שו"ע אדמו"ר סימן לו, סעיפים ה,ו

סעיף ה
אותיות שעטנ"ז ג"ץ והוא הדין נו"ן פשוטה וצ' כפופה בכל מקום שהם צריך לזיינן בג' תגין קטנים וצריך שיהיו התגין נוגעין בגוף האותיות וכל אחד נפרד מחבירו ואם אינן נוגעין בגוף האות או שנוגעין זה בזה פסולין וצריך לתקנן לכתחלה אבל בדיעבד אפילו לא עשה להן כלל תגין כשרין. ויש פוסלין אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ ויש לחוש לדבריהם להחמיר בשל תורה ולתקנן ואפילו בתפילין מועיל תיקון ואין בזה משום שלא כסדרן הואיל וגוף האות צורתו עליו:

סעיף ו
ונהגו הסופרים לעשות עוד תגין בכמה מקומות ואין חשש בזה רק שיזהרו מאד כשעושין על היו"ד או על הוא"ו שיעשו תגין דקין שלא תתקלקל צורות הוא"ו או היו"ד:

פירוש:

סעיף ה
אותיות שעטנ"ז ג"ץ, והוא הדין נו"ן פשוטה וצד"י כפופה, בכל מקום שהם (בס"ת, תפילין או מזוזה) צריך לזיינן (לעטר ראשן כמו כתר) בג' תגין קטנים. וצריך שיהיו התגין נוגעין בגוף האותיות (ולא תלויין באויר מעל האות), וכל (תג) אחד (מהשלושה) נפרד מחבירו. ואם אינן נוגעין בגוף האות או שנוגעין זה בזה (התגין) פסולין, וצריך לתקנן לכתחלה. אבל בדיעבד אפילו לא עשה להן כלל תגין (וכל שכן אם אינן נוגעין בגוף האות, או נוגעין זה בזה, האותיות עצמן) כשרין. ויש פוסלין (הסת"ם) אם לא תייג (כלל) שעטנ"ז ג"ץ (או אם התגין אינן נוגעין בגוף האות), ויש לחוש לדבריהם להחמיר בשל תורה ולתקנן, ואפילו בתפילין מועיל תיקון ואין בזה משום שלא כסדרן, הואיל וגוף האות צורתו עליו:

סעיף ו
ונהגו הסופרים לעשות עוד תגין בכמה מקומות (בסת"ם, כגון תגין המבוארים בתיקון שימושא רבה לעשות בתפילין, והן נקראין בפי העולם "תגי קבלה" – כי הם מסורת בעל פה, ואינן כתובין בתלמוד), ואין חשש בזה (משום שינוי צורת האות, או תוספת על גופי האותיות). רק שיזהרו מאד כשעושין (תוספת תגין) על היו"ד או על הוא"ו, שיעשו תגין דקין שלא תתקלקל צורות הוא"ו או היו"ד:

חידושים:

א)  סעיף ה: רבינו לא כלל את התגין בצורות הפרטיות של אותיות שעטנ"ז ג"ץ עצמן [לעיל בסדר צורות האותיות], כי התגין אינם מעצם צורת האות אלא תוספת על האות, וגם לסוברים דתגין מעכבין מן התורה, מ"מ אינן מצורת האות, אלא דין תוספת מצד כתיבה תמה.

ונפקא מינה: א) תגין על שי"ן בשם שד"י, אין בהן קדושת השם כאותיות השם עצמם. ואין במחיקת תגין אלו איסור תורה של מחיקת השם. ונפק"מ לצורך תיקון מותר למוחקן. ב) אין בתגין דין כתב וכתיבה כצורת האות, ולכן אין מניעה לעשות את התגין בחק תוכות.

ב)  רבינו השמיט מה שהביא המגן אברהם מספר הזכרונות, שהתגין עומדים באמצע הראש. כי מבואר בכתבי האריז"ל, שהתגין הן בצד שמאל של ראש האות. ולכן התג השמאלי הוא בקצה הראש ממש.

ג)  ואם אינן נוגעין בגוף האות או שנוגעין זה בזה פסולין. כלומר התגין פסולין, לא האותיות (דלא כהבנת כמה אחרונים). והפסול הוא שאינו מקיים מצות תגין שנצטוינו בה (מד"ס או מד"ת).

ד)  ויש פוסלין אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ, ויש לחוש לדבריהם להחמיר בשל תורה ולתקנן. דקדוק לשון "ולתקנן" - בודאי בא לכלול תיקון תגין פסולין, כגון שאינם נוגעים בגוף האות או שנוגעין זה בזה, וכל שכן תיקון עצם עשייתן – אם חסרו. ויותר מכך, עצם עשייתן הוא גדר "תיקון" כלומר עיטור ויפוי לאות, אבל לא כתיבה, או עשיית צורת האות.

ה)  סעיף ו: ואין חשש בזה. כלומר אפילו לסוברים דתגין מעכבין, מ"מ תוספת תגין על מספר ג' תגין [באותיות שעטנ"ז ג"ץ] אינו שינוי מצות התגין (על דרך כל יתר כנטול דמי), דהתגין הן יפוי לאות ולא גדר צורת אות. אבל אם הן היו צורת האות מן התורה, היה שינוי מספרן פוסל.

ו)  רק שיזהרו מאד כשעושין על היו"ד או על הוא"ו, שיעשו תגין דקין שלא תתקלקל צורות הוא"ו או היו"ד. צריך ביאור היפוך הסדר, יו"ד .. וא"ו .. הוא"ו או היו"ד.

ואפשר בא לרמז על ב' שינויים. ביו"ד החשש שתשתנה צורתה ותיבטל צורת היו"ד מחמת תגין גדולים, כי היא אות קטנה, אבל אין חשש שנשתנית ונדמית לאות אחרת, דבזה אין חשש (כל כך) מחמת תוספת תגין. ובוא"ו יש חשש שתיראה כזיי"ן מחמת התגין, ולכן מזהיר לעשותן דקין שלא תיהפך צורת הוא"ו לכעין זיי"ן.