שאלת תינוק בזיי"ן

הזיי"ן הראשונה של 'מזזות' דומה קצת לדלי"ת. יש לשאול תינוק, ואם יקראנה זיי"ן אזי יש לתקנה [ע"י עיבוי הירך], אחרת אינה כשרה לכתחילה.

שאלות תינוק על נוני"ם

הנו"ן של 'נשבע' שאלת תינוק אם היא נו"ן או בי"ת. תינוק הראה כמה נוני"ן וביתי"ן ולאחר מכן הראו לו נו"ן זו ובתחילה קראה בי"ת, לאחר שנדרש לעיין יותר טוב קראה שוב ושוב נו"ן. כשרה, כי העיקר אחר קריאה סופית של תינוק.

 

הנו"ן של 'נתן' שאלת תינוק אם אינה בי"ת.

מזוזה עם בעיות

רגל שמאל של הה"א צריכה לעמוד בצד שמאל של האות, ולא באמצע. ופסולה לכתחילה כן.

הכ"ף מרובעת למטה ואני מסתפק האם מהני שאלת תינוק בה (בגלל נטיית גוף האות מעט) או לא?

הפ"א בעיה גדולה - כנראה שמועיל שאלת תינוק להכשירה בדוחק.

נו"ן שבורה

יש כאן נוני"ן שיש בצוארן שבירה. נמצא בקצת אחרונים (ספר כתיבה תמה ושיח סופר) לפסול משום אות שבורה. והעיקר שאין בזה שום פיסול.

מ"מ הנו"ן של 'נפשך' אפשר שמשונית יתר על המדה וכדאי לשאול תינוק.

גימ"ל - דיבוק רגל שמאל, ועדיין כשר

הגימ"ל הזו כשרה [ולא כגימ"ל בבלוג הקודם שציינתי שהיא בעייתית שנראה לפסלה] משום שהיו"ד כאן ניכר היטב ואע"פ שאין עוקץ נפרד המחברו, אלא זוית ריבוע הרגל מתחבר לרגל ימין, מ"מ סגי בכך. (והרי זה דומה למבואר ביוד"י האל"ף שנתחברו בזוית גוף היו"ד ולא באמצעות עוקץ. ראה  יו"ד עליונה של האל"ף ללא רגל ימין – האם זה חסר איבר ) משא"כ בבלוג הקודם הרי רוב הרגל שמאל מחוברת לרגל ימין, ורובו ככולו.

בעיה בבי"ת וגימ"ל

ניתן לראות הגדלה

הגימ"ל רגל שמאל דבוק רובו לרגל ימין, דבר המייצר בעיה זהה ליו"ד האל"ף שדבוק לגופו שפסול (אבל מועיל תיקון ביוד"י האל"ף לקצת פוסקים, וכן ברגל שמאל של הגימ"ל).

הבי"ת יש לו ריבוע וזוית היטב למטה אבל אין עקבו ברור מספיק. יש מסתפקים שמא תינוק יטעה בו ככ"ף, וצריך שאלת תינוק (בצורה עקרונית סברא זו נראית לי נכון, שכל אות אפילו כשרה שתינוק אינו יכול לקראה יש חשש פיסול. יש בזה אריכות)

המ"ם סתומה יש חסרון דיו בצד ימין למטה, נראה לי שמותר לתקנה בהוספת דיו כי לא אבדה צורתה.

שאלה על דלי"ת

המזוזה הזו פסולה. המגיה סימן סביב השי"ן הראשון שראש ימין הוא גולם (הגם שניתן לתקנו לפי מקילים).

הדלי"ת המסומנת - יש להסתפק האם זו דלי"ת כשרה?

היו"ד - פסולה בודאי ולא ניתן לתקנה כי היא גולם בלבד, ואין לה רגל כלל.

הנחת תפלין רבינו תם בראש חודש לפני מוסף

מנהג חסידים שבראש חודש מקפידים להניח תפלין ר"ת לפני תפילת מוסף. ומה יעשה אדם שמתפלל במנין שמזדרזים להתפלל מוסף, ועד שיחלוץ תפלין דרש"י ויניח תפלין רבינו תם הרי לא יתפלל מוסף עם הצבור?

אמנם נראה שעל פי הדין תפלה בצבור עדיף, ויכול להניח תפלין דר"ת יותר מאוחר. אך מנהג חסידים שאין עושין כן, אלא מקפידים להניח תפלין דר"ת לפני מוסף (חוץ מהענין הכללי שמקפידים להסמיך ר"ת לרש"י כדי שהברכה שבירך על רש"י יעלה גם על תפלין דר"ת שמניחן תיכף אחר רש"י) מפני שעל פי סוד מבואר באר"י ז"ל שאין להניח תפלין אחר קדושת המוסף, כי כבר יש קדושת ר"ח ואינו זמן לתפלין (ראה הדברים בספר כף החיים סימן כה אותיות צד-צו). ולכן אע"פ שיצטרך להתפלל מוסף ביחיד, מזדרזים להניח תפלין דר"ת ולחלצם כדי שיוכל להגיד קדושת כתר עם הצבור אחר סילוק תפלין.
ופשוט שאם מאיזה סיבה לא הניח תפלין דר"ת לפני תפלת מוסף, יניחם אח"כ אע"פ שאינו ראוי [לכתחילה] על פי הקבלה כנ"ל.
אשמח לשמוע הערות או מי ששמע/קיבל דבר בענין זה מזקני חסידים כו'.

מזוזה פסולה

 

סימנתי חלק מהבעיות במזוזה זו שלדעתי מעניינות:

 

ברור לי שהמזוזה הזו לא נכתבה ע"י סופר שלמד את מלאכת סת"ם [עכ"פ ע"פ הלכה של דיני כתיבת האות].
החי"ת מורכבת משני ווי"ן - כבר כתבתי [בפורום הזה] שאע"פ שחי"ת כזו כשרה מן הדין, אך מי שרגיל לכתוב כן, הרי זו עדות שלא למד מלאכה זו כהלכתה!
הבי"ת של לבבך יש בה קוץ שעולה מהמושב, ויתכן שתינוק יטעה בה כמ"ם סתומה, יש לשאול תינוק. הגדל לראות תמונה יותר ברורה.
כפי"ן משונים, חיבור המושב לכפיפת הגב יוצר שבירה במושב.
צד"י של ארצכם שינוי צורה יתכן שפסולה.

תוי"ן משונים [הוא לא כותב נכון את גג התי"ו] יתכן פיסול בזה.
דגנך - שתי בעיות. ראשית סיום רגל גימ"ל נכנסת לחלל הדלי"ת ופוסלה בודאות, כה"א. שנית הגימ"ל, אין לה ראש ברור אלא היא כמין גולם, וגם בכללות צורתה משונה. צ"ע אם מועיל שאלת תינוק על הגימ"ל או שיש לפסול ישר.
תי"ו של בשבתך, הרגל שמאל בצד ימינו והוא פסול לכתחילה, על דרך המבואר בפוסקים לענין ה"א שרגל שמאל עומדת בצד ימינה.
נו"ן של נשבע קרוב לודאי שתינוק יקראנה כ"ף.
צד"י של הארץ משונית, צ"ע.

יש עוד בעיה לענ"ד הריוח בתיבת אחד בין החי"ת לדלי"ת רבתי גדולה מדי והיא פסולה.

למ"ד - הצואר לא במקום

הלמ"ד כשר בדיעבד. אבל אם הצואר היה יותר ימינה מזה יתכן שיפסל.

עקב בי"ת לחלל וי"ו

נראה לי שיש לשאול תינוק על הוי"ו הזה, משום שהוא משונה קצת שיש לו זוית לראשו ומוטה מעט וגם נכנס לו עקב הבי"ת לחללו (אבל לא בכל מקרה שזה בהכרח דומה לכאן, ובהרבה פעמים כניסת עקב מעט לחלל וי"ו רגילה לא תהא שאלה כלל). אפשר שלתינוק יראה כה"א.

על כן יכסה גוף הבי"ת שמשאל לוי"ו, וישאל רק על הוי"ו וחללו.
ראה בתויות בי"ת לחלל וי"ו מקרים אחרים.

הפסק בין תפלין של יד לשל ראש

פסק רבינו בסידור שלו [פסקי הסידור נדפסו אחר שו"ע הרב, בדפוס החדש עמוד תריט ד"ה אף] אע"פ שאסור להפסיק בין תפלין של יד לשל ראש, מ"מ לענות דבר שבקדושה דהיינו "אם שמע קדיש או ברכו או קדושה .. מותר להפסיק ולענות עם הצבור". ועיין שם הטעם.

אבל לענות אמן של שאר הברכות אסור, משום שגורם ברכה [על תפלין של ראש] שאינה צריכה.

 

ובדפוס שוע"ר החדש בהערה (אות רמ"א) כתבו על פסק זה: אבל לא אמן שעל שאר הברכות, כדין ברכות ק"ש דלעיל הל' ק"ש ובשוע"ר סי' סו ס"ה ...

נראה מדבריהם דדין הפסק בין התפלין כדין הפסק בברכות ק"ש, דקיי"ל [שוע"ר שם] שמפסיק לענות מפני היראה כולל דבר שבקדושה כגון קדיש וברכו וכו'. ולכן יענה בקדיש רק אמן יש"ר  .. תתקבל ואמן הראשון שאחריהם, אבל לא שאר אמנים שבקדיש. ובקדושה יענה רק הפסוקים קדוש ברוך וימלוך. וכתב רבינו שם שנכלל בלענות מפני היראה גם לברך ברכת הרעם, עיין שם פרטי דין זה.

 

אמנם כמדומה לי שמעתי ממו"ר הרב אברהם צבי הערש הכהן ז"ל, דלדעת רבינו בסידור [הנזכר] הועיל וכבר הפסיק לענות איש"ר יכול לענות כל שאר האמנים שבקדיש. כלומר גם אמנים שאחר אמן הראשון.

וטעמו מסתבר, דאין ב' הדינים שוים. דאיסור הפסק בברכות ק"ש הוא משום היסח הדעת בתפלה, משא"כ איסור להסיח דעתו [כלומר להפסיק בדבור וכדומה] בין תפלין ש"י לש"ר הוא מפני ב' טעמים, א. יש איסור בדבר כי התורה הסמיכתן "והיה לך לאות על ידך ולזכרון גו" כמו שכ' שו"ע רבינו סימן כה סעיף כב. ב. דגורם ברכה שאינה צריכה על של ראש. ונפקא מינה ביאר רבינו בשו"ע ובסידור שם לתפלין ר"ת דאינו גורם ברכה שא"צ, ולכן כתב דלהפסיק בין יד וראש של ר"ת מותר אפילו לענות אמן של שאר ברכות. כלומר, דאיסור הפסק בין התפלין הוא נדחה מפני עניית דבר שבקדושה כולל אפילו אמן של שאר ברכות. אלא דמטעם שגורם ברכה שא"צ אין לענות אמן דשאר ברכות, אבל בתפלין ר"ת שאינו גורם ברכה מותר לענות גם אמן זה.

ומעתה מאחר שכבר ענה איש"ר בהיתר בתפלין של רש"י לצורך דבר שבקדושה כנ"ל, כבר יענה גם שאר אמנים מאחר שכבר הפסיק ואין גורם בענייתן יותר ברכה שא"צ ממה שכבר הפסיק בלאו הכי לצורך אמן יהא ש"ר.

 

וצ"ע האם מותר להפסיק בין התפלין כדי לברך ברכת רעם. דיש לומר דלא הותר אלא באמצע ברכות ק"ש משום לענות מפני היראה, אבל לא מצאנו שזה היתר וסיבה לענות כן בין התפלין, שהרי לא נזכר בסידור שמותר לענות שלום מפני היראה בין יד לראש. ודו"ק קצת לשון רבינו בסידור "מותר להפסיק ולענות עם הצבור" וטעם זה לא שייך לברכת הרעם.
אמנם לאידך נראה דהפסק בין התפלין קל יותר מהפסק באמצע ברכות ק"ש כנת"ל, וא"כ ק"ו מהפסק בברכות ק"ש דמותר לברך ברכת רעם. וצ"ע.

מזוזה בעייתית

לבניך - ריוח גדול מדי לפני הכ"ף

תשמעו אל - לא ברור היכן הריוח, צריך לשאול תינוק היכן הפסק המלים

לבהמתך, ויצהרך - הה"א מתדמה קצת לתי"ו, צריך שאלת תינוק

אחרים - החי"ת שאלת תינוק. וצ"ע מה דינה

והאדמה - המ"ם מחוברת למטה, כשרה בדיעבד

בכלל נראה לי שיש לפסול מזוזה זו, אני מסתפק האם נכתבה ע"י סופר סת"ם.

גימ"ל של דגנך, ובעיה ברי"ש

 אפשר להקיש על התמונה כדי לקבל הגדלה

בעיה נפוצה היא כניסת סיום רגל הגימ"ל לתוך חלל הדלי"ת - דבר זה מייצר בעיה של שינוי הדלי"ת לה"א. אין חילוק בין כניסת ראש למ"ד או עקב בי"ת או סיום רגל אל"ף או גימ"ל לחלל הדלי"ת. בכל מקרה שאם נכסה את כל מה שמעבר לדלי"ת ונראה לתינוק רק את גוף הדלי"ת וחללו והוא יקרא את זה ה"א, פסול.

 

בעיה שניה כאן היא צורת הרי"ש המסומנת. הרי"ש צריך שיהא לה גג ורגל. ושיעור הרגל הוא כמלוא אות קטנה במשכה, כלומר לכל הפחות קולמוס אחד כעובי גוף היו"ד. כאשר הגג משוך באלכסון כלפי מטה קשה להחליט היכן סיום הגג והיכן מתחיל שיעור הרגל הנ"ל.

מזוזה פסולה בגלל רווחים

כל החצים האדומים [פרט לתחתון ביותר] מורים על בעיות בריוח שבין האותיות או בין המילים.

הריבועים - ממי"ן שיש בהם שאלה של התדמות לסמ"ך - כי אין ריבוע של הגוף והזויות נכון.

למטה נרשם פסול ונכתב בכתב עפרון על גבי השם תוך הה"א, ונשאלתי האם היה מותר למחוק את קו העפרון, או שיש בזה פיסול של חק תוכות. והשבתי, שהיה מותר למחוק קו העפרון כי ניכר שאינו דיו.

זיי"ן עם ראש עגול מימין

הזיי"ן ב'זבח' הראש התחבר קצת לרגל כך שמצד ימין נראה הראש עגול קצת - מ"מ היות שניכר היטב כשר.

ראה הגדלה

טי"ת משונה

הראש שמאל ענק ביחס לאות - ומ"מ נראה לי שאם תינוק קוראה שהיא כשרה.

דלי"ת עגולה כרי"ש

נראה לי שהדלי"ת פסולה.

שים לב שגם קצה ראש הלמ"ד נכנס לחללו, בזה נראה לי שמהני תינוק ע"י כיסוי מה שתחת רגל הדלי"ת.

שאלות תינוק

הכ"ף שאלת תינוק אם אינה נו"ן.

 

הוי"ו שאלת תינוק אם אינה נו"ן פשוטה.

יו"ד ארוכה ועייני"ן משונים

היו"ד המוסמנת מדי ארוכה, ולדעתי פסולה.

שים לב: העייני"ן אינם כתובים נכון, ראש ימין מוגבה מעל השירטוט, מעל ראש שמאל.

שאלות אחרונות

אני מסתפק על הגימ"ל של דגנך, אם יש בו צורת אות.

הכ"ף בשורה הראשונה מושבה קצר אך כשרה.

התי"ו השניה של ונתתי כמעט אין לה שום כפיפת רגל שמאל, צ"ע אם יש להכשיר ע"י תיקון.

גימ"ל של דגנך שאלה כנ"ל.

יו"ד של ותירשך מדי ארוך ופסול [לדעתי].

דלי"ת של ועבדתם עקב בולט אך עגול, נראה שצריך לתקנה שיהא לה זוית.

תפלין של יד - איטר - על איזה יד יניח

ב"ה

אמנם הדברים שאני כותב פשוטים אך היות שנשאלתי ע"י שתי אנשים ביממה האחרונה, חשבתי אולי מהראוי לפרסם הדברים, הגם שהמה מפורסמים ועומדים.

מי שכותב ביד שמאלו ועושה כל מלאכות אחרות ביד ימינו, או להיפך כותב ביד ימינו ועושה שאר מלאכות ביד שמאלו, על איזה יד יניח תפלין של יד [למנהג חב"ד]?

ברור דעת שו"ע רבינו בסימן כז סעיף ט שאזלינן בתר הכתיבה, ובאותו יד שכותב בו הוא קושר התפלין על יד שכנגדו. כלומר, מי שכותב ביד שמאל יניח תפלין על יד ימינו, ומי שכותב ביד ימינו יניח תפלין על יד שמאלו.

אמנם יש דיון בדבר בתשו' רבינו הצמח צדק, אך ההלכה למעשה והמנהג הוא כנ"ל. (דבר זה מבואר גם בפסקי רבני חב"ד שלפני כארבעים שנה, המובאים ביגדיל תורה [ברוקלין חוברת לח, עמוד לו ואילך] המצויין בגליון שו"ע רבינו הנדפס מחדש, סימן כז שם).

יש להעיר שיש פרטי דינים המשתנים, כגון מי שאינו כותב מטבעו ביד ימין אלא הרגילוהו, וכן בעושה מקצת מלאכות ביד אחת ורוב מלאכות ביד אחרת. ויש לשאול רב מורה הוראה בכל מקרה לגופו. אך בכללות כאשר כותב בצורה ברורה ביד אחת, נקטינן דהולכים אחר הכתיבה ויניח ביד שכנגדו.

נו"ן מעוותת קצת

הנו"ן של בניכם נראה קצת משונה, נראה לי שכשר.

הכ"ף פשוטה מרובעת בסוף גגה - לפי פוסקים אשכנזים זה פסול (עד שיתקן ע"י שיוסיף דיו לעגל את קצה הגג).

הנוני"ן של ושננתם - הראשון יש לו מעין בליטה שעלול להדמות לגימ"ל. יש לשאול תינוק עליה.
גם הנו"ן השני משונה קצת ויש לשאול תינוק, שמא נשתנתה צורתה.

מזוזה כקובה וזנב

תודתי לרב עזרא קפיף ששלח לי תמונה זו.

המזוזה פסולה, סיום השורות אינן ישרות ויש בה זנבות כלומר שורות נכנסות ויוצאות, ועודפות אחת על השניה ברצף של ג' שיטין. ולענ"ד שאפילו לדעת הרמב"ם דאינו סובר פיסול כקובה בג' שיטין אלא בכל העמוד ורובו ככולו, הרי זה נידון כעין קובה ופסול.

לשלימות הפיסול חסר ה"א בתיבה ויצהרך !!

שאלות ימים האחרונים

ניתן להגדיל כל התמונות

 

חי"ת באחד כשר, אע"פ שגג ימין וצד ימין של חטוטרת אחד הם.

ממי"ם מסומנים עקומים וצריכות שאלת תינוק, מפני שאין ריבוע גופן ניכר, ויכולים להדמות לסמ"ך.

עיי"ן (ועצר) משונה - שאל"ת אם לא נשתנה מצורתו, או נשתנה לצד"י.

נו"ן פשוטה הראש לא עובר בצורה ברורה ימינה - צריך לתקנה.

 

נו"ן באלקינו שאלת תינוק אם אינו כ"ף.

יודי"ן ארוכים.

 

נראה לי שהזיי"ן הזה פסול, הוא כעין וי"ו (מי שמיקל לשאול תינוק אין מזחיחין אותו).

שאלות על ווי"ן

 

הוי"ו המסומנת כמעט אין לה בליטת ראש, אלא הראש משופע באלכסון ובולט למטה החוצה מעט - ישנם פוסלים משום שזה נחשב כגולם, ויש מכשירים, כי עכ"פ יש לה צורת וי"ו ואינה גולם גמור. נראה דצריך ומותר לתקנה.

 

הוי"ו בתיבת ועצר ארוכה כשיעור, אלא נראית קצרה בגלל שאר אותיות התיבה. נראה שצריך לתקנה לכתחילה.

 

בעיה בעי"ן

העיי"ן במזוזה הזאת יש בה בעיה, היא מושכבת קצת ויתכן שהיא דומה לצד"י פשוטה, על כן יש לשאול תינוק מה היא.

הפסק ניכר בה"א של שם ה'

הפסק ניכר בה"א של השם בתפלין. נסתפקתי ולא ידעתי מה לענות, מצד אחד יש חוט דק מאוד מצד ימין של הרגל ששם אין ההפסק ניכר כל כך, אך בכללות עובי הרגל ניכר ההפסק להדיא מאוד. לכאורה אזלינן בתר המראה הכללי של האות, ולא יכולתי להתיר לתקנה בתפלין.

מיקום מזוזה לפני הפתח או אחר הפתח?

המזוזה קבועה על מזוזת השער כלפי חוץ, כנראה שאי אפשר לקבעה בחלל הפתח כי הדלת סוגר על כל החלל, והיה שובר המזוזה. (אפשר שעדיף בכה"ג לחקוק במזוזת השער ולקבעה בתוך מסגרת השער. אבל כנראה שרבים אינם חפצים בתקנה זו, או משום שחוששין שהמזוזה לא תיראה לעינים כל כך, או משום שבגשמיות קשה להם [או אי אפשר] לשבור ולחקוק תוך מזוזת השער).

השאלה האם עדיף לקבעה מבפנים אחורי הדלת (ושמה היא תיקבע מתחת המשקוף) או לפני הדלת אע"פ שהיא אינה תוך חלל הפתח ממש, אלא בטפח הסמוך, וכן אינה תחת המשקוף?

ברור שיש להניחה במקום שהיא קבועה לפני הדלת. כי כל מזוזה הקבועה אחר הדלת פסולה לרמב"ם וסייעתו (וכן פשטות דעת הבית יוסף ביו"ד סי' רפט. ועיין בש"ך שם שאין להקל להניחה אחר הדלת אלא בדאי אפשר אחרת, וכדי שלא להתבטל מהמצוה).

מ"ם סתומה חשודה

המ"ם של 'ושננתם' מעוגלת בצד ימין, ונראה שמישהו הוסיף למטה צבע עט שהוא קצת שחור כדי לרבעה. הגדל וראה.
אני חושש מאוד שתיקון זה לא נעשה בתמימות וחשד שנעשה אחר הכתיבה. בבקשה תחשוב איך דבר כזה היה אמור להתנהל....

הוספתי תמונה שבה כיסיתי התוספת, וכמדומה לי כך היתה נראית המ"ם בשעת כתיבת הפרשה:

יו"ד עם תג גבוה

ביו"ד תג גבוה, ויש חשש התדמות ללמ"ד. מועיל שאלת תינוק, ואחר שיקראנו יו"ד, יש לגרור חצי מגובה התג.

שינוי אותיות בתמונת כתב ב"י לכתב אר"י

סופר או מגיה שינה מזוזה של כתב ב"י לכתב אר"י [תודתי לר' מנחם סבאג על התמונות]: 

ניתן לראות שהמתקן העבה צידי שמאל של שיני"ן ועייני"ן כדי שיהיו ווי"ן במקום זייני"ן, צידי ימין של חי"ת מזיי"ן לוי"ו, וכן שינה והפך יודי"ן של הצד"י מכתב ב"י לכתב האר"י. השאלה האם הואיל משהו, או שמא קלקל וגרע?

 

א. נראה פשוט שלא טוב עשה הסופר/המתקן שהרי מלכתחילה נכתב ככתב ב"י, ואיני יודע אם יש ענין לשנות כתב שנכתב מתחילה ככתב ב"י לתמונת כתב האר"י. שהרי אחד הנושאים שבכתב האר"י היא כוונת הכתיבה, שהרי התמונות המיוחדות שבתמונת האר"י מרמזות לסוד כמבואר בכתבי האר"י, וא"כ מאחר שנכתב מלכתחילה לא בכוונה זו. מה הועיל המתקן במה ששינה צורת מקצת האות? (אמנם יש מקום להתווכח על זה, ואין כאן המקום לדון בזה)

ב. יש כאן שאלה של "פנים חדשות באו לאות" שלדעת קסת הסופר הוי שלא כסדרן. לדוגמא, הצד"י בתחילה היתה יו"ד ישרה, וכעת יו"ד זו בטלה ומה שיש בה תמונה חדשה של יו"ד הפוכה הרי נעשה אחר גמר כתיבת כל המזוזה, נמצא שהצד"י נעשית שלא כסדרה. ואע"פ שגם על זה יש מתווכחים להתיר, מ"מ לכתחילה ודאי שאין לעשות כן.

א"כ בהכרח שאין מזוזה זו מהודרת כלל, לא ככתב ב"י ולא ככתב האר"י. שלא לדבר על כך שלא כל האותיות שונו אלא רק חלקן ונשאר כעת הכתב מעורב, וזה ודאי גרע מכתב ב"י לבדו או אר"י לבדו.

שאלה על אפשרות שינוי צורה

נשאלתי על מ"ם שנגע לצד"י פשוטה כתמונה שלמטה, האם יש חשש שהאותיות נשתנו [כלומר נוצר חי"ת באמצע]:

תמונת הנגיעה:

החשש של דימוי צדדי המ"ם וצד"י לחי"ת [אחרי שכסיתי הנו"ן שבצד"י]:

לדעתי אין כאן חשש לחק תוכות בגרירת נגיעה כזו, ואין כאן חשש שינוי צורת האות [ואין זה דומה לבעיה המפורסמת של חי"ת שנדבקה לזיי"ן או וי"ו שא"א לידע איזו היא החי"ת ואיזו היא הזיי"ן].

א. גם אם עשה הסופר (לפני כתיבת גוף הצד"י) את היו"ד עם קו החיבור [דבר שאינו רגיל כלל, כי בדרך כלל עושין יו"ד לבדה, נו"ן, ורק לבסוף קו החיבור], היות שהיו"ד [גם] קצר [וגם] תלוי באלכסון, והוי"ו ניכר היטב ששייך למ"ם, נראה שיש להקל.

ב. אבל אם עשה החיבור לאחר שכבר היה גוף הצד"י [הנו"ן] פשיטא שמעולם לא נשתנו חלקי האות לחי"ת, אלא לעולם היה ניכר עליהם שהראשון מ"ם והשני צד"י.

מריחה במ"ם

המ"ם נפסלה כי אבדה צורת האות.

משיכת אותיות

לכתחילה אין למשוך את האותיות. במזוזה זו הסופר משך את האותיות הרבה, והגם שהן כשרות, אך לא היה ראוי לעשות כן לכתחילה. [אלא היה על הסופר לתכנן מלכתחילה פיזור האותיות והמלים בצורה כזו שכל הכתב יהא שוה].