שאלה מעניינת בענין דומה על אות ר' שנפל בשגגת הסופר העט שהסופר היה מתקן ועשה קו דק מבפנים כזה, והיה בזה חשש של שינוי צורה לסמך.
השאלה הזאת נשאלה במשמרת סת"ם באמריקה להרב דוד ליב גרינפעלד - ואחרי עיון של כמה ימים נטו להכשיר.
והנני מציג לכם את תשובתו:
ע"ד שאלת פליטת קו דק שנוצר על אות רי"ש שנגרם ע"י נפילת עטו בשעת תיקון פרשיות תפילין, הריני נוטה דבנידון כזה לא חל הכלל ד"אין שיעור לעובי האות"
ואפשר להכשירו לאחר הבחנת תינוק.
הנימוקים: א) קו דק זה אינו גרוע משאלת "געפלאסין" שהתיר הנוב"י אם האות ניכרת מתוך הדיו הדיהה שמקיפו, ועי' בשו"ת אבנ"ז (סי' י"ב או"ק ה) דלדעתו הכשר הנוב"י תליא בהבחנת התינוק.
ב) הכלל דאין שיעור לעובי האות, היינו בכללותו של כל חלקי האות, דאפשר לכותבו כuלו עב או כולו דק, אבל לא כשאבר האות מחציתו עב ומחציתו דק, דאז לא חזי לאצטרופי. זאת למדתי מדברי ה"בני יונה" להגאון רבי יונה לאנדסופר בעל מעיל צדקה, שהזהיר דהאותיות (המשונות שבתורה) כגון החי"תין הלפופות, צריכין לעשותן בדקות ע"י "חוד הקולמוס" כחוט השערה, שעי"כ לא ישתנה האות מצורתו. דבריו הובאו להלכה בקסת הסופר (סי' ט"ז בלשכה ס"ק ט"ז).
ולאור הנ"ל, ברור דאות רי"ש לפנינו, והקו הדק הזר אינו שייך לאות כלל, ובפשטות התינוק יכירנה ויקראנה רי"ש, וע"כ מותר לגוררה ואין בזה חשש ח"ת, וה' יאיר עינינו בתוה"ק ולא נכשל בדבר הלכה.
עכשיו דיברתי עם הרה"ג רבי אברהם צבי ואזנער שליט"א, והסכים עמי בזה.
ר' עזרא,
השבמחקתשואות חן על עצם הדברים, ועל החיזוק לסברתי שנתבאר דקו דק לא מקלקל האות היכא דברור שהתינוק יכיר, ולא שייך לומר בזה אין שיעור לעובי האות.
תודה רבה