שו"ע אדמו"ר סימן לו, אות ד

אות ד
צריך שיהא גגה ארוך ורגלה קצרה שאם תהא רגלה ארוכה מגגה תדמה לכ"ף פשוטה ותפסל כשלא יקראנה התינוק ד' ולכתחלה צריך שתהא הרגל פשוטה בשיפוע קצת לצד ימין ושיהא לה תג קטן בראש גגה מצד שמאל וצריך ליזהר בתג שלאחוריה לרבעה שלא תהא נראית כרי"ש ותפסל על ידי קריאת התינוק. ויש מי שקבלה בידו שאינו די שיהא לה זויות חדה מלאחוריה אלא לכתחילה יהא לה שם עקב טוב כי תמונתה כמו ב' ווי"ן סגורים והעקב הוא נגד ראש הוי"ו א' ויעשה ג"כ עוקץ קטן לצד ימין בולט על פניה למעלה ועוקץ זה הוא כנגד ראש הוי"ו הב':

פירוש:

צריך שיהא גגה ארוך (כלומר רחבה ולא יקצרנה שלא תאבד צורת הד') ורגלה קצרה, שאם תהא רגלה ארוכה מגגה תדמה לכ"ף פשוטה, ותפסל כשלא יקראנה התינוק ד'. ולכתחלה צריך שתהא הרגל פשוטה בשיפוע קצת לצד ימין, ושיהא לה תג קטן בראש גגה מצד שמאל. וצריך ליזהר בתג שלאחוריה (הוא הזוית החדה שמבאר בהמשך, שמבדיל בין הדלי"ת לרי"ש, וצריך ליזהר שסיום הגג תהא מרובעת בזוית חדה) לרבעה שלא תהא נראית כרי"ש, ותפסל על ידי קריאת התינוק.

ויש מי שקבלה בידו (זוהי קבלת האלפא ביתא שבב"י) שאינו די שיהא לה זויות חדה מלאחוריה, אלא לכתחילה יהא לה שם עקב טוב (עקב פירושו שהגג עובר לגמרי על הירך ובולט לצד ימין) כי תמונתה (של האות דלי"ת) כמו ב' ווי"ן סגורים (כלומר סגורים וחבוקים זה בזה) והעקב הוא נגד ראש הוי"ו א' (הוי"ו הא' הוא הירך, ובליטת גג העקב ימינה הוא ראשו של הוי"ו, שהוא פונה לאחור לצד הגימ"ל) ויעשה ג"כ עוקץ קטן לצד ימין בולט על פניה (כלומר על סיום הגג מצד ימין) למעלה ועוקץ זה הוא כנגד ראש הוי"ו הב' (הוי"ו הב' הוא הגג וראש הוי"ו הוא העוקץ הנ"ל. נמצא שב' הווי"ן פונים אחור באחור, זה עומד ופניו לאחור, וזה שוכב ופניו כלפי מעלה, ובעקב שהוא הראש המשותף לשניהם הם סגורים זה בזה):

חידושים:

א)  רבינו מדקדק כאן שתי פרטים בצורת הד', א) גגה ארוך ורגלה קצרה .. שמא תדמה לכ"ף פשוטה, ותפסל כשלא יקראנה התינוק ד', ב) צריך ליזהר בתג שלאחוריה לרבעה שלא תהא נראית כרי"ש, ותפסל על ידי קריאת התינוק.

בחשש הראשון מדגיש "כשלא יקראנה התינוק דלי"ת", ואילו בחשש השני סתם שתפסל ע"י קריאת התינוק. והטעם, כי בחשש הראשון הדלי"ת יותר מוחזקת בצורת האות, ורק אם התינוק לא יצליח לקרותה דלי"ת תיפסל. משא"כ בחשש השני, שזהו עיקר ההבדל בין דלי"ת לרי"ש, אין האות בחזקתה כלל. ולכן יש להחמיר הרבה יותר בחשש השני אם נסתפק בדבר, מהחשש הראשון.

ומכאן למדנו [דבר שנתחבטו בו האחרונים] שיש לשאול תינוק על כל ספק בצורת האות, גם כאשר הספק רחוק לנו, שמא תדמה לכ"ף פשוטה אעפ"כ היות שאפשר שתינוק יטעה בה יש לשאול אותו, ולא רק בספק קרוב השקול לעינים. (אמנם אין ללמוד מכאן שדעת רבינו שמהני שאלת תינוק וקריאתו, גם כאשר הספק נוטה להחמיר יותר מלהקל. ומ"מ אמת שכן דעת רבינו גם בזה, דכל שיש עדיין ספק בצורת האות יש לילך אחר קריאת התינוק, בין להקל בין להחמיר, כדמוכח מדבריו במקומות אחרים).

כתב המיוחס:

א)  בכתב המיוחס אין בה העוקץ שמצד ימין על פניה המבואר בשו"ע על פי "ויש מי שקבלה בידו", ונתבאר באות גימ"ל שלשון זה בא למעט חשיבות דעה זו. וכנראה יש קבלה אחרת בצורת הדלי"ת, ולכן אין עושין עוקץ זה (המבואר בא"ב שבב"י).

ב)  הגג עובר על הירך ויש בו עקב טוב כמבואר בשו"ע, אך אינו מדקדק שיהא בעל זוית חדה בסיום העקב, אלא קצה הגג עגול מעט.