למעלה דוגמא רגילה של כתב המיוחס [כתב חב"ד] - פני האותיות כולם, כולל היודי"ן והווי"ן מעוגלות ע"י סיבוב הקולמוס, כך שכל ראש בולט בו ב' קוצין אחד למעלה ואחד למטה, ומרכז הפנים שוקע פנימה מעט.
יש ליזהר בכתב זה, שלא להגזים הפתיחה, והנה ב' שאלות שנתעוררו בעבר משום פתיחה זו [כאשר היא נעשית בצורה מוגזמת]:
בדוגמא זו הפתיחה ביו"ד כ"כ חדה [כלומר סיבוב הפתיחה] עד שבעצם לא נשאר גוף ליו"ד כלל, שימו לב [הגם שהתמונה קצת מטושטשת] הרגל של ימין והגוף הינם דבר אחד, ורק בגלל בליטת קוצי הפתיחה הנ"ל [קוץ ר"ת למטה] נדמה כאילו יש ליודי"ן הללו גוף !!
בדוגמא זו הוי"ו אין ראשו בולט כלל שמאלה מקו האות, ורק יש בו בליטה מלמטה בתחתית הפתיחה. דבר זה נוצר בכתב זה, ע"י חיבור ב' דברים: א) פתיחת פני האות כנ"ל, ב) קו הוי"ו עבה יותר מבשאר כתבים.
הסכמת הרבנים להכשיר הוי"ו [ולא נפסלת משום גולם] כי פניה ניכרים, וממילא יש לה צורת ראש. ועל כן לא תיקרא גולם [כלומר מקל פשוט].
דוגמא נוספת לבעיה זו [הגם שאין זה בכתב המיוחס] - הוי"ו בשורה השניה, בליטת הראש מסתכמת סך הכל בבליטה התחתונה של הראש מעבר לקו.
למטה דוגמאות של פתיחה זו בכתב המיוחס לרב ראובן ז"ל [סופרו של כ"ק אדמו"ר בעל התניא] ובו נראה שמשתייר יפה צורת הראש ביו"ד ובוי"ו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה