שו"ע אדמו"ר סימן לו, אותיות ש,ת

אות ש
ב' ראשיה הראשונים יהיו כעין יו"ד שפניה למעלה מטעם שנתבאר למעלה וראשה הג' כעין ז' מטעם שנתבאר שם ולפי קבלת האר"י ז"ל כל השיני"ן שבתפילין יהיו ג' קוין כג' ווי"ן ישרות. וצריך לדבק ראש האמצעי לצד שמאל למטה ולא יהא מושב רחב למטה אלא חד לצד שמאל לכתחלה ואז יהיו כל הג' ראשים עומדים על רגל אחת כמו הקו"ף והרי"ש:

פירוש:

ב' ראשיה הראשונים יהיו כעין יו"ד שפניה (נוטים באלכסון מעט) למעלה מטעם שנתבאר למעלה (באות ט, שלא יהיו ראויין להושיב עליהן כתרי תגין), וראשה הג' כעין ז' מטעם שנתבאר שם (באות ג, שכל ראשי שמאל של שעטנ"ז ג"ץ המתוייגין, הן זייני"ן). ולפי קבלת האר"י ז"ל כל השיני"ן שבתפילין יהיו ג' קוין (שבה) כג' ווי"ן ישרות. וצריך לדבק (יריכה של) ראש האמצעי לצד שמאל (של המושב) למטה, ולא יהא (לשי"ן) מושב רחב למטה, אלא (מושב צר ו)חד לצד שמאל לכתחלה, ואז יהיו כל הג' ראשים עומדים על (המושב, שתחתית המושב הוא חד, וכעין) רגל אחת, (ולא יהא לו עמידה) כמו הקו"ף והרי"ש (שאמרו בגמרא [אותיות] שק"ר אין לו רגליים, ואינן יכולין לעמוד):

אות ת
קבלה מהראשונים שיהיה גגה עם רגל ימין כמו דלי"ת ורגל שמאל יש שעושין כעין וי"ו הפוכה ויש שעושין כמו ד' קטנה ההפוכה [צ"ל: הפוכה] וכל מקום שההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג וכל זה לכתחלה:

פירוש:

קבלה מהראשונים שיהיה גגה עם רגל ימין כמו דלי"ת, ורגל שמאל יש שעושין כעין וי"ו הפוכה, ויש שעושין כמו דלי"ת קטנה הפוכה. וכל מקום שההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג, וכל זה (צורת גופה כדלי"ת, וצורת רגל שמאל כוי"ו או ד' הפוכה) לכתחלה (ואם עשה גופה עגולה כרי"ש ולא כדלי"ת, או צורת רגל שמאל כעין מושב נו"ן כפופה וכיו"ב כשרה. אך אם לא עשה לרגל שמאל צורת כפיפה החוצה, אלא היא ישרה כעין רגל החי"ת, או כפופה פנימה כעין בליטת נקודת הפ"א - פסולה):

חידושים:

א)  וראשה הג' כעין ז'. הטעם שכתב "כעין" זיי"ן, ובשאר מקומות כתב כמו זיי"ן, משמע כמו זיי"ן ממש, יש לומר כי דעת הב"י דירכי האותיות ובפרט ירכי זיי"ן [כמו בזיי"ן שבעיי"ן] צ"ל ישרות ולא מוטות, ואילו בשי"ן על כרחך ירך שמאל שבה מוטה כלפי אמצע האות ואינה ישרה ממש עומדת בה, ולכן היא רק כעין זיי"ן. (וגם אם יעמידנה ישרה לגמרי, הרי יצטרך להטות ב' ראשיה ויריכותיה הימניים ולא יעמדו ביושר, אלא כנופלים, נמצא על כרחך שאי אפשר לקיים קבלת הב"י שכל ירכי האותיות ישרים עומדים ולא מוטים, באות שי"ן).

ב)  ולפי קבלת האר"י ז"ל כל השיני"ן שבתפילין יהיו ג' קוין כג' ווי"ן ישרות. פי' כל השיני"ן לרבות השיני"ן שבגופי הבית של ראש, שאף הן ווי"ן ישרות, דו"ק.

צורת השי"ן היא ג' ווי"ן ישרות [ועל כרחך פי' "ישרות" הוא על עמידת הראש מכוונת לשירטוט, ולא רגליהן ישרה, דא"א [כנת"ל] שכל הג' ירכיים תעמודנה ביושר וגם תהיה חד למטה], ולא ב' יודי"ן שפניהן כלפי מעלה וזיי"ן, כבכתב ב"י.

ג)  ורגל שמאל יש שעושין כעין וי"ו הפוכה, ויש שעושין כמו דלי"ת קטנה הפוכה. עיקר החילוק בין שתי קבלות הללו, כמה היא כפיפת רגל שמאל של תי"ו, לקבלה שהיא כראש וי"ו הרי הכפיפה היא מועטת, אבל לקבלה שהיא כדלי"ת הפוכה הרי שבליטתה שמאלה כעין משך אורך ירכה. ועוד חילוק, לקבלה שהיא ראש הוי"ו היא עגולה מצד ימין, אך לקבלה שהיא דלי"ת היא מרובעת שמה [וכן הוא בכתב המיוחס, דיש בה עקב הבולט ימינה על קו הירך, והרגל כפוף לפניה כמלוא שיעור קולמוס, כעין דלי"ת הפוכה].

כתב המיוחס:

א)  תמונת השי"ן – ראש הימין כעין ראש וי"ו או יו"ד, וראש האמצעי כוי"ו קטנה מוטה מעט לצד ימין המתחברת במושב מול חוד המושב, וראש שמאל כראשי שעט"נ ג"ץ פשרה בין זיי"ן לוי"ו. ירך שמאל יורד מהראש ימינה ומתחבר להיות צד שמאל של המושב. המושב אינו רחב, אלא מתחיל מצד שמאל בפתיחת סיבוב [קעור האופייני לכתב הזה] כאשר למטה הוא חוד ושפיץ חד כלפי מטה ושמאלה, המושב משופע באלכסון כלפי מעלה אל רגל וי"ו הראשון. המושב מבפנים מצד חלל השי"ן הוא עגול, ורק בחוץ למטה הוא חד.

ב)  תמונת התי"ו – גגה ורגל ימין כדלי"ת, ורגל שמאל יורד ביושר למושבה שעשוי מעט כעין דלי"ת הפוכה או מושב נו"ן כפופה הבולטת היטב שמאלה בשיעור קולמוס לפחות, ויש בימינו של הרגל הזה כעין עקב [עבה המתחיל לפני הכפיפה עצמה, אך] קטן. יציאת רגל שמאל מהגג יותר מקולמוס לפני סיום הגג, כך שהגג עובר היטב על פני רגל שמאל, ואין רגל שמאל בולטת שמאלה מעבר לגג.