מבואר בפוסקים שלכתחילה צריך להניח רווח בין הפרשיות כב' אותיות גדולות. כאן בשורות העליונות ניכר שהרווח הוא כאות אחת גדולה בלבד. וכן הרווח שבין הפרשיות משתוה לרווחים שבין המילים שבתוך הפרשיה עצמה, אעפ"כ בדיעבד נראה פשוט שזה כשר שהכל הולך אחר המראה הכללי של הפרשיות, והיות וניכר ברור תחום סיום פרשה הא' ותחום התחלת פרשה הב' והבדלתם, הרי זה כשר, כי אינן מעורבים.
האם יותר טוב לחתוך ולהדביק עם קלף אחר מאחורה כך שיהיה יותר ריווח או עדיף ככה ?
השבמחקאם היה שאלה של פיסול (אפילו בספק רחוק) עצתך נכונה, יחתוך פרשה שניה מהראשונה וידביקם על קלף עם ריוח ראוי.
השבמחקאך נראה לי שבמקרה שלפנינו הוא כשר בריוח כי ניכר היטב הריוח בין הפרשיות, אין צורך לחתוך כו' והרי יש הידור ומצוה שכל פרשיות היד יהיו כתובים על קלף אחד.
אך יתכן אם בלאו הכי הפרשיות האחרונות היו כתובים על קלף שני ומדובקים, אולי היה כדאי לחתוך גם פרשה זו, שהרי בלאו הכי אין כל הד' פרשיות על קלף אחד. וצ"ע.