מטלית בתפלין או מזוזה

בדין טליית מטלית בתו"מ, הנה לאחר שהחל הכתיבה היה נראה פשוט דפסול לטלות מטלית משום כתבה על ב' עורות דפסול ביו"ד סי' רפח, דלכאו' מטלית לא עדיפא מב' עורות, והדביקן לא עדיפא מתפר ב' העורות זל"ז. אמנם אם תפר העורות לפני הכתיבה שוב הוו עור אחד והוי כותב על עור אחד (רעק"א המובא בפ"ת יו"ד שם, וכן מוכח סב' הצפנת פענח על הרמב"ם הל' מזוזה פ"ה הלכה א), וכשר. וכמו"כ הדביק העורות כדביאר רבינו בה' תפלין [סי' לב סעי' נח] שדבק הוי חיבור כמו תפירה, וחשיבא עור א'. א"כ הדבקת מטלית לפני הכתיבה שפיר דמי.

אלא דיש לעיין דילמא מטלית גרע מב' עורות, ומטלית הוא היתר מיוחד מהלל"מ בס"ת, ולא שמענו בתו"מ היתר זה. אך כמובן יש לומר לאידך, דהיתר המטלית הוא משום שאינו אותו מין של ס"ת, דספרים בגויל והמטלית מין אחר [מקלף וכיו"ב ואיצטריך להתירו] משא"כ מטליות שלנו שהן קלף ע"ג קלף דהוי מין אחד לא איצטריך הלל"מ להתיר.

א.  דיבוק עורות לפני הכתיבה אי הוי חיבור למזוזה, כן כתבו בית שמואל אה"ע סי' קל ודע"ק סי' רפח סע' ד. והדע"ק כתב כן ע"פ סברת החילוק מרעק"א הנ"ל.

אמנם העירו (בביאור הלכה סי' לב סעיף לח, משנת הסופר סי' כז סק"ה ובשער הציון שלו)  דרעק"א בסי' יא כתב בפירוש שהדבר בספק, וכן חלקו על הבית שמואל הרבה אחרונים (בית מאיר אה"ע שם, ח"ס א"ח סי' ה, ביאור מרדכי על המרדכי הלכות קטנות, בית אפרים או"ח סי' א, וכן מסכים בתשו' הצ"צ או"ח סי' ט' י' דאין להתיר מזוזה מב' עורות המדובקין).

ונמצא לדעת האחרונים [החולקים על הב"ש] אי דבק הוי חיבור ב' עורות לענין מזוזה הוא ספיקא דדינא, ולעולם חיבור ב' עורות לכתוב עליהם פרשה בתפלין או מזוזה יש לפסול [מספק]. וא"כ אין לנו לתלות הכשר טליית מטלית בדין דיבוק עורות.

ב.  אמנם מצאתי בשו"ת יד יוסף סי' ג [שציין במשנת הסופר שם] שהתיר אפילו לדבוק מטלית במזוזה אחר הכתיבה [כלו' אחר שהחל כתיבת המזוזה] ואחר שהדביק המטלית התיר לכתוב על גביו.

ולמד מטלית במזוזה מדין מטלית בס"ת. ואם נקשה מהא דמזוזה אינה נכתבת על ב' עורות, צריך לומר שהיקל כסברת רש"י ותוס' דמזוזה נכתבת על ב' עורות אם תפרן אפילו לאחר הכתיבה. [וצ"ע דזה נגד השו"ע יו"ד סי' רפח שפסול אפילו אם תפרן, וא"כ אין להתיר אלא אם דיבק לפני הכתיבה כביאור וחילוק רעק"א הנ"ל].

ג.  נמצא שיש סברא לכאן ולסברא לכאן, סברא להחמיר דלא מצאנו היתר דיבוק מטלית אלא בס"ת מהלל"מ לבד ולא בתו"מ, או דעכ"פ מוכח מדין כתבה על ב' עורות ודבקן דפסול ואפילו דבק לפני הכתיבה, דלא מהני לרוב האחרונים.

ויש לסברא לאידך דדיבוק מטלית של קלף דק ע"ג קלף יותר טוב ממטלית הנזכר בגמרא והעתיקוהו הפוסקים. כי מטלית שלנו מהני מסברא, דלא בעי הלל"מ אלא למטלית על הגויל שהוא מין אחר, אבל קלף על הקלף לפני הכתיבה הוי מין במינו והוי ממש עור אחד.

ד.  עי' מחלוקת הט"ז וב"ח וש"ך (יו"ד סי' רפ סע' ב), דלט"ז מכיון שע"י דיבוק המטלית הוי עור אחד יכול לכתוב האות חציו על הגויל וחציו על המטלית, אבל הב"ח וש"ך פוסלים עד שיהא כל האות והיק"ג על המטלית. [ומכיון שלא ראינו שהב"ח חילק בין מטלית על הגויל למטלית על הקלף, ובזמנו היו כותבים הספרים בקלף, ש"מ שגם מטלית קלף על קלף ס"ל לב"ח דהעיקר כאוסרים כמבואר בדבריו, אלא דהעולם כבר נהגו היתר כמהרי"ק בזה, ועכ"פ צ"ל כל האות והיק"ג שלה דוקא במטלית].

ונלע"ד דבהא פליגי, דלט"ז דיבוק הוי עור אחד א"כ אין חילוק כלל בין המטלית לגויל, ונעשה המטלית טפל לו וכל היריעה אחת [כעין סברא זה מצאנו בהל' שופר באו"ח סי' תרפו, דאע"פ שדביק שברי שופרות פסול, מ"מ סתימה מהני, ולסברת ר"י ורא"ש אפילו סתמו שלא במינו, דע"י הדבק נעשה שם שופר אחד והסתימה בטלה לגבי עיקר השופר. ה"ה במטלית אינו ב' עורות אלא רק עור א' דהמטלית טפל לגבי היריעה].

אבל הב"ח וש"ך ס"ל דלא מהני הטלאי לעשותו עור אחד ממש, אלא דמהני רק מכח הלל"מ דכותבין על המטלית, והוא דין מיוחד בהכשר ס"ת. כמו"כ אין לומר בתו"מ דמהני כתיבה על המטלית, דלא שמענו הלכה זו אלא בס"ת.

ומכיון שלא הוכרע הלכה במח' זו של הט"ז וב"ח (עי' לדוד אמת לחיד"א שמיקל כט"ז), איני יכול להורות לא היתר ולא איסור בדבר.