שאלות בנוגע להשכרת חדר הארחה לכמה שבועות [בארץ ישראל]:
א. מי חייב לקבוע מזוזה על הדירה/החדר, בעל הבית המשכיר או השוכר?
ב. אם אין מזוזה על הדירה, [במקרה ובעה"ב חייב בכך] האם מותר לשוכר לקבוע מזוזה שם?
תשובה: דין השוכר את החדרים/דירות הללו תלוי אם הן בגדר שכירות בית או פונדק. כי בארץ ישראל השוכר בית חייב לקבוע בה מזוזה מיד, ואפילו אם תקופת השכירות היא ליום אחד בלבד. אבל הדר בפונדק [מלון] פטור מלקבוע מזוזה בחדרו עד שלושים יום, כלומר עד לאחר שדר שם כבר שלושים יום.
מה מגדיר מהו שכירות בית ומהו פונדק? נראה שכל דירה/חדר שאין השוכר אוכל בו בצורה רגילה סעודת קבע [במלים אחרות: אין בו מטבח] הרי זה כחדר במלון ופונדק. אבל כל שהשוכר לן בו ואוכל בו סעודותיו הרי זה שכירות דירה גמורה.
ואם כן החדרים הללו שהשוכר מכין סעודותיו לעצמו ויש בהם מטבח, הרי זה כדין שוכר בית וחל חיוב קביעת מזוזה על השוכר ומיד.
אבל פונדק והוא מקום לינה בלבד ללא מקום אכילה ראוי, פטור ממזוזה עד שלשים יום.
בנוגע למי חייב - בעה"ב או השוכר, אם בעל הבית בעצמו משתמש בחדרי ההארחה לצרכיו, כגון לארח משפחתו וכל כיוצא בזה, הרי זה מחדרי דירתו והוא חייב לקבוע מזוזה על פתחי הדירות. אבל אם החדרים מיועדים אך ורק לאורחים, ולעולם אין בעה"ב משתמש בהם לעצמו, הבעה"ב פטור, והאם השוכר חייב ומתי - דינם כנ"ל, תלוי אם הם בגדר שכירות או פונדק.
(אמנם ראה בספר מזוזות מלכים [דף כט עמוד ב, אות ח] בשם ערוך השלחן [ס"ס רפו] דבעל הפונדק ישראל שיש לו חדרים לאורחים, הבעה"ב חייב (מן התורה) במזוזות על כל החדרים הללו, משום דביתו הוא. ולענ"ד, דהם מדברים רק בחדרי ביתו כמו פעם שהיו חדרי ההארחה בתוך ביתו ממש, או שמשתמש בהם לצרכו כמו שכתבתי).
יתכן בחדרי ה'צימער' הללו שגם בעה"ב משתמש בהם לצרכו והוא חייב בהם, ועומדים גם להשכרה בחדשי הקיץ, וגם השוכר חייב במזוזה. במקרה זה אם אין בהם מזוזה, הרי בעת שבא השוכר לדור בה החיוב מוטל עליו, ואינו יכול לתבוע מבעה"ב שיקבע בה מזוזה עבורו.
ואם החדר הוא בגדר פונדק שפטור ממזוזה, ובעה"ב לא קבע בו מאיזו סיבה (בין שהוא פטור מכך או חייב ולא עשה כן), נראה לי שרשות ביד הלן [האורח] לקבוע מזוזה לעצמו כל ימי שהותו שם. [ומן הדין נראה לי שאם רוצה בכך (לפי מנהג אשכנז שנשים מברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא אע"פ שפטורות) מותר לו לברך על קביעת המזוזה, אע"פ שפטור הוא מן המצוה משורת הדין. ראה חובת הדר פרק ג הערה ז].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה