מ"ם סתומה שנסדקה

[התמונות הן לתת מושג על המדובר, ויתכן שהפיסוק מוגזם מעט יותר מהאמור בכתבה].
אמנם בקסת הסופר (סי' ט סעיף ד) חידש שהמ"ם סתומה והסמ"ך מכיון שהיו עומדים בלוחות בנס כי החלל שלהם מוקף לגמרי מכל צד ע"י האות ולא היה מקום לחלל הריק [ובלוחות היה האבן שם] לעמוד אלא רק בנס, על כן אם המ"ם וסמ"ך נסדקו והחלל מפולש לחוץ הרי זה שינוי בצורת האות, ומה שפסקו שסדק והפסק קטן באות מותר לתקנו אף שלא כסדרן כי עיקר האות קיימת כסדרה, לא חל הדין במקרה זה, כי יש פגם בעיקר צורת האות, שאותיות מ"ם סתומה וסמ"ך צריכין להיות חלל מנותק לגמרי מבחוץ ע"י קוי האות, וא"א לתקנה שלא כסדרה בתפלין או מזוזה. אבל כל הפוסקים חולקים על סברתו זו, כמו שכ' במשנת הסופר שם ס"ק כה.

ולכן שתי התמונות הראשונות [מצד ימין] מותר לתקנם גם בתו"מ. אבל בתמונה השלישית יש בה בעיה, היא נדמית קצת לטי"ת, ונראה לי שיש לה דין הפסק קטן שאינו ניכר להדיא כל כך, שמבואר בשו"ע רבינו סי' לב סעיף ל דמותר לשאול תינוק, ואם יקראנה טי"ת היא פסולה ואסור לתקנה בתו"מ שלא כסדרן, אבל אם יקראנה מ"ם מותר לתקנה אף בתו"מ לאחר שנכתבו, כשאר הפסקים המבוארים בשו"ע רבינו שם. (וכ"כ במשנת הסופר סי' ה באות מ"ם סתומה, ילקוט הסופר ציור 172).

אבל בתמונה הרביעית שנפסקה במקום שעושה אותה כעין מ"ם פתוחה נראה לי שחמור יותר ולא מהני כלל שאלת תינוק. ואבאר, שאם היה דין חילוף מ"ם סתומה בפתוחה כחילוף המ"ם לכל אות אחרת [כגון הטי"ת שכתבנו קודם] היה לה דין שאלת תינוק היאך התינוק יקראנה.

אבל נראה שיש דין מיוחד [המבואר בשבת קג] "שלא יעשה סתומין פתוחין ופתוחין סתומין" ופירש רש"י מ"ם סתומה ומ"ם פתוחה שלא יעשה זה לזה.

ואין הכוונה רק שלא יכתוב במקום מ"ם סתומה מ"ם פתוחה רגילה, ולאידך במקום פתוחה שיכתוב מ"ם סתומה, אלא גם שלא ישנה הפתוחה לעשותה סתומה מכל ענין כלומר אע"פ שעיקר תמונתה נראית לגמרי כמ"ם פתוחה אלא שנסתמה בסתימה דקה כחוט השערה, מ"מ הרי היא מ"ם סתומה ופסולה. וכן לאידך שלא יעשה הסתומה פתוחה אפילו מעט אע"פ שתינוק יקראנה מ"ם סתומה, מ"מ שם מ"ם פתוחה עליה.

ונראה לי שפסולין הללו (שלא יעשה מ"ם פתוחה סתומה, וסתומה פתוחה) בכלשהו אפילו פירוד או דיבוק כחוט השערה, וכדין הה"א וקו"ף שנוגעין לגגן, שאין פיסולן משום שהתינוק לא יקראם, אלא פסול הלכתי של שינוי צורת אות, ולא מהני בה כלל שאלת תינוק. וכן הוא דעת הביאור הלכה (סי' לב סעיף יח ד"ה מ"ם), ומשנת הסופר (סי' ט ס"ק כה).