הפרשיות הן ר"ת, והריוח לפני פ' והיה אם שמע הוא כשיטת הט"ז - יש ריוח פחות מט' אותיות גדולות לפני והיה, והריוח בסיום פ' והיה כי יביאך אינו אלא כשלוש אותיות גדולות (או מעט יותר) - כך שרק בצירוף שתי הרווחים הן פרשה סתומה של ט' אותיות גדולות. הפרשה היא סתומה כשיטת הט"ז [ולא כרמב"ם וב"י שצריך להניח ריוח ט' אותיות דוקא לפני והיה].
בסיום הפרשה האחרונה בר"ת שהיא פרשת שמע אין שום ריוח אלא מסיים אותה עד סוף השיטה כמבואר בקול יעקב בענין זה, ודלא כפי שנוהגים בחב"ד להניח בסוף שמע של ר"ת גם כן ריוח ט' אותיות.
בסיום הפרשה האחרונה בר"ת שהיא פרשת שמע אין שום ריוח אלא מסיים אותה עד סוף השיטה כמבואר בקול יעקב בענין זה, ודלא כפי שנוהגים בחב"ד להניח בסוף שמע של ר"ת גם כן ריוח ט' אותיות.
חי"ת צד ימין אינו וי"ו פשוטה, אלא כעין וי"ו-זיי"ן. דו"ק.
טי"ת ראש שמאל וי"ו ולא זיי"ן, הראש מרובע שיש לו זוית לצד ימין ראש (קצת פשרה בין וי"ו לזיי"ן).
צד"י [כפופה ופשוטה] ראש ימין עוקץ על פני היו"ד לצד ימין. [אמנם בתיבת "חמץ" בגלל שתי הקוצין שעל ראש הימין, לא עשה עוקץ הנ"ל].
קו"ף ירך ימין כפופה היטב לפניה כשיעור משיכת עובי קולמוס, לעשות לה קצת מושב (ולא כבכתב חב"ד [כת"י של ר' ראובן סופר], שרק עושין מעט בליטה ולא מושב ממש כלל). ראש ירך שמאל נקודה [כבכתב חב"ד] ולא רבוע כראש נו"ן.
שי"ן יש ביו"ד האמצעי עוקץ על ראשו כמבואר בב"י.
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: צורת ראש ימין של צד"י בכתב אר"י
קו"ף ירך ימין כפופה היטב לפניה כשיעור משיכת עובי קולמוס, לעשות לה קצת מושב (ולא כבכתב חב"ד [כת"י של ר' ראובן סופר], שרק עושין מעט בליטה ולא מושב ממש כלל). ראש ירך שמאל נקודה [כבכתב חב"ד] ולא רבוע כראש נו"ן.
שי"ן יש ביו"ד האמצעי עוקץ על ראשו כמבואר בב"י.
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: צורת ראש ימין של צד"י בכתב אר"י
בכלל מאוד דומה לכתב של אלטער רבי.
השבמחקנכון. באמת רציתי לכתוב זה בהערה ואח"כ נמלכתי
השבמחקכתב שלו היה קיים לפני שכ"ק אדמו"ר הזקן תיקן צורת אותיות בציווי כ"ק המגיד הגדול. הרה"ס ר' משה היה מתלמידיו של המגיד, ואחר כך של הצה"ק רבי אלימלך מליזשענסק (אבל ר' משה היה פי כמה יותר מבוגר מר' אלימלך וקו"ח מאלטער רבי).
השבמחקיום הסתלקותו - י"ב טבת תקס"ו