ב"ה
הרב אפרים סופר מניח ריוח ב' יודי"ן בין פסוק לפסוק, כמבואר ברמ"א. דבר שלא נהוג היום.
במ"ם סתומה מצד שמאל, קו הסתימה יורד מתחת למושב כשיעור קולמוס אחד. צ"ע מה טעם והמקור?
בחלק גדול מהממי"ן הפתוחות החרטום יורד מעט למטה לפני המושב, [וכן הוא בתמונת כת"י של ר' ראובן סופר - כתב חב"ד].
הווי"ן שלו בדרך כלל ארוכות ויורדות מהשיטה עד שיעור חצי קולמוס או פחות, אך לא יותר. [וידידי ר' אליהו העיר שאינו עושה עוקץ על ראש הוי"ו המבואר באר"י, אלא אדרבה יש נטיה ברוב הווי"ן שיש עוקץ בולט כלפי מטה והראש בכפיפה משהו כלפי מטה].
רגל הקו"ף התלוי ראשו הוא קוביה כראש הנו"ן וזיי"ן (ולא נקודה עגולה כעיגול) והרגל יוצא ממנו בצד ימין ולא מאמצעו, כעין וי"ו מרובעת מעט ולא ממש כזיי"ן ונו"ן פשוטה. (אמנם בפרשיות של יד, יש כאלו ויש כאלו).
הכתב הוא כתב אר"י ז"ל, והטי"ת ראשו זיי"ן כמו שבכתב בית יוסף, כסוברים שכן צ"ל גם בכתב האר"י. וכן ראש שמאל הצד"י עושה זיי"ן, ולא כעושים וי"ו או כעין יו"ד.
השי"ן על ראש האמצעי יש עוקץ כמבואר בבית יוסף. הגם שפרט זה אינו מבואר באר"י ז"ל.
ראה גם צורת ראש ימין של צד"י בכתב אר"י
הווי"ן שלו בדרך כלל ארוכות ויורדות מהשיטה עד שיעור חצי קולמוס או פחות, אך לא יותר. [וידידי ר' אליהו העיר שאינו עושה עוקץ על ראש הוי"ו המבואר באר"י, אלא אדרבה יש נטיה ברוב הווי"ן שיש עוקץ בולט כלפי מטה והראש בכפיפה משהו כלפי מטה].
רגל הקו"ף התלוי ראשו הוא קוביה כראש הנו"ן וזיי"ן (ולא נקודה עגולה כעיגול) והרגל יוצא ממנו בצד ימין ולא מאמצעו, כעין וי"ו מרובעת מעט ולא ממש כזיי"ן ונו"ן פשוטה. (אמנם בפרשיות של יד, יש כאלו ויש כאלו).
הכתב הוא כתב אר"י ז"ל, והטי"ת ראשו זיי"ן כמו שבכתב בית יוסף, כסוברים שכן צ"ל גם בכתב האר"י. וכן ראש שמאל הצד"י עושה זיי"ן, ולא כעושים וי"ו או כעין יו"ד.
השי"ן על ראש האמצעי יש עוקץ כמבואר בבית יוסף. הגם שפרט זה אינו מבואר באר"י ז"ל.
ראה גם צורת ראש ימין של צד"י בכתב אר"י
לעניות דעתי ר' אפרים כתב בקנה (על ר' צבי זה ידוע בודאות) - ובגלל זה קו התחלה של כל אותיות ישרה, ומושב - באלכסון קצת.
השבמחקכל תגין דשעטנ"ז ג"ץ משני צדדין ממש
אין קוץ של אר"י בוא"וים (אבל יש קוץ קטן מתחת לראש)
ט"ט וצד"י - ראשם כזי"ן