התיבות "ומשה נגש" מרוחקות יפה למעלה אצל השירטוט, אמנם אין שיעור יו"ד ממש [מלוא אות קטנה בין תיבה לתיבה] כנדרש, אך מ"מ הריוח ניכר בין התיבות יותר מבין האותיות כך שהתיבות נבדלות זו מזו. וכן בין התיבות "נגש אל" הריוח קטן ביותר, אך עדיין ניכר.
השאלה בריוח שבין "ומשה נגש" היא - למטה מושב הנו"ן סמוך לירך שמאל של הה"א, וא"כ אין ריוח למטה המפריד בין המילים. האם מספיק שניכר הריוח שלמעלה, אע"פ שלמטה סמוכות התיבות זו לזו?
בשו"ע רבינו סימן לב סעיף לו [ומשנה ברורה סי' לב ס"ק קיב] יש ספק אם מועיל סמיכות האותיות למטה כדי שיחשבו תיבה אחת, אע"פ שראשיהן מרוחקות זו מזו [כלומר בדוגמא שלפנינו אם "משה-נגש" היתה באמת תיבה אחת, נסתפקו האם זו כשרה ע"י סמיכות שלמטה]. אם כן לכאורה להיפך בשתי תיבות ישנה אותה ספק שמא נעשו כתיבה אחת משום סמיכותם למטה?
ואע"פ שספק זו לא נפשט בפוסקים לכאורה ראוי להחמיר.
ויש לומר דסמיכות האותיות זו לזו או ריחוק תיבות זו מזו, אזלינן להקל, דהעיקר כל שניכר היטב הדבר שהן תיבה אחת או נפרדו לשתים, הרי הן כשרות בדיעבד. כמו שמצינו ששיעור הפירוד בין התיבות הוא כמלוא אות קטנה לכתחילה, וכן סמיכות אותיות זו לזו שבתיבה אחת שיעורה כחוט השערה לכתחילה, אך בדיעבד לא דקדקו בזה וכל שניכר לתינוק הרי הן כשרות. הוא הדין כאן.
ולפי זה ספק הנ"ל בפוסקים בתיבה אחת, הוא להקל, האם נוכל להקל על פי סמיכות שלמטה אע"פ שלמעלה נראין כב' תיבות, מ"מ כאשר נראה לתינוק את כללות התיבה יכיר אותה כתיבה אחת ע"י סמיכות שלמטה, האם זה מועיל להכשיר. אבל להחמיר להיפך, כאשר ברור למעלה שהן ב' תיבות ויש להסתפק מחמת סמיכות שלמטה לפסול שנעשו כתיבה אחת, לא דנו בדבר.
בדוגמא זו שם ה' ואלקיך אין ביניהם ריוח כשיעור מלוא אות קטנה [יו"ד] הנדרש לכתחילה, ומ"מ בדיעבד כשר משום שהריוח בין התיבות ניכר היטב ביחס לרווחים שבין האותיות, כך שתינוק ודאי יבחין היכן מסתיימות התיבות.
השאלה בריוח שבין "ומשה נגש" היא - למטה מושב הנו"ן סמוך לירך שמאל של הה"א, וא"כ אין ריוח למטה המפריד בין המילים. האם מספיק שניכר הריוח שלמעלה, אע"פ שלמטה סמוכות התיבות זו לזו?
בשו"ע רבינו סימן לב סעיף לו [ומשנה ברורה סי' לב ס"ק קיב] יש ספק אם מועיל סמיכות האותיות למטה כדי שיחשבו תיבה אחת, אע"פ שראשיהן מרוחקות זו מזו [כלומר בדוגמא שלפנינו אם "משה-נגש" היתה באמת תיבה אחת, נסתפקו האם זו כשרה ע"י סמיכות שלמטה]. אם כן לכאורה להיפך בשתי תיבות ישנה אותה ספק שמא נעשו כתיבה אחת משום סמיכותם למטה?
ואע"פ שספק זו לא נפשט בפוסקים לכאורה ראוי להחמיר.
ויש לומר דסמיכות האותיות זו לזו או ריחוק תיבות זו מזו, אזלינן להקל, דהעיקר כל שניכר היטב הדבר שהן תיבה אחת או נפרדו לשתים, הרי הן כשרות בדיעבד. כמו שמצינו ששיעור הפירוד בין התיבות הוא כמלוא אות קטנה לכתחילה, וכן סמיכות אותיות זו לזו שבתיבה אחת שיעורה כחוט השערה לכתחילה, אך בדיעבד לא דקדקו בזה וכל שניכר לתינוק הרי הן כשרות. הוא הדין כאן.
ולפי זה ספק הנ"ל בפוסקים בתיבה אחת, הוא להקל, האם נוכל להקל על פי סמיכות שלמטה אע"פ שלמעלה נראין כב' תיבות, מ"מ כאשר נראה לתינוק את כללות התיבה יכיר אותה כתיבה אחת ע"י סמיכות שלמטה, האם זה מועיל להכשיר. אבל להחמיר להיפך, כאשר ברור למעלה שהן ב' תיבות ויש להסתפק מחמת סמיכות שלמטה לפסול שנעשו כתיבה אחת, לא דנו בדבר.
בדוגמא זו שם ה' ואלקיך אין ביניהם ריוח כשיעור מלוא אות קטנה [יו"ד] הנדרש לכתחילה, ומ"מ בדיעבד כשר משום שהריוח בין התיבות ניכר היטב ביחס לרווחים שבין האותיות, כך שתינוק ודאי יבחין היכן מסתיימות התיבות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה