר.

למטה מצורף תמונה של לחי הנראה מצד אחד ולא מצד שני, העומד בפתח המבוי

כך גם לעניות דעתי בשביל להחשב כמזוזה צריך הקיר לעבור אחד משני הצדדים

ימין לחדר חשוב או ביאה מבחוץ

רב דוד ברסמן שליט"א העלה נושא זה, באחת מהתגובות האחרונות:

מה הנוהג אצל חסידי חב"ד [שנוהגים לילך בכל החדרים הפנימיים אחר היכר ציר הדלת] בחדרים פנימיים שאין בהם דלת, וממילא אין היכר ציר. היאך מחליטים איזה צד הוא ימין שבו נקבע את המזוזה?

ר' דוד ציין למה שמבואר בספר נתיבים בשדה השליחות [הרב לוי יצחק ראסקין שליט"א, דיין בלונדון] עמוד צ [להלן תצלום הכתוב שם, אפשר להקיש על התצלום להגדלה]:

הערות שלי:

דעת הרב ראסקין שליט"א, בפתחים שאין היכר ציר, יש לילך אחר דרך כניסה מבחוץ, כלומר, אם הגישה היא מצד אחד דוקא כי אי אפשר לבוא לחדר רק דרך החדר החיצוני, אזי יקבענו בימין כניסה לחדר שדרכו הוא בא מבחוץ. אבל אם אפשר לבוא מב' הכיוונים, יש לילך אחר חשיבות החדר.
לעניות דעתי אין פסק זה מוכרח, ואבאר:

ביו"ד סי' רפט סעיף ג מבואר, דפתח שיש בתוך הבית בין שני חדרים וכל אחד מהחדרים פתוח לחוץ לרשות הרבים, בפתח אמצעי זה הולכים אחר היכר ציר. (זוהי שיטת רש"י רא"ש וטור) פשטות דבריהם דלא נאמר היכר ציר אלא כאשר אין ימין כניסה מבחוץ [מוחלט], ולכן נקטו שכל אחד מהחדרים פתוח לחוץ. אבל אם חדר אחד פנימי לשני, על כרחך הולכים אחר ימין כניסה מבחוץ, ולא אחר היכר ציר.

וכן מנהג רוב העולם, דלעולם קובעים את המזוזה בחדרי הבית ע"פ ימין ביאה מבחוץ, ורק כאשר יש גישה לשתי החדרים מבחוץ, הולכים אחר היכר ציר הדלת.

ובמרדכי [מובא בב"י] מבואר שאם חדר אחד חשוב ודאי הוא עיקר. ובש"ך שם ס"ק ו בשם הלבוש שכן הלכה כמרדכי, דחשוב עדיף מהיכר ציר.

אמנם מנהג חב"ד [ע"פ הוראת אדמור"י חב"ד] לילך תמיד אחר היכר ציר בכל הפתחים הפנימיים, וזה שיטת הגאונים.

כלומר, הם חולקים על שיטת רש"י הנ"ל, וסוברים דגם אם אין החדר פתוח לחוץ ועל כרחך דרך הכניסה הוא מחדר חיצון לחדר פנימי, מ"מ אין מתחשבים בזה אלא ימין הכניסה לחדר נקבע ע"פ היכר ציר הדלת.

מעתה נשאל מה הדין [למנהג חב"ד הנ"ל] כאשר אין דלת והיכר ציר?

לכאורה מאחר שראינו שאין לנו מנהג לילך אחר דרך ימין, מאי שנא היכר ציר מחדר חשוב, שניהם מפקיעים ימין כניסה מבחוץ. והרי במרדכי מבואר שיש לילך אחר חדר חשוב ובפשטות כוונתו [וכוונת הש"ך שפוסק כן] גם בניגוד לימין כניסה והיכר ציר. וכן פשטות לשון הרב זלמן שמעון זצ"ל שמצויין אליו בהמשך.

אינני מחליט הדבר, אך אין ראיה מסברת כל העולם, כי אצלם ימין כניסה הוא העיקר ודוחה כל דבר אחר [חשוב או היכר ציר], אך לדידן דאין ימין כניסה מבחוץ חשוב כל כך, למה לא ידחה מפני חשיבות החדר החיצון [לסב' המרדכי] כמו שהיה נדחה מפני היכר ציר [לסב' הגאונים]?

תודתי להרב מרדכי רוח שהעיר לי - הרב זלמן שמעון דווארקין [קובץ רז"ש] הורה - שיש לילך אחר ימין כניסה לחדר החשוב

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30490&st=&pgnum=53

מזוזה או המשך קיר ??

שתי התמונות הראשונות - רואים את הפתח  משני הצדדים

תמונה 1 - מהסלון לחדר הקטן

תמונה 2 - מהחדר הקטן לסלון הגדול

כאן הבאתי השאלה בנידון

שתי קירות שיוצרת קרן של 90 מעלות

ברור שאם שאם אחד מהקירות היה עובר את השני, שזה נחשב כמזוזה כבציור מס' 2 (או אפילו 3). מה הדין בציור מספר 1 ?

דין מזוזה בפתח של מעלית

תא המעלית עצמו ודאי פטור כי אינו חדר דיור כלל, והוא מקום נייד [ופטור מקל וחומר, מדין בית שבספינה המבואר בשו"ע יו"ד רפו סעיף יא]. אבל יש לדון האם הפתח חייב משום כניסה לבית.

ועצם השאלה היא - דלת ופתח הבא ממקום שאינו ראוי להילוך למקום הראוי להילוך האם נקרא זה פתח, כעין המבואר במקדש מעט (סי' רפט ס"ק טו) דפתח שמצד אחד הוא בור ואינו נוח להילוך פטור. אמנם יש מחלקים וסוברים דמעלית עשוי מתחילה לכך לבוא דרכו ונחשב נוח להילוך.

לכן בפתח שהוא כניסה לתוך הבית יש סברא לחייב במזוזה משום פתח כניסה של הבית, ויקבע לימין כניסה לבית בלי ברכה.

אבל בצד ימין של הכניסה למעלית, וכן הפתח הראשי של המעלית בכניסת הבנין שאינו כניסה לבית אלא כניסה ויציאה מהמעלית לבד לחוץ, ודאי פטור מן הדין.

מזוזה בפתח שבה דלת מתקפלת

בספר פתחי שערים [עמוד שמא, אות קג] מסתפק בדלת מתקפלת [דלת אקורדיון] שכאשר מתקפלת עדיין חוסמת ברוחב הפתח מצד ימין יותר משיעור טפח, האם כשר לקבוע מזוזה על סף הפתח הימני. וכן מסתפק שם [אות קד] בפתח שיש בה עמודים לנוי ואין מעבר בין העמוד לסף השער, מה דינה? האם זה נחשב הרחיק המזוזה מחלל הפתח יותר מטפח.

ולי פשוט שאין כאן שאלה וחייבים במזוזה על סף השער כדינה, ומה שאי אפשר בפועל לעבור במקום שהדלת מתקפלת שם, או בין העמוד לנוי והסף, אינו כלום. ובעיקר בדלת האקורדיון היות שאינה קבועה [הקיפול] לשם אלא נפתחת ונסגרת, והרי מזוזות הסף של הפתח קבועות, פשוט שחייב לקבוע מזוזה על הסף. ומה שאין אדם עובר לעולם תוך טפח למזוזה, אין זה נקרא כלל הרחיק טפח מחלל הפתח.

ראה מאמרים שכתבתי תחת התוית: קביעת מזוזה בפתח וכנף הדלת סגור

קביעת מזוזה בבית כנסת ובחנות - לענין ברכה

בית הכנסת פטור ממזוזה [יו"ד רפו סעיף ג]. ובנוגע לבית מדרש כתב בשו"ע [שם סעיף י] דכמו כן פטור, ויש אומרים שבית מדרש חייב "ונכון לחוש לדבריהם אבל לא יברך עליה".

וטעם המחייבים בבית מדרש מזוזה (שלא כבית הכנסת) משום שלומדים שם כל היום [ש"ך שם]. ובכלל הלימוד, אנו רואים שאוכלים ושותים שם.

בתי כנסת שלנו הן בעצם בית מדרש, כי אוכלים שם סעודות מצוה וכדומה, אבל אין לברך על קביעת מזוזה בפתחן, משום שעיקר תשמישו קודש [עבודת ה' בתפלה ולימוד תורה] והאכילה שם הוא ארעי [כלומר טפל לעיקר מהות השימוש]. כל זה בנוגע לחדרי התפלה, אבל חדרים צדדיים שקבועים לאכילה, וכן משרדים יש להם דין אחר כי אינם קבועים לתפלה, על כן אין בהם פטור של קודש. ואם יש סיבה לחייבם במזוזה משום דיורי אדם של חול, אז חייב לברך על קביעת המזוזה בהם.

בשו"ע [שם סעיף יא] כתב חנויות שבשוקים פטורים ממזוזה. והתקשו כל האחרונים במשמעות פסק זה, וביארו שמדובר כאן רק בחנות ארעית שעושים לימי השוק, או תירוצים אחרים. והסכימו האחרונים שחנויות שלנו שקבועים בבנין וכל ימות השנה ואנשים נמצאים בהם כל יום וכל שעות היום ואוכלים שם, הרי זה דיור גמור וחייב במזוזה ככל דיורי האדם בברכה.

אמנם חנות שאינו מקום שאדם שוהה בו כל כך, כמו חדרי מחסנים של החנויות, ונכנסים שם לפרקים להכניס ולהוציא סחורות וכדומה, ואין אדם שוהה שם כל כך ובודאי אינו אוכל שם, ראוי לקבוע בהם בלי ברכה. מאחר שאינם דיור של אדם, כאכילה ולינה. ואין לחייבם משום אוצרות, כי עיקר חיוב אוצרות הוא משום דיור האדם שהולך ובא שם [עי' ש"ך יו"ד רפו ס"ק ב] כלומר משתמש בו קצת כתשמישי דיורו. אבל מחסן שאינו משתמש בו כלל כתשמיש דיורו אין לחייבו משום אוצרות, ועכ"פ אין לברך עליו. 

מזוזה או המשך קיר ?

מהו מקום קביעות המזוזה בפתח הזה?

לכאורה המקום החשוב הוא הסלון הגדול (הנראה ראשון בתמונה) וא"כ קביעות המזוזה צ"ל בימין הנכנס לסלון הגדול (הפוך מאיך שקבעו), אך האם נחשיב, הצד ימין זה כמזוזה? הרי אין לו בליטה מן הצד, והוא נראה כהמשך קיר כמו בדיוק בתמונה השניה, שאין בליטה לשום אחד מהצדדין, אלה המשך קיר.

או שנגיד שמכיון שהוא מאד קטן חשוב כהיכר כל שהוא, ואז קובעים מצד זה?

אפשר להקיש על התמונה לשם הגדלה

מזוזה חוץ לחלל הפתח

דוגמא נוספת למזוזה מחוץ לחלל הפתח - אמנם יש שקע עם שתי צדדים ומשקוף לפני הפתח, אך עיקר הפתח היא המסגרת [ברזל-החומה] שעליה תלוי הדלת.

מזוזה זו אינה במקומה לכתחילה. ולענין בדיעבד האם זו כשרה, תלוי מהיכן מודדים שיעור טפח סמוך לחלל הפתח, אם נמדוד מסוף המסגרת החיצונה אזי היא בתוך השיעור, אבל אם צריך למדוד מהפנימי, צ"ע האם זו כשרה.

נגיעת נקודת הפ"א לגופה

יש בפ"א נגיעה מהנקודה למושב - מה דינה?

אמנם זכור לי שדבר כזה מבואר במלקטים האחרונים, אך העיקר להלכה שאין כאן בעצם שינוי צורת האות בפ"א במקרה כזה.  ולכן יש לשאול תינוק, ואם קוראה פ"א מותר לגרר את הנגיעה הזו.

עיקר הדבר נלמד משיטת שו"ע רבינו (סימן לו) באות אל"ף שקוצו של יו"ד העליונה נוגעת בגוף האל"ף שאינו פוסל, שמע מינה דעתו דנגיעת האות לעצמה במקום שאינה צריכה ליגע [בנגיעה דקה כקוץ היו"ד - למעט דיבוק כל עובי נקודת היו"ד או הפ"א לגוף] הרי זה כשר.

חמץ או חמין ??

האם זו צד"י כשרה כי היא מחוברת, או שמא היות ותינוק עלול להכשל בקריאתה כ"חמין" צריך לשאול תינוק ולנהוג על פי קריאתו?

עיין מה שביארתי בענין כ"ף ווי"ו של 'בכור' הסמוכים זה לזה  כ"ף ווי"ו הסמוכים מאוד זה לזה
נראה לי שאותו דין לכאן שחייבים לשאול תינוק, ואם תינוק יקראנה "חמין" חייבים לתקן את הצד"י בספר תורה.

סמ"ך בזוית מימין

  לכאורה כולם פסולים, מאחר ויש לה זוית בצד ימין, הרי זה מ"ם [סתומה]                      

מצות כתיבת ס"ת

נשאלתי מאחד שתרם ס"ת, והקפיד להשלים את האות האחרונה, בשביל לקיים את מצות כתיבת ס"ת. אח"כ מצאו שם טעות, שהיה חסר ו', ומשהוא אחר תיקן זה.

ושואל אותי:

- האם זה שמצאו שם טעות, מגלה למפרע שהיה פסול. ואז נחשב שלא קיים את המצוה 

- או מכיון שהיה שם חזקת כשר המצוה הסתיימה ?

כעת הוא עומד לתרום עוד ספר ב"ה, ורוצה לדעת מה עדיף

שיסיים הוא עתה את הספר

או שעדיף לזכות את בנו, שיעשה את המצוה (במקרה שהוא כבר קיים א"ז מקודם) ץ 

שאלה למעשה!!

מקום קביעת המזוזה בשער שיש בעובי החלל כמה שכבות

מצוי בהרבה פתחים שיש בעובי המסגרת שתי שכבות [של עובי] ומבואר בספר חובת הדר [פרק ח, עמוד סז בהערה ג] שעיקר החיוב הוא חלל הפתח דהיינו על החלל הצר יותר הפנימי שעליו קבוע הדלת [תמונה ראשונה]. ואילו החיצון [תמונה שניה] אינו ראוי [לכתחילה] לקבוע שם מזוזה. וכבר כתבתי על זה לעיל
קביעת מזוזה בפתח שיש לה מזוזת שער פנימית וחיצונית

ידידיי העירו לי שישנם רבנים הסוברים דהיינו רק כאשר המסגרת הפנימית היא מסגרת נפרדת לגמרי [כגון מחומר אחר, החיצוני מברזל והפנימי מעץ וכדומה] אבל במקרה שהכל מסגרת אחת, ויש בה עובי אחר כדי לעצור את הדלת, אין זו מסגרת ושער אחר, אלא הכל שער אחד ויש לקבוע בטפח החיצון של השער [החיצון] ואפילו הוא מרוחק מהשכבה הפנימית הצרה יותר.

אני חושב שדבריהם נכונים כאשר ברור שהפנימי טפל לכללות המסגרת, אזי יש לומר דאינו השער עצמו, וקביעת המזוזה היא על השער. אבל כאשר אין הפנימי טפל לחיצון אין ראוי לומר שהחיצון עדיף עליו, ודברי חובת הדר צודקים דהיות שחלל הפתח הוצר על ידו הרי זה נקרא "חלל הפתח" ומקום קביעת המזוזה.
ואם כן צריך ליזהר שלא ירחיק את המזוזה טפח ממקומה הראוי, ולכן בתמונה השניה עדיין המזוזה כשרה לכל הדעות שהרי היא תוך טפח לחלל הפתח הפנימית. אבל צריך ליזהר במקרים ויש הפרש טפח ויותר, שלא להרחיק את המזוזה ממקומה הנכון.

ואע"פ שדין קביעת המזוזה בטפח החיצון מבואר בהלכה - שצריך לקבעה בטפח החיצון הראשון של השער, מ"מ דין זה אינו מעכב אלא הוא מצוה לכתחילה. ואילו עצם הקביעה על השער ומזוזת השער ודאי שהוא מעכב, כמפורש בפסוק "על מזוזות ביתך" וכל שיש חשש שאינו מזוזת השער אין ראוי להרחיק ממנו יותר מטפח.

יש עוד להעיר שצריך להיות כל מזוזת הקלף תוך שיעור טפח לחלל הפתח, ואם יצאה חלק מהמזוזה מחוץ לשיעור הרי קביעה זו פסולה.
ולכאורה ראוי לכתחילה [וגם משום מראית העין] שגם כל הבית מזוזה תהא בתוך שיעור טפח זה.

אבל בדיעבד כל שקבע את המזוזה תוך שיעור טפח לחלל הפתח כשר, אלא שאני מסתפק היאך מודדים שיעור טפח, האם בקו ישר מאויר הפתח החוצה, או על שטח הקיר כולל הקפלים - דבר המצמצם בצורה ניכרת את שיעור הטפח הזה.

הדוגמאות השחורות בתמונה האחרונה מציינות מקומות קביעה אפשרית על חלק החיצון של המסגרת החיצונה, או על הקיר שסמוך לחלל הפתח. והחץ האדום את הזהירות שלא להרחיק יותר מטפח ממקום החלל.

ויש עוד בעיה בקובע מחוץ למסגרת אלא על קיר הבית -
בבית משותף הקיר הזה אינו רכוש הפרטי של בעל הבית אלא של כל דיירי הבנין, ומזה נולדו שתי נושאים.
א.  האם ראוי לכתחילה שאדם יקבע מזוזה עבור פתחו בשטח שאינו "ביתך" לגמרי. ואע"פ שבית השותפין חייבת במזוזה, וא"כ לכאורה הוא הדין ההשתמשות על קיר משותף מהני לקיים המצוה, מ"מ מסברא בעלמא שאין זה לכתחילה, אלא ראוי שיהא המזוזה לגמרי על מזוזת שער שלך כביתך.
ב.  בחוץ לארץ אם גרים גם גוים בבנין, ונמצא שקירות חדרי המדרגות הן רכוש משותף לישראל ונכרי, וא"כ [נראה לי] שאינו יוצא ידי חובה בקביעת המזוזה על רכוש שהוא שותפות נכרי וישראל, כשם שפסק הרמ"א [יו"ד ריש סימן רפו] דבית של שותפות ישראל ונכרי פטור מהמזוזה.

מטבח הנפרד מחדר אוכל על ידי משטח וקיר עץ

[ניתן להגדיל את התמונה]
ידידי הרב דוד ברסמן שליט"א כותב:

המיקום הנכון לקביעת המזוזה בפתח זה הנכנס למטבח, אינו בקיר הימני [שעל יד המקרר] אלא על קצה שמאל של משטח העץ המפריד בין המטבח לחדר האוכל, כי הוא ימין כניסה למטבח, שם יש שער הנסגר, והשער והקיר המפריד גבוהים עשרה טפחים והרי זה חלל פתח מושלם, וכמבואר בקיצור שו"ע סימן יא סעיף יב.

בתמונה שניה מצויין המיקום הנכון של המזוזה:

קביעת מזוזה במקום שעלולה להגנב

האם יש חיוב לקבוע מזוזה במקום שעלולה להגנב משם?

אין חובה לקבוע מזוזה במקום שסביר שתגנב משם, אלא חובה עליו לחפור במזוזת השער ולקבוע את המזוזה בתוך אבני השער עצמה [ולהשאיר חלל קטן שיראה דרכו שם שדי, אם אפשר]. ואם לא ניתן לעשות הדבר, אזי אם אפשר לקבוע את המזוזה בפנים הבית בשער עצמה מאחרי הדלת, יש לעשות כן. ואם אין אפשרויות הללו קיימות, הרי הוא פטור מלקבוע שם מזוזה. וכן הדין בכל זה במקרה שברור שישחיתו את המזוזה, (או אם המזוזה תתקלקל בודאי מסיבה טבעית, כגון מחום השמש או ממים, ואין שום פתרון אחר). ראה ב"ח וש"ך יו"ד ריש סימן רפו.

אמנם כל זה כאשר הסבירות היא גבוהה שיגנבו או ישחיתו את המזוזה, אך בחשש לבד [שאינו סבירות גבוה] פשוט שחייב לקבוע מזוזה כדין.

שער אבן ובתוכה שער ברזל ללא משקוף

פתח זה מאבן יש בה דלת שתלוי על שתי עמודי ברזל מימין ומשמאל, אך אין לה משקוף מברזל, כך שאין המסגרת מברזל שלימה, והפתח השלם עם משקוף הוא שער האבן לבד. לכאורה חיוב המזוזה הוא מזוזת שער האבן ולא על מזוזת הברזל שאינה אלא לתליית הדלת לבדה, ולא לצורת פתח.

ראה גם במאמר מקום קביעת המזוזה בשער עבה ובתוכה מסגרת דקה לדלת 

תמונה נוספת של הפתח, כאשר הדלת פתוחה

פתח משונה לענין מזוזה

בכניסה זו [החיצונית] לבנין אין בה מזוזה, וצ"ע האם פטורה לגמרי מן הדין?

לכאורה אין לה משקוף ראוי שהרי חלק העליון של הפתח, ללא משקוף. אבל יש מעליה סתימה, האם זו לא תיחשב משקוף? ואולי האלכסונים שמהצד נחשבים למשקוף, ומה שחסר באמצעה מעט אינו מקלקל?

או שמא החסרון שבאמצע מפריד שתי חלקי הצורה שלא ישלימו לצורת פתח אחד, וכן הסתימה שמעליה אינו נחשב למשקוף הגם שסותם את הצד שמעל הפתח, אבל לא נעשה לשם משקוף כלל.

ואפשר שזה בכלל "פיתחי שימאי" [פתחים מקולקלים] שהוזכרו בתלמוד [מנחות לג,ב] שפטורים מן המזוזה. כלומר צורת פתח לוקה. וכן כאן יש חסרון בצורה זו, ואינה נקראת פתח גמור החייב במזוזה.
שוב מצאתי במזוזות מלכים אות קה שכתב בשם כמה פוסקים דמשקוף משופע [כלומר שאינו מאוזן ושוה ביחס לב' המזוזות העומדות מהצד] הוי שימאי ופטור. ולכאורה יסבור גם כן בנידון דידן דהוי שימאי.

פתח אחורי של בית כנסת

בתמונה הראשונה נראית כניסה אחורית לבית כנסת, ובתמונה השניה אותו פתח ביציאתו. יש לפתח זה שתי דלתות, דלת אחת נפתחת לחוץ [תמונה שניה] ליציאה, ודלת אחת [תמונה הראשונה] נפתחת פנימה. היכן לקבוע המזוזה?

יש לקבוע את המזוזה בכניסה לבית הכנסת על פי הדלת הפנימית [בניגוד למיקום המזוזה המופיע בתמונות], כי בכניסה מבחוץ, תמיד יש לילך אחר צד ימין של הכניסה, ובמקרה ויש שני דלתות הולכים אחר הדלת העיקרית [החשובה יותר].

שני גורמים הללו במקרה שלפנינו, מחייבים שהמזוזה תהא בימין לכניסה ולא ימין ליציאה. ואע"פ שיציאת בית הכנסת נפתחת לחצר אחורית הסגורה בארבע קירות ותקרה, אין זה אלא כעין בית שער לבד, ואינו חדר שימושי [ובודאי לא חדר דיור או תפילה, ולכן אין להתחשב בו כלל לענין היכר ציר].
ואמנם אין ענין שתי הדלתות חשובה בשאלתינו כאן, אך היא חשובה למקרה של פתח בין שני חדרים שוים, שלפי מנהג חב"ד יש לילך אחר היכר ציר, וכל דלת יש לה ציר לכיוון אחר - יש לילך אחר הדלת החשובה יותר.

תג שעל קו"ף

בעקבות "כפיפה על כפיפתו" הסתכלתי בגמרא שם (קד.)

האם אפשר לדייק משם לגבי תג שעל קו"ף שהוא צ"ל אלכסוני ולא זקוף -"מהדרה תגיה דקו"ף לגבי רי"ש". הרי לגבי רגל של דל"ת כתב רש"י שהיא משוכה קצת לצד גימ"ל ומצב זה נקרא "פשוטה כרעיה דדל"ת לגבי גימ"ל".

טעה ובירך על תפלין רבינו תם

מה הדין במי שבירך בטעות על תפלין של רבינו תם. האם חייב לברך על תפלין של רש"י שיניח תיכף ומיד לאחר תפלין דרבינו תם?

לפי המנהג שתופסים [ע"פ ההלכה] תפלין של כרש"י עיקר, ואין חושבים תפלין של ר"ת חיוב מעיקר הדין (ראה שו"ע רבינו סי' לד סעיפים ה, ט) פשוט שהברכה על תפלין ר"ת (היתה ברכה לבטלה, ו)לא עלתה לו על תפלין של רש"י, שהרי הפסיק באמצע בהנחת תפלין שאינם מצוה מעיקר הדין, והוי הפסק בין הברכה לתחילת הנחת התפלין של רש"י.

וכן מי שבירך על תפלין של יד של רש"י כדין, וטעה והניח תפלין של ראש של ר"ת, ואחר כך שם לבו לדבר, וחלץ תפלין ר"ת מראשו, כאשר מניח תפלין של ראש של רש"י חייב לברך עליהם "על מצות תפלין" [למנהג ספרד וחב"ד, ולמנהג אשכנז שתי ברכות].

רב דוד ברסמן שליט"א מעיר:

בספר שו"ע הקצר [חלק א, עמוד פט, הערה קיד] מביא דיעות בנושא, ויש סוברים שיכול להניח רש"י על סמך הברכה שבירך תחילה, כי דעתינו בשעת הברכה גם על תפלין ר"ת שנניח אחר רש"י, ועל כן אין הנחת ר"ת חשובה הפסק.

ומוסיף ר' דוד ששמע משמו של הרב קלמן מרלו זצ"ל [רב קהילת קראון הייטס] שאם כבר התחיל להתפלל בתפלין ר"ת, אזי יש להסתפק אם התפלה הוי הפסק, לכן יעשה הפסק ודאי ע"י שיצא לשירותים כדי שיהא הפסק גמור, ואח"כ יניח תפלין רש"י עם ברכה.

מזוזה קבועה ארעי ע"י ניר דבק

נשאלתי במי שעבר דירה וקובע מזוזות פשוטות באופן זמני עד שיוכל לקבוע מזוזות מהודרות, האם יכול להדביקם למקומם בניר דבק, והאם צריך לברך עליהם משום שדעתו להחליפם בזמן קרוב?

תשובה: נראה שמותר להדביקם ולקבעם למקומם בנייר דבק, בתנאי שההדבקה חזקה מספיק שתוכל להחזיק את המזוזה קבוע למקומה שלשים יום לפחות, בלי שתיפול או תתנדנד. אבל אם הניר דבק לא תוכל להחזיק כל כך, נראה שאין רשות לכתחילה לקבוע את המזוזה כך, אלא בחומר ואופן יותר חזק.

לענין הברכה פשוט שחייב לברך אפילו קובע מזוזה ליום אחד בלבד, שהרי מצווה במצות מזוזה מיד עם היכנסו לדירה, לכן אפילו קובע מזוזה לתקופה קצרה, חייב לברך על קביעתה.

ה"א צרה

הה"א של 'השבלים' צרה גוף האות ממש כוי"ו, צריך לתקנה להמשיך גגה מעט.

היו"ד השל 'השבלים' נראית מעט כלמ"ד קטנה - כדאי לשאול תינוק עליה.

חלק מהמזוזות כתב אר"י וחלק כתב המיוחס

שאלה:  מי שקבוע בביתו מזוזות של כתב האר"י ורוצה להדר ולקבוע מזוזות מהודרות מכתב המיוחס על חלק מפתחיו, האם יש בזה בעיה משום מנומר?

תשובה:  הבעיה של מנומר נזכר באחרוני הרבנים בנוגע לעירוב שני כתבים בגוף אחד כגון ספר תורה או תפלין שחלקו כתוב בכתב ב"י וחלקו בכתב האר"י, ויש כאן לכאורה סתירה משום שחלקו צד"י עם יו"ד ישרה וחלקו צד"י עם יו"ד הפוכה.

הסכמת רוב הרבנים שהיות ששני הכתבים כשרים, א"כ אין כאן סתירה, ועכ"פ אין פסול בזה, אלא שיש לומר שאינו הידור משום שהכתב צ"ל מכתב אחד. והרי זה דומה למה שכתבו הפוסקים שלא יכתוב קצת הספר באותיות גדולות וקצתו בקטנות דמיחזי כמנומר.

כמו כן נזכר באחרונים שאלה האם יכול לעלות לקרוא בס"ת הכתוב ב"י מי שמניח תפלין בכתב האר"י או להיפך? גם בזה ההסכמה של רוב הרבנים שאין שום בעיה ואיסור הלכתי.

ומעתה בנוגע למזוזות בבית אם היו מכמה כתבים, העיקר שכל מזוזה לעצמה כשרה. אמנם לענין מהדרין יש לשאול האם אין כאן איזו סתירה מסויימת?

נראה לי היות שאין מקפידין כלל שכל המזוזות יהיו ממש אותו כתב של אותו סופר וכו', וא"כ על כרחך יש קצת שינויים מכתב סופר אחד לכתב סופר אחר אפילו בתוך כתב האר"י [לדוגמא], ועיקר הנימור שדברו הרבנים האחרונים היה במקרה של עירוב כתב ב"י וכתב האר"י משום היפוך ראשי הצד"י שבין הכתבים שנראה כסתירה ושינוי, אבל בכתב המיוחס הרי היו"ד הפוכה כמו בכתב האר"י, לכן אינני רואה כאן כלל ענין של נימור הכתבים אפילו לכתחילה.


אבל תפלין שקצת פרשיותיו כתב האר"י וקצתו כתב המיוחס, וכן ס"ת חלקו כך וחלקו כך, אינו נאה ואינו יפה, דמיחזי כמנומר, ואין לעשות כן לכתחילה.

צד"י של כתב האר"י

אלו דוגמאות של האות צד"י בכתב האר"י הנפוץ.

שימו לב - צואר הנו"ן יורד באלכסון ישר מהראש, ואין בקו הצואר עיקום או כפיפה.

אלו דוגמאות של צד"י בכתב ספרדי, הדומה בצורתה לצד"י שעל פי האר"י, היו"ד הפוכה. שימו לב לשבירה שבצואר, הצואר אינו קו ישר של אלכסון, אלא יורד מעט ומתעקם ימינה לקראת המושב. דבר זה מבואר במור וקציעה בצורת האות הספרדי. וכן מבואר במצת שמורים בצורת האות צד"י ע"פ קבלת האר"י. [וכן מבואר בדקדוק למבין בלשון שו"ע רבינו צורת האות צד"י].

וכן הוא צורת האות בכתב המיוחס לאדמו"ר הזקן צורת האות צד"י, וזו תמונתה:

שימו לב לכפיפת הצואר בתחילת ירידתה מראש שמאל, מתכופפת לאחור כבכתב הספרדי.

דבר זה אינו דיוק בכתב המיוחס לאדמו"ר הזקן בלבד, אלא כן צריך להיות בכל צד"י של כתב האר"י !!

המקור לדיוק זה הוא הגמרא במסכת שבת קד,א:

נו"ן כפופה נו"ן פשוטה - נאמן כפוף נאמן פשוט .. צדי"ק  כפופה צדי"ק פשוטה - צדי"ק כפוף צדי"ק פשוט. היינו נאמן כפוף נאמן פשוט? הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו! מכאן שנתנה התורה במנוד ראש.

פירוש הדבר שהנו"ן גופה כפופה בחיבור צוארה למושבה, ואילו לצד"י הוסיף כפיפה על כפיפת הנו"ן. והוא כפיפת הצואר בראשיתו לאחור, נמצא שגוף הצד"י כפופה פעמיים.

ולכן גם בצד"י פשוטה, שנפשט כפיפת המושב עדיין לא נפשט כפיפת הצואר, ולכן בתמונות הללו הצד"י פשוטה אינו יורד ישר [כבכתב בית יוסף] אלא פושטת רגלה לימין באלכסון.

רווחים בין התיבות

התיבות "הצדיק ואני" סמוכות זו לזו ואין ריוח כדין ביניהם, ואסור לקרוא בס"ת זה עד שיתקן הריוח כדין.

התיבות "ומשה נגש" מרוחקות יפה למעלה אצל השירטוט, אמנם אין שיעור יו"ד ממש [מלוא אות קטנה בין תיבה לתיבה] כנדרש, אך מ"מ הריוח ניכר בין התיבות יותר מבין האותיות כך שהתיבות נבדלות זו מזו. וכן בין התיבות "נגש אל" הריוח קטן ביותר, אך עדיין ניכר.
השאלה בריוח שבין "ומשה נגש" היא - למטה מושב הנו"ן סמוך לירך שמאל של הה"א, וא"כ אין ריוח למטה המפריד בין המילים. האם מספיק שניכר הריוח שלמעלה, אע"פ שלמטה סמוכות התיבות זו לזו?
בשו"ע רבינו סימן לב סעיף לו [ומשנה ברורה סי' לב ס"ק קיב] יש ספק אם מועיל סמיכות האותיות למטה כדי שיחשבו תיבה אחת, אע"פ שראשיהן מרוחקות זו מזו [כלומר בדוגמא שלפנינו אם "משה-נגש" היתה באמת תיבה אחת, נסתפקו האם זו כשרה ע"י סמיכות שלמטה]. אם כן לכאורה להיפך בשתי תיבות ישנה אותה ספק שמא נעשו כתיבה אחת משום סמיכותם למטה?
ואע"פ שספק זו לא נפשט בפוסקים לכאורה ראוי להחמיר.

ויש לומר דסמיכות האותיות זו לזו או ריחוק תיבות זו מזו, אזלינן להקל, דהעיקר כל שניכר היטב הדבר שהן תיבה אחת או נפרדו לשתים, הרי הן כשרות בדיעבד. כמו שמצינו ששיעור הפירוד בין התיבות הוא כמלוא אות קטנה לכתחילה, וכן סמיכות אותיות זו לזו שבתיבה אחת שיעורה כחוט השערה לכתחילה, אך בדיעבד לא דקדקו בזה וכל שניכר לתינוק הרי הן כשרות. הוא הדין כאן.
ולפי זה ספק הנ"ל בפוסקים בתיבה אחת, הוא להקל, האם נוכל להקל על פי סמיכות שלמטה אע"פ שלמעלה נראין כב' תיבות, מ"מ כאשר נראה לתינוק את כללות התיבה יכיר אותה כתיבה אחת ע"י סמיכות שלמטה, האם זה מועיל להכשיר. אבל להחמיר להיפך, כאשר ברור למעלה שהן ב' תיבות ויש להסתפק מחמת סמיכות שלמטה לפסול שנעשו כתיבה אחת, לא דנו בדבר.

בדוגמא זו שם ה' ואלקיך אין ביניהם ריוח כשיעור מלוא אות קטנה [יו"ד] הנדרש לכתחילה, ומ"מ בדיעבד כשר משום שהריוח בין התיבות ניכר היטב ביחס לרווחים שבין האותיות, כך שתינוק ודאי יבחין היכן מסתיימות התיבות.

שאלות צורות האות וריוח בתוך המילים בתפלין

התמונות ניתנות להגדלה.  בתמונה שניה מסומנות באדום השאלות הבאות:

רי"ש של רחם  בסופה מרובע יותר מעיגול - המנהג הפשוט להכשיר רי"ש כזה.
באדם  יש ריוח בין האותיות בי"ת ואל"ף, נראה שכשר בדיעבד כי ניכר עדיין שהיא תיבה אחת ולא שתים [כלומר גם התינוק אם ישאל על תיבה זו יכירה כתיבה אחת ולא שתים, בגלל שינוי המרחקים בין התיבות], בכל זאת צריך לתקן ע"י המשכת הבי"ת מעט כלפי האל"ף.
הוא  יש ריוח כנ"ל, כשר ואי אפשר לתקן לא בהמשכת הוי"ו ולא בהמשכת האל"ף.
הוי"ו שם  נכנס בה קצה רגל האל"ף - האם יש בעיה של שינויה למעין גימ"ל? לא.
יצאים  המ"ם סופית אין גגה עובר כמעט ויש בה פגם למטה בצד ימין של המושב - כשר, ויש לתקן ב' הדברים.
והחתי  הוי"ו נראה כמו מספר 1 - כשר וראוי לתקן.

הפסק ניכר במ"ם

הפסק ניכר במ"ם בתפלין - אני מסתפק האם מותר לתקנה משום כתיבה שלא כסדרן.  אני נוטה להחמיר.

מזוזה קבועה שלא במקומה

ניתן להגדיל את התמונה

המזוזה הזאת פסולה כי אינה קבועה כלל על מזוזת השער.
המקום הנכון לקביעתה הוא המקום המסומן בחץ האדום.

גם נראה לי פשוט שבמקרה כזה לא מועיל כלל אם היה העמוד סמוך ותוך שיעור טפח למזוזת השער, כי האויר מפסיק ביניהם ואינו נחשב מזוזת השער בשום ענין [ולא שייך כלל ענין לבוד לכאן].

קביעת מזוזה בפתח שיש לה מזוזת שער פנימית וחיצונית

יש אפשרות להגדלת התמונות -
הסימון הירוק-טורקיז מסמן המקום הנכון לקבוע שם את המזוזה בחלל הפתח האמיתי,
החץ האדום מסמן המרחק טפח שנדרש שהמזוזה תהא קבועה בתוכה.

נשאלתי מה המקום הנכון לקבוע את המזוזה בפתחים מעין אלו, שיש חלל הפתח שבו תלוי מסגרת מיוחדת לדלת, וחוץ לה מסגרת רחבה מעט יותר [ונוח יותר לקבוע שם המזוזה].

מבואר בספר חובת הדר [פרק ח, עמוד סז בהערה ג] דמזוזות הפנימיות שעליהן תלוי הדלת [והן מצמצמות את ריוח וחלל הפתח], רק הן מזוזות הפתח, ובהן הוא מקום קביעת המזוזה. אבל המסגרת החיצונה הרחבה מעט אינה מקום חלל הפתח, ואינה ראויה לקביעה.

ואם אי אפשר לקבוע שם המזוזה כי המסגרת דקה והדלת סוגר על כל רוחב המסגרת, אם כן יקבענה על עובי המסגרת הפונה כלפי חוץ [לצד הרחוב] בטפח הסמוך למקום סגירת הדלת, שהוא חלל הפתח.

ובתמונות שלפנינו נראה שקשה לקבוע את המזוזה בצד הפונה כלפי חוץ [כי עובי המסגרת דקה ביותר], לכן אם קבעום תוך שיעור טפח [8 סנטימטר] לקצה חלל הפתח אזי היא כשרה [כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רפט עיין שם], וכל קלף המזוזה חייבת להיות תוך שיעור זה, ואם הקלף רחוקה מחוץ לשיעור טפח מהחלל היא פסולה.