יו"ד עם רגל ארוכה

התמונה מצד ימין היא היו"ד במלה "בניכם" בהגדלה.

א.  אצל רוב העולם מקובל בפשיטות שיו"ד זו היות שרגלה כפופה היטב לפניה, ויש בה קוצי היו"ד, ודאי ניכרת היא כיו"ד וכשרה ומהודרת היא. אמנם לענ"ד נראה שעל פי הלכה, זו אינה יו"ד כשרה.

שאלה: האם יתכן אות שניכרת היטב לתינוק מה היא, ותהא פסולה משום איזה שינוי בצורתה [כלומר צורתה מצד ההלכה]?

תשובה: כן !

א. ה"א וקו"ף שנוגעים נגיעה דקה לגגן, אע"פ שתינוק מכירן, פסולים.

ב. כ"ף פשוטה מרובעת עם זוית, כתב הברוך שאמר אע"פ שתינוק מכירה אינו מועיל.

ג. יו"ד שחסר עוקצה השמאלי [עוקץ ר"ת] פסולה, אע"פ שתינוק מכירה היטב כיו"ד.

אלו רק קצת דוגמאות ברורות מהפוסקים, שישנם – נוסף לשינויי צורה הנגרמים בביטול צורת האות, כי נשתנתה לאות אחרת, כגון דלי"ת שנראית כרי"ש, יו"ד כוי"ו, בי"ת ככ"ף ... – פסולים של שינוי צורה הלכתית. כלומר, מטעם הלכתי נחשב אות זו שבטלה צורתה ואין לה צורת אות הנדרשת ע"פ הלכה. בכל שלושת הדוגמאות שנקטנו, אע"פ שאין האות מתחלפת באות אחרת, פיסולה היא משום שחסר בהלכות צורת האות.

הכ"ף חייבת להיות עגולה, הה"א וקו"ף לא יגעו לגגן, היו"ד תהא לה עוקץ שמאל.

קיצור:  ב' אופני פסול באותיות, א. שינוי צורתה לאות אחרת [ובכלל זה שינוי גדול שאבדה האות צורתה לגמרי אע"פ שאינה נדמית לאות אחרת], ב. שינוי צורה הלכתית.

ב.  האם יש שיעור [מדידה] לאותיות מסויימות? כלומר, האם יש שיעור שנדרש לאות מכח הלכה, ולא מכח שמירת צורתה שלא תדמה לאחר וכדומה.

תשובת דבר זה תלוי בביאור ההלכה בגמרא [מנחות כט,ב] "ניקב תוכו של ה"י כשר יריכו פסול .. אם נשתייר בו כשיעור אות קטנה כשר ...

מהו שיעור אות קטנה? בבית יוסף [אורח חיים סי' לב, בדפוס חדש עמ' קלח ד"ה ניקב] מובא ב' ביאורים. דעת המאירי שנשתייר מלוא אות קטנה דידה [כלומר שלה] של הה"א. כלומר נשתייר קצת מהירך שראוי עדיין להקרא ה"א הרי זו כשרה. [זוהי סברת המאירי למעיין בדבר, ולא טרחתי להאריך].

דעת המרדכי שנשתייר מלוא אות קטנה שהיא יו"ד הקטנה שבאותיות. כלומר אם נשתייר בירך שיעור מינימום של יו"ד, הרי זה נקרא ירך ואם לאו אינו ירך.

הנפקא מינה בין ב' הביאורים הללו, הוא רחב מאוד.

לפי המאירי בעצם יש כאן שאלה על תמונת האות הנראת לעינים האם עדיין היא נראית ה"א או לא, אבל אין לזה שיעור מדידה חיצוני. ואילו למרדכי יש שיעור מדידה שהוא שיעור מינימום לכל אות להיקרא ירך. שיעור זה כגופו של האות הקטנה יו"ד. מעתה למרדכי לא מהני מה שתינוק מכיר את האות בפחות משיעור זה, כי חסר בשיעור האות ע"פ ההלכה. וכן מבואר בדבריו.

הרי שה"א שנפסק ירכה ונשתייר פחות משיעור עובי הקולמוס, אם תינוק מכירה למאירי היא כשרה שנשתייר מלוא אות דידה, ואילו למרדכי פסול ולא מהני קריאת התינוק, כי חסר שיעור אות קטנה הדרוש ע"פ ההלכה.

קיצור:  מחלוקת מאירי ומרדכי, למאירי לא מצאנו שיעור הלכתי לאורך האות, אלא הכל תלוי בהבחנת תינוק. ולמרדכי יש שיעור הלכתי המעכב באות [כמלוא אות קטנה – יו"ד] ואע"פ שניכרת לתינוק, אינה כשרה.

ג.  על פי מחלוקת זו, נחלקו גם בביאור המשך הגמרא מנחות שם: איפסק וי"ו דויהרג בניקבא, אמר ליה זיל אייתי ינוקא אי קרי וי"ו או יו"ד.

למאירי קריאת התינוק בין וי"ו ליו"ד בעצם היינו הך כבעיית הה"א אי נשתייר בה מלוא אות קטנה, כלומר בשני המקרים אם נשתייר צורת האות היא כשרה. אלא שההבדל בין שני המקרים, אות ה"א אינה מתחלפת מחמת ירך קצר לאות אחרת, וצריך להבחין האם עדיין יש בה מלוא אות קטנה דידה, כלומר ה"א קטנה. ובוי"ו האם נשתייר וי"ו קטנה, כי מתחלפת ביו"ד, ולכן תיבחן בשאלת תינוק. [במלים אחרות: שתי אופני שינוי צורה שנזכרו בקיצור לאות א, שינוי גדול שאבדה צורתה הגם שאינה דומה לאות אחרת, ושינוי קטן אבל מתדמה לאות אחרת].

אולם המרדכי נתקשה למה לא אמרו גם במקרה זו אם נשתייר כמלוא אות קטנה בירך הוי"ו היא כשרה, כמו שאמרו בה"א?

ותירץ המרדכי דבוי"ו היות שהיא אות פשוטה [שאין לה אלא ירך אחד] הרי אם לא תשתייר אלא כמלוא היו"ד, הרי זו יו"ד ולא וי"ו. על כרחך ששיעורה יותר ממלוא אות קטנה, והיינו שאריכות רגלה יצאה מכלל יו"ד לעיני תינוק. אם כן חייבת דוקא להיות אות [ארוכה קצת – פשוטה] בשיעור ירכה, שתהא הירך דוקא יותר ממלוא אות קטנה.

ואם כי יתכן שאין נפק"מ בין המאירי למרדכי לענין הוי"ו בדין הנ"ל. נפק"מ רבתי לאותיות אחרות. כתב המדרכי אותיות הפשוטות כגון הזיי"ן והנו"ן פשוטה. כלומר, הזיי"ן צריכה להיות אות פשוטה כי כולה ירך כמו הוי"ו, וירך זו צ"ל ארוכה יותר מקולמוס, דאחרת אינה זיי"ן [אות פשוטה] אלא שיעור יו"ד לבד, ואע"פ שהתינוק יכירנה זיי"ן משום שראשה עובר על ב' הצדדים, מ"מ חסר לה בשיעורה ההלכתי ופסולה.

משא"כ למאירי סביר להניח שזיי"ן שירכה קצרה, שיעורה כמלוא אות קטנה דידה [אפילו פחות מעובי הקולמוס] בדיוק כמו ירך הה"א.

זו רק דוגמא אחת למחלוקתם.

קיצור:  המשך מחלוקת מאירי ומרדכי, לסברת המרדכי הנ"ל שיש שיעור הלכתי לאות, נתחדש שיש שני שיעורים, מלוא אות קטנה לאותיות שאינן פשוטות כגון ה"א דלי"ת תי"ו וכדומה, ושיעור יותר ממלוא אות קטנה לאותיות הפשוטות כוי"ו וזיי"ן.

רמ"א [סי לב סעיף טז] ושו"ע רבינו [שם סעיפים יט, כ] פוסקים כשיטת המרדכי הנ"ל.

ד.  האם יש שיעור לאות יו"ד?

נראה פשוט שזה תלוי במחלוקת הנ"ל. למאירי הרי אין שיעור מדוד לשום אות, והיו"ד בכלל. אבל למרדכי ששיעור ירך האות ה"א היא כמלוא אות קטנה, כלומר יו"ד. על כרחך שזו גם שיעור היו"ד גופו, דאחרת "נפל פיתא בבירא" אנו מודדים דבר בשיעור אות שאין לו שיעור !!? [אם כן גם לירך הה"א אין שיעור].

ומסתבר שלפי שיטת המרדכי הנ"ל, כשם שיש שיעור מינימום ליו"ד [מלוא אות קטנה הנ"ל] כן יש שיעור מאקסימום לאורך היו"ד, שאינה יכולה לעבור שיעור זה, מטעם שיעורי האות. הרי שיעור הוי"ו הוא ארוך כדי שתהא אות פשוטה, ולכן ירכה ארוך כנ"ל יותר ממלוא או"ק. אם כן היו"ד אי אפשר לה להיות ארוכה כל כך כשיעור וי"ו, משום שאזי יצאה מכלל אות קטנה, והפכה לאות פשוטה.

קיצור:  לשיטת המרדכי [וכן הלכה] שיעור היו"ד הוא, גופו כעובי הקולמוס ולא פחות, ואורך רגלו עד קולמוס ולא יותר, שאם ארוכה מזה יצאה מכלל 'אות קטנה' והפכה ל'אות פשוטה'.

ה.  כמו כן יש להעיר ולבאר את לשון האלפא ביתא [קובץ ספרי סתם, הוצאת הרב משי זהב, עמוד רו] בשיעורי קולמוסים:  "יוד ארכה כעובי קולמוס".

וכתב המקדש מעט [סדר האותיות יו"ד ס"ק ו] "וקאי על אורך הרגל" וכן פירש במנחת סלת על האלפא ביתא שם [הערה 36].

ובמחכ"ת טעו בזה !! לפי דבריהם שיעור אורך היו"ד הוא ב' קולמוסים, קולמוס אחד לראש-גוף, ואחד לרגל, סך הכך שיעור היו"ד ב' קולמוסים. א"כ שיעור מלוא או"ק בירך הה"א הוא ב' קולמוסים,

אם כן אין לנו הדין בנפסק ירכו של ה"א כלל - בכתב שלנו ששיעור גובה האותיות ג' קולמוסים [ורק בכתב ארוך אפשר לקיים הדבר, ואין אנו נוהגים כן ולא טרחתי לבאר]. ועוד יותר היה צריך לפסול כל ההי"ן רישי"ן ודלתי"ן וכדומה שאין בירכן שיעור מלא ב' קולמוסים ולא פחות, ולא נהגו כן.

ועוד שברגל שמאל של הה"א אם שיעורו כמלוא יו"ד, א"כ היאך אפשר שיהא הירך בשיעור זה [בכתב שלנו] ולא יגע לגג!

אלא פשוט שכוונת הא"ב ששיעור גופו של היו"ד כעובי קולמוס. כלומר ולא פחות, משום שצ"ל מלוא אות קטנה כנתבאר לעיל. ולא הזכיר שיעור הירך כי אין לירך של היו"ד שיעור!!!!

כלומר אין לו שיעור מינימום, אלא סגי בירך כלשהו הניכר היטב לעין, שיהא לו תמונת היו"ד. אבל יש לו שיעור מקסימום [כלומר בדיעבד] שאסור שיהא יותר ארוך מעובי הקולמוס. דאחרת אינה יו"ד אלא מבחינה הלכתית בטלה צורת האות יו"ד, ונהפכה לאות פשוטה [וא"ו] מבחינה הלכתית. וכנתבאר לעיל פסול בצורת האות מבחינה הלכתית, לא מועיל כלל מה שתינוק מכירו.

קיצור:  שיעור אורך ירך ימין של היו"ד, לכתחילה פחות מעובי הקולמוס ואין לו שיעור מדוד במינימום, וסגי כל שהוא ניכר היטב בתמונת יו"ד.

שיעור אורכו בדיעבד, עד [כלומר שלא יעבור] קולמוס אחד. ארוכה יתר מכן אינה יו"ד ופסולה.