פסקי רבי זלמן שמעון דבורקין זצ"ל בסת"ם

קיבלתי מידידי הרב החסיד ר' מרדכי רוח שיחיה PDF ובו כמה דפים עם פסקים של הרה"ח רבי זלמן שמעון דווארקין זצ"ל, שהיה רב קהילת קראון הייטס ופוסק מפורסם, בעניני סת"ם, שנערכו ע"י אגודת סופרי סת"ם קראון הייטס משנת תשמ"ה.

הפסקים מוצגים כאן למטה.
כתבתי הערות על כמה מהדברים: ראה פורום לנושאי סת"ם: הערות על כמה מפסקי הרב זלמן שמעון דווארקין

מריחת דיו בתפלין

נמרח דיו -  הוריתי היות שניכר שזה טשטוש ולא האותיות עצמן, אפשר לתקן. הייתי מציע לחומרא לשאול תינוק, ואם מכיר היטב הבי"ת והפ"א, אפשר לנקות כל הלכלוך, ואין שאלה של חק תוכות.

התינוק אכן קרא את כל האותיות כדין.

חלץ תפלה של ראש והחזירה מיד לענין ברכה

שאלה:  הייתי מונח בתפלין של רש"י והחלטתי להפסיק את תפילתי על מנת לצאת ולחלוץ התפלין, והיסרתי תפלה של ראש ובעודנה בידי לפני שחלצתי תפלין של יד התחרטתי והחלטתי להמשיך את התפלה והחזרתי את השל ראש על ראשי. האם אני צריך לברך על התפלה של ראש במקרה זה, כי עודני מונח בתפלין של יד?

 

תשובה:  היות שתפלין של יד ושל ראש שתי מצוות הן, והיסרת התפלה של ראש מראשך, אע"פ שנמלכת תיכף אתה חייב לחזור ולברך עליה "על מצות תפלין" כדין מניח של ראש לבדה, כי הסחת דעתך ממצוה זו. ומה שעדיין מצות של יד בידך, אינו מועיל לענין היסח הדעת מתפלה של ראש.

תיקונים [דיו מתפורר, ובעיית צורת אות]

בכ"ף מתפורר הדיו, עדיין ניכרת צורת הכ"ף [בעיקר - בחלק הימני גם ללא הקצוות השמאליות] ומותר לתקנה. ראה בהערה (תגובות)

המ"ם סופית [לבבכם] יש לה פגם ניכר במושבה בצד ימין, וצריך לתקנה (כי מתדמה מעט לסמ"ך, וכן חסר בצורתה השלמה דלכתחילה).

בי"ת עם תג גדול

אין למהר ולפסול בי"ת זה משום שנדמה קצת ללמ"ד, אלא יש לשאול תינוק וכאשר יקראנה בי"ת יש לגרור מקצת אורך התג.

הגהת מזוזה

והשתחויתם - לשי"ן אין מושב. היא כשרה, וצריך לתקן.

ושמתם - פירוד במ"ם, שאלת תינוק.

האדמה - הדלי"ת שאלה האם אינו רי"ש.  [למטה הגדלה של שתי השאלות האחרונות]

 



קשירת רצועה - "לשם קדושת תפלין"

נשאלתי האם קשר הרצועה [היו"ד או הדלי"ת] ולא אמר בפיו "לשם קדושת תפלין" אבל חשב שעושה הדבר לקדושתן, האם כשר או שחייב להתיר הקשר ולחזור ולקושרו באמירה?

 

מי שברך להניח תפלין ובאמצע ההנחה היה צריך לתקן הקשר של ראש שיתאים למדת ראשו, מה יעשה בענין אמירת "לשם קדושת תפלין" כאשר מתאים את הרצועה?

 

נראה לי שבדיעבד אם חשב בלבו לבד שעושה הקשר לשם קדושתן אע"פ שלא הוציא הדבר בפיו, כשר, ואינו צריך להתירו ולחזור לקשור עם אמירה "לשם קדוש"ת".

ולענין אמירת "לשם קדוש"ת" באמצע ההנחה נראה לי ברור שיעשה הקשר ולא יאמר כלום, ולא יפסיק בין הברכה להנחה.

 

א.  הנה פשוט בפוסקים (משנה ברורה סימן לג ס"ק כג) דכל שמעכב בעשיית התפלין צריך להיות עשייתו לשמה. ואם כן לכאורה ע"פ מה שכתב רבינו [סי' לב סעי' לא] דיש להסתפק בכל דבר שצריך להיות לשמה וכו' ומסקנתו דבדאורייתא צריך להחמיר ולהוציא בפיו שעושה הדבר לשם קדושה, א"כ חייב לומר בפיו שקושר הקשר לשם קדושת תפלין.
אמנם לענין בדיעבד אם קשר וחישב שעושה כן לשם קדושה אך לא הוציא בפיו, לעניות דעתי יש להקל ולומר שהקשר כשר. שהרי מצינו חולקים דשאר עשיות בתפלין לא בעינן לשמה (ראה ביאור הלכה שם ד"ה אפילו בדיעבד, ומשנת הסופר עמ' רנה ביאור הסופר ד"ה התפלין) ואם כן יש לומר שדינן כעין מה שביאר רבינו [סי' לב סעי' לא שם] דבעיבוד העור אם חישב לבד בדיעבד סגי, משום שיש מכשירים בדיעבד אם לא עיבד לשמה.
ויש להוסיף דסברת הבני יונה וקסת הסופר (עי' קסת סי' ד סעיף א' ולשכת הסופר) דאפילו בכתיבה בדיעבד חשב לבד כשר. כל שכן שאר הדברים בעשיית התפלין.
(ויש לומר קצת, דדוקא בעבוד העור והכתיבה חז"ל ביארו דין לשמה, משום שמצוי עיבוד למטרה אחרת, וכן הכתיבה אפשר שכותב לדבר אחר [כגון חומש או מזוזה], ולכן בעי שיפרש כוונתו שעושה דבר זה לשמה בפירוש. אך תפירת הבית, עשיית השי"ן והכנסת הפרשיות וקשירת הקשר, הרי ברור ממעשיו שעושה הדבר לשם מצות התפלין. ואמנם אין לסמוך על סברא זו חלילה להלכה, אך אני אומר זה בכדי לבאר ולחזק סברת האומרים שלא בעי לשמה בהני עשיות. וא"כ יש להקל בדיעבד עכ"פ כאשר חושב הקדושה, ולא הוציא בפיו).

ב.  אך לענין מי שמתקן הקשר באמצע ההנחה, לאחר שבירך ברכה ולא סיים הנחתו, פשוט שלא יפסיק בין הברכה לסיום ההנחה לומר "לשם קדושת תפלין". וטעמי דמאחר שבירך על הברכה, אין לך הכרזה יותר גדולה מזו שעושה כעת מצוה, וא"כ פשיטא דמה שמתקן הקשר זה חלק מקיום המצוה, ועושה מעשה זה על מנת להכשיר מצותו [ונמצא אמירת הברכה עדיפה מאמירת "לשם קדושת תפלין"].
ראה שו"ע סי' כה סעיף יב בדין שנפסק הקשר בין הברכה לסיום ההנחה, דלא הסיח דעתו ולא הפסיד ברכתו. ולא נרמז באחרונים שבעת שמתקן הקשר צריך להפסיק באמירה "לשם קדושה" והאם אמירה זו מותרת או עכ"פ בדיעבד אם נחשבת להפסק. הגם שמבואר במשנה ברורה שם (ס"ק מט) שאם סח לצורך בדיעבד אינו מבטל ברכתו, לא נתבאר כלל בדבריו האם לכתחילה יש לעשות כן. ולא חש לפרש מה יאמר בעת עשיית הקשר, והרי מבואר במ"ב בס"ס לב דעשיית הקשר צ"ל בפירוש לשמה. שמע מינה דדעת המ"ב דבשעת הברכה עד סיום ההנחה ודאי שלא יאמר כן, והטעם כנ"ל.

ג.  לכאורה טעם הנ"ל אינו מועיל לתפלין ר"ת שאין מברכים עליהם, אמנם נראה לי דמכיון שאסור להפסיק בין הנחת היד לראש גם בר"ת כמבואר בשו"ע רבינו סי' כה סעיף כב. על כן אם נמצא בתפלין ר"ת שצריך לתקן הקשר של יד, מכיון שלא בירך יאמר "לשם קדושת תפלין" בעת תיקון הקשר. אבל בשל ראש אל יאמר שלא להפסיק בין היד לראש, אלא יתקן בלא אמירה ויסמוך על הנ"ל [סעיף א] או יחלוץ התפילה של יד, ויתקן קשר של ראש באמירת "לשם קדושה" ויחזור ויניח שתיהם.

שינין גבוהים מאוד

האם יש גבול לגובה השי"ן? מינימום וכן מקסימום?

השינין הללו נעצרות לפני הגג ממש בשיעור כלשהו, האם יתכן שהן פוגמות בריבוע הבית?

בקונטרס טעמי תפלין [נדפס בסוף ס' קובץ ספרי סת"ם] לבעל האלפא ביתא מבואר שלכתחילה צ"ל השיני"ן כנגד הפרשיות שבפנים הבתים. וא"כ משמע שאף לכתחילה לא יעלה השי"ן למעלה ממקום עמידת הפרשיות. ומה שעולה למעלה מזה אינו בגדר הידור [אלא להיפך]. בבתים שלנו הגסות, בדרך כלל 4 מ"מ העליונים שבבית הם עובי העור והצבע, וא"כ יש לשער שגובה השי"ן יעמוד עד 90% [או מעט יותר] מגובה הבית לכתחילה.
ולענין שיעור מינימום של השי"ן לא מצאתי מדברים על זה. ונראה לי מסברא דודאי כל שהשי"ן ברוב גובה הבית ודאי כשר. אך פחות מהרוב איני יודע.
ולענין אם השי"ן היה עולה עד למעלה ממש (או קרוב כל כל שניכר שהוא עד הגג, כפי שנראה בתמונה העליונה) הרי זה בודאי פוגם ריבוע התפלין, כי ניכר שהריבוע נפגם. ולכן חייב לתקן הדבר.

יו"ד דומה לחי"ת קטנה

היו"ד השניה דומה מעט לחי"ת קטנה - יש לשאול תינוק ואח"כ לתקן ע"י הארכת רגל ימין קצת.

שאלות בנפסקים

הלמ"ד נפסק הוי"ו שעליו מגופו - הכ"ף. רבים מחמירים להחשיב הפסק זה לביטול צורת הלמ"ד [שאי אפשר לתקנה בתו"מ] כי נפרדה לב' אותיות זרות - כ"ף ווי"ו.

לעניות דעתי העיקר שכל זמן שתינוק יקראנה למ"ד מותר לתקנה אף בתו"מ.

 

במ"ם של מלקוש יש הפסק בין הכ"ף לוי"ו. כאשר הראו לי ולחברים שישבו עמדי, הסכמנו כולנו שבודאי צורת מ"ם עליה ומותר לתקנה. אך השואל אמר לי ששאל שתי תינוקות לפני כן, וקראוהו כ"ף ווי"ו, והחלטנו לפסול, כי העיקר הוא קריאת התינוק בזה.

*****



דרך אגב שים לב למלה 'כוש' - האם זה כ"ף ווי"ו או מ"ם?? לענ"ד הוא מ"ם שמותר לתקנה בתפלין, גם שלא כסדרה [לכל הפחות אחר קריאת התינוק אותה למ"ם] !!

הגהת מזוזה

במזוזה יש כמה בעיות שציינתי באדום בתמונה הבאה:

אמנם התמונה לא הכי ברורה, אבל יש מה ללמוד ממנה, וניתן להגדיל התמונות.

הרבה שינין במזוזה זו קו ימין שלהם גולם ופסולים, רק ציינתי חלק מהם. ישנו הגדלה למטה של שי"ן אחד.

ואספת - הרבה פאין במזוזה זו אין המושב מכסה את הנקודה, אלא חציה ואין זה נכון לכתחילה (אמנם בדיעבד נראה שכשר וראוי לתקנו).

דגנך - אני מסתפק אם לגימ"ל זו יש צורת גימ"ל כשרה. [הגדלה למטה]

השמים, ושמתם - מ"ם סתומה מעוגלת מצד ימין.

עיניכם - העיי"ן צ"ע, כנראה שאלת תינוק.

שאלה על נו"ן פשוטה

אפשר להגדיל

דלי"ת של ידכם שאלת תינוק, כי יש בו קצת שינוי צורה.

הנו"ן של למען משונה וגם נוטה לצד העיי"ן אולי תינוק יחברם לשי"ן - יש לשאול תינוק.

שאלה על תי"ו

התי"ו נפל ממנו קצת מהדיו, ומעתה צריך לשאול תינוק שמא יקראנו דלי"ת ונו"ן ואע"פ שעדיין מחובר הגג למעלה, אם התינוק יקראנו דלי"ת נו"ן הרי זה פסול לתי"ו, ולא מועיל הסברא אין שיעור לגגי האותיות להכשירו ממילא נגד הנראה לעינים של התינוק.

שאלה על יו"ד

היו"ד השניה של יהיה רגלה כפופה ביותר - כשר.

ווי"ן ארוכין

הווי"ן ארוכות מעט [בשתי התמונות שמצד שמאל] ומ"מ ברור שתינוק יכירם וכשרות.

הוי"ו שלמטה [יביאו] נראית לי ארוכה מדי ופסולה משום שנעשית נו"ן פשוטה.



תיקון נו"ן עם ראש הפוך

הנו"ן השני נראה כראש הפוך - ויש לתקנו ע"י הרחבת הראש מעט לצד שמאל כדי שיהא ניכר שהראש עובר גם לשמאל.

חסר דיו בגג האות

הכ"ף פשוטה חסר דיו בגגה.

נראה לי שחייב לשאול תינוק אם אינה נו"ן פשוטה, וא"א להכשיר בפשיטות בגלל קוי הגג והמסגרת שמייצרים צורת כ"ף, מכיון שהשחור הברור נראה כעין נו"ן פשוטה, ויתכן שיש כאן שינוי צורת האות. ולא אמרינן אין שיעור לעובי [גגי] האותיות וכו', כאשר מנגד יש ספק בשינוי צורת האות הנראית לעינים.

מזוזה של "אחר"

ניתן להגדיל !!!  [העתקתי תמונה זו מהפורום באנגלית]

 

המזוזה הזו מזוייפת ונכתבה על ידי אדם שפסול לכתוב מזוזה ותפלין [ולכן נכתב על ידו בכוונה או שלא בכוונה (אבל בהשגחה פרטית) חותמת של הפיסול "שמע ישראל .. אחר"]

 

כל האותיות פסולות, והעליתי את זה כדי ללמוד מכאן למגיהים - להכיר במקרים אחרים מזוזות, ומתוך סוגי פיסול הללו הרבה פעמים אפשר להבין שאין זה מעשה ידי סופר אלא זיוף וחיקוי.

המקרה שלפנינו ברור (ואני לא אתפלא אם הכותב לא היה אלא ערבי שבקושי יודע לכתוב ולקרוא אותיות עבריות, או איזה גוי אחר), ומכאן נוכל ללמוד על מקרים שהזיוף לא כל כך ניכר כמו שהוא במקרה זה.

שאלות בספר תורה [דיבוקים, שינוי צורת אות]



בדרך כלל דיבוק עבה של כל קוי הגגות יש לאסור גרירת הנגיעה משום חק תוכות. אמנם כאן ניכר היטב טשטוש הלכלוך וההבדל בינו לדיו של קוי האותיות, ומותר למחוק הלכלוך.
 

נפלה טיפת דיו בין העיי"ן והבי"ת - אינה פוסלם. ומותר למחוק הטיפה.
 

העיי"ן של העם כשרה, כדאי לתקנה.
היו"ד של היום דומה קצת לחי"ת קטנה, צריך לתקנה. אם תינוק קוראה יו"ד אפשר למחוק אריכות הקוץ, ואם תינוק קוראה חי"ת יש לבטל צורת היו"ד לגמרי.
הנו"ן של אנא אני חושש שיש כאן שינוי צורת הנו"ן והיא פסולה, לכן צריך לבטל האות.

שהיה בלי מזוזות בגלל שמסרן לבדיקה

כמה זמן יכול להשאיר ביתו ללא מזוזות בגלל שמסרן לבדיקה?

 

בספר חובת הדר [פרק א סעיף ח] "ואם ע"י הבדיקה ישהה זמן בלי מזוזה, אם הבית שלו יקבע מיד מזוזה אחרת. ואם הבית שכור בחו"ל אפשר להקל".

לא מוגדר בספר הזה כמה 'זמן' מדובר. אבל ממה שכתב "ואם הבית מושכר בחו"ל אפשר להקל" פשוט שכוונתו עד ל' יום המושכר בחו"ל יכול להקל, שהרי מצינו השוכר בחו"ל פטור עד ל' יום. ואם כן מה שכתב ברישא "ישהה זמן" הכוונה פחות מל' יום. אבל כמה זמן זה, לא נתבאר.

 

נראה לי מסברא, דכל זמן שעסוק בדרך הרגיל במסירת המזוזות לבדיקה והגהתן וכו' וזה דבר שתלוי בידי המגיה, אין לחייבו בקביעת מזוזות אחרות, שהרי טרוד הוא במצוה ואינו מתבטל ממנה [הגם שלענין ברכה כאשר מחזירם נהוג שלילה אחת לבדה הוי היסח דעת, וחייב לברך כאשר חוזר וקובען למחרת].

שיעור זמן זה קשה לשער, ונראה לי להקל עד שבוע אחת בתנאים המצויים בימינו, שקורה שהמגיה אינו יכול לבדוק מיד, ואירע שאלה או תיקון שיכול לעכב מעט את החזרתן. אבל יותר משבוע אחת ודאי היה סיפק להשלים את הגהתן תיקונן והחזרתן. וא"כ שורת הדין שחייב לקבוע מזוזה מיד, אם מתעכב מלהחזירן יותר מזמן זה.

העולם אינו נזהר כל כך בדבר, וחושבים הדבר כאונס מה שמתעכב הבדיקה וההחזרה.

 

דרך אגב מנהג אצל הרבה אנשים שאין מוסרים כל מזוזותיהם לבדיקה בבת אחת, אלא לחצאין. מוסרים חצי המזוזות לבדיקה, וכאשר חזרו וקבעום, שוב בודקים חצי האחר. וטעמם, כי אין רוצים להשאיר את עצמם לגמרי בלי מזוזות לכמה ימים.

יו"ד דומה לרי"ש?

האם היו"ד של 'כי' [בשורה התחתונה] נדמית לרי"ש קטנה?

נראה לי שלא, בגלל שרגלה מכופפת מעט פנימה.

שי"ן עם ראש גולם, הפוך

השי"ן של השמים יש בו ראשים קטנים ביותר בקו ימין ואמצע שבו, והם נוטים להיות הפוכים. מותר לתקנם להרחיב להם מעט את הראש לצד שמאל כנדרש.

יש להעיר שהעי"ן שבמלה 'על' בעייתית קצת דומה לטי"ת (לכל הפחות צריך לתקנה), והיו"ד במלה 'השמים' ארוכה מדי.

זיי"ן פסולה

חיבור הירך לראש הוא לגמרי בצד ימין, דבר שעושה אותו כעין וי"ו.

חריץ שקר בתפלין

 

המנהג לפסול חריץ המסומן על הבית שאינו במקום החריץ האמיתי, משום שצריך להיות "חריצן ניכרות" ומה שיש חריץ מזוייף אינו חריץ [אמיתי] ניכר (ראה גם בספר זכרון אליהו פרק ג).

ולפי זה גם כאשר פתח את החריץ האמיתי צריך להסיר את החריץ המזוייף, דעדיין יש לומר שאינו ניכר החריץ [כי לא ניכר בבירור איזה חריץ הוא האמיתי].

תודה להרב עזרא קאפיף ששלח לי התמונות

  

*****

תמונות נוספות מאת הרב עזרא קאפיף

התמונות למטה כולן מבית אחת. הסטיה בחריץ שמאל הוא רק למטה וא"כ כשר. אבל הסטיה בחריץ ימין הוא הרבה, הגם שסטיה דקה.

 

 

יו"ד פסולה

היו"ד יש בה קוץ נוסף לרגל שמאריך את השיעור הכולל, לשיעור פסול [שיעור וא"ו]. נראה לי שזה פסול [ורבים מכשירים. ועכ"פ הרוצה להקל שיתקן ע"י עיבוי הראש בדיו כדי שאורך הרגל יהא מיעוט ביחס לעובי הראש. הדגמה למטה]

ר' דוד שואל, לכאורה אחרי התיקון הזה היו"ד עלולה להדמות לזיי"ן קטנה. [אם היא עלולה להדמות כן, נצטרך לשאול תינוק, ואז אפשר להוסיף קצת לרגל מימין כדי שכל הרגל יראה אחד].

זיי"ן שאלת תינוק

'הזה' - הזיי"ן ארוך מעט וצריך לשאול תינוק אם אינו נו"ן פשוטה. ויש לכסות את הה"א האחרונה של המלה, כי אחרת התינוק יבין שאינו יכול להיות נו"ן פשוטה, כי אין דרכה לעמוד באמצע התיבה אלא בסופה בלבד.

א' עם יו"ד שמאלית קטנה

פורסם ב-6 באוגוסט  מזוזה פסולה  "אל"ף עם קו משוך"  [אל"ף בעייתי] ראה שם.    

כאן ראש ה-יו"ד השמאלית קטנה אך לא גולם ומתחת לראש הנ"ל קו, והרי צ"ל נקודה ולא קו.

האם האל"ף כשרה, צריכה תיקון, מועיל תיקון?

המתייג פסל צד"י

נראה לי שהצד"י פשוטה פסולה, משום שראשי הצד"י דבוקים זה לזה.

המתייג הוסיף תג מחוץ לראש, בריוח שבין הראשים, וקלקל את האות.
ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: שאלה יפה על צד"י פשוטה

האם הדלי"ת כשרה?

האם הדלי"ת של 'דגנך' כשרה?

יש לשאול שאלת תינוק, ואם יקראנה דלי"ת מותר להוסיף דיו לעשות לו זוית חדה.

גימ"ל כשרה

הגימ"ל כשרה כי הירך שמאל ניכר היטב, ומה שהדיבוק לצד הגוף עבה אינו מקלקל צורת הגימ"ל.

תיקון גימ"ל

בגימ"ל של 'דגנך' דבוק כל רגל שמאל לגוף, ויש בזה פסול כמו יוד"י האלפי"ן שנוגעין ודבוקין לגוף. ואפשר לתקן על ידי הוספת דיו, כך: