לכתחלה צריך לכתוב
כתיבה תמה ושלימה בתמונת האותיות שלמדוה מדברי התלמוד ומדרשים וקבלה מהראשונים אבל
אם שינה לא פסל אלא אם כן הפסיד צורת האות לגמרי כמו שיתבאר:
פירוש:
לכתחלה צריך לכתוב
כתיבה תמה (כלומר בצורה
מדוייקת של האות, כפי שלמדוה חז"ל וקבלוה ממסורת, כפי שמפרט בהמשך) ושלימה
(בשיעור אורך האותיות, כגון
כ"ף פשוטה שיעור ארכה לכתחילה ה' קולמוסים כדי שתהא ראויה לכופפה כנתבאר באות
כ"ף, ואין רשות לקצר מזה לכתחילה, והוא הדין בשיעור רוחב האותיות, כגון גג
הדלי"ת ורי"ש שלכתחילה צ"ל רחבה ג' קולמוסים ולא יקצר מזה לכתחילה)
בתמונת האותיות שלמדוה מדברי התלמוד ומדרשים וקבלה מהראשונים (ישנם דיוקים שלמדוה מהתלמוד
עצמו, כגון שסוף הגג של האל"ף תהא עקומה מעט כלפי מעלה, וירך הדלי"ת תהא
פשוטה בשיפוע, ורגל השי"ן תעמוד על חד כרעא. וישנם דיוקים שלמדוה מהמדרשים,
כגון צורת נקודה העליונה של האל"ף, שנלמדת ממדרש אותיות דרבי עקיבא. וישנם
דיוקים שהם קבלת הראשונים, כגון קבלת רבי יהודה החסיד שהביא הב"י)
אבל אם שינה (באחד מכל פרטים הנ"ל)
לא פסל, אלא אם כן הפסיד צורת האות לגמרי כמו שיתבאר: (ישנם שתי פיסולים, או פיסול שנשתנה האות לגמרי
שאינה נקראת האות כלל, כגון בי"ת שכתבה ככ"ף. או ששינה מדיוק שחז"ל
פסקו שדיוק זה מעכב, וזהו כתיבה תמה לעיכובא, כגון חסר קוצו של יו"ד
לר"ת, או נגיעת ירך שמאל של הה"א לגגה דפסול לפי הפוסקים, משום שינוי
צורת האות, אע"פ שלא נשתנה צורתה הנראית לעין, וכולם קוראים אותה ה"א)
חידושים:
א) ישנו "כתיבה תמה" לכתחילה כמבואר
כאן, שמצוה לכותבו אבל אינו מעכב לפסול. וישנו "כתיבה תמה" המעכב,
כמבואר בגמרא שבת קג "וכתב תם שלא יעשה .. ביתי"ן כפי"ן .. ההי"ן
חיתי"ן ..".
ב) שינוי מהמבואר בפוסקים בתמונה המקובלת,
אע"פ שדבר זה אסור [אסור להמציא תמונות חדשות. (למשל: בעל 'כתיבה תמה' המציא
מדעת עצמו צורה חדשה לאות פ"א – נגד הכלל המבואר כאן)] מ"מ אינו פוסל, כל
זמן שלא נפסד ונשתנה צורת האות לגמרי.
ג) גם שינוי מדבר המבואר בפירוש בתלמוד אינו מעכב,
כל זמן שלא נשנה בתלמוד או בפוסקים כפרט הפוסל את האות. כגון שיפוע ירך
הדלי"ת ועמידת השי"ן על חד כרעא, אע"פ שמקורי הדברים בש"ס,
מ"מ לא שנו הדבר בש"ס ופוסקים לעיכובא (דלא כמקצת אחרונים, ובראשם קסת
הסופר דחושש בזה לחומרא).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה