הזיי"ן המסומנת עקומה כלפי ימין - יש לציין שישנם שואלים האם לא נחשב לנו"ן הפוכה.
הלמ"ד נכנסת לחלל הכ"ף סופית, ישנם פוסקים פוסלים דבר זה משום הפיכת הכ"ף לה"א גבוהה. כנראה שר' צבי לא חשש לזה.
.jpg)
חרטום המ"ם יורד כפי שציינתי בכתב ר' אפרים סופר, וכן בכתב חב"ד.
צד"י יש בו שבירה בתחילת הצואר, וכן הצד"י הפשוטה כפופה [כלומר נטויה לאחור - לצד ימין] כמו שיבארתי באריכות שזה נכון בכתב האר"י ז"ל.
בצדי"ן ראש שמאל אינו מדקדק שיהא ממש כזיי"ן, אלא פעמים שהוא יוצא קרוב לקצה ימין, אך לא מהקצה ממש.
שי"ן מושב עגול, ואינו מקפיד שיהא חד ממש על חד כרעא, כמבואר בב"י. וכן אין על ראש אמצעי עוקץ הנזכר בב"י (גם בכתב חב"ד אין עושין עוקץ זה).
פ"א שבירת הגב [הנקרא בפי סופרי חב"ד "בליטת העקב"] גבוה, ומתחיל קרוב לסיום הגג (וכן הוא בכתב ר' אפרים. ולא כבתב חב"ד - שיש גב יורד מהגג הרבה לפני הבליטה).
ירך שמאל של הקו"ף כעין וי"ו ולא כזיי"ן.
חי"ת רגל ימין אינו ישר כוי"ו ממש, אלא יש בתחתיתו בליטה כעין רגל הזיי"ן, וכן הוא בכתב חב"ד.
החי"ת של וחרה קבלת ראשונים לעשותו פתוחה למטה שרגליה בולטות החוצה ומתפשטות כלפי מטה. צורה זו נמצאת ומוזכרת בעוד ספרים.
פ"א פשוטה עגולה כהגה' מיימוניות, ולא מרובעת כסברת ר"י החסיד. בכתב ר' אפרים הוא מרובע.
עיי"ן ראש ימין וי"ו ישרה [שוה עם השירטוט] כדמשמע באר"י, ואינו אלכסון כלפי מעלה כדמשמע בב"י.
שאלה בעקבות חי"ת של "וחרה".
השבמחקאם יש דיבוק בתגים 2 נוני"ם ב"ושננתם" אולי צריך לחשוש לחי"ת ואסור להפריד את הדיבוק?
חי"ת דפתיא בצורתו "מלופף שיהא החרון אף של הקב"ה מתפשט לכל הצדדין ולא על ישראל לבד" ("אלפא ביתא") עומדת (בפרשיות) רק במקום אחד - ז"א שאיו אפשרות לצורה כזאת ב"ושננתם"
השבמחקבקובץ "לשכת הקודש" (ב') עמ' קצ"ו - ר"א (לפני כתבה של רב ויינער) כתוב ומוסבר הרבה על חי"ת הזה
השבמחקברור שאף אחד לא יכתוב ככה ב"ושננתם". אלא בכתיבה רגילה של נוני"ם שם האם אפשר להפריד תגים או צריך לקחת בחשבון נוני"ם דידן.
השבמחק