שו"ע אדמו"ר סימן לו, אות ג

אות ג
צריך שיהא ראשה עב ורגל ימין דקה תהיה לכתחלה ויורדת מעט למטה יותר מירך שמאל וירך שמאל לא תהיה עקומה אלא משוכה בשוה ומוגבהת קצת כלפי דלי"ת לכתחלה. ויש מי שקבלה בידו שגוף הגימ"ל יהיה כמו זיי"ן שימשוך רגל ימין מאמצע הראש ולא מקצהו כמו בוי"ו וכן כל ראשי שמאל שבאותיות שע"ט נ"ז ג"ץ יהיו דומים לזיי"ן ועל כן התגי"ן שעליהם נקראו זייני"ן אבל קבלת האר"י ז"ל אינו כן כמו שיתבאר. וירך שמאל תהא נמוכה כדי להמשיך אות אצל ראש הגימ"ל כי כן קבלה מהחסיד ולכשיכתוב וא"ו אצל נו"ן כפופה יכתבנה בתוך כפיפת הנו"ן כדי להסמיך ראשיהן זה אצל זה וכשיכתוב ך' פשוטה אצל צד"י כפופה טוב לעקם צואר הצד"י מעט לצד ימין כדי שיקרב קצת כ"ף הפשוטה לראשי הצד"י אבל בלי צורך לא יעקם שום אות כי כן קבלה מהראשונים שיהא כולם בעמידה פשוטים ולא מוטים לא לימין ולא לשמאל:

פירוש:

צריך שיהא ראשה עב (יותר מהרגל, ועוברת על הרגל לאיזה צד, כראש הוי"ו או הזיי"ן הבולט מעבר הרגל) ורגל ימין דקה תהיה לכתחלה ויורדת מעט למטה יותר מירך שמאל, וירך שמאל לא תהיה עקומה (כלומר לא משיכה באלכסון המוגבהת לצד הדלי"ת כמבואר בב"י, או עיקום בכפיפה) אלא משוכה בשוה (משיכה ישרה מקביל לשירטוט) ומוגבהת קצת (מסיום ירך ימין) כלפי דלי"ת לכתחלה.

ויש מי שקבלה בידו (זוהי קבלה אשכנזית קדומה המובאת באלפא ביתא שבב"י) שגוף הגימ"ל יהיה כמו זיי"ן, שימשוך רגל ימין מאמצע הראש ולא מקצהו כמו בוי"ו, וכן כל ראשי שמאל שבאותיות שע"ט נ"ז ג"ץ יהיו דומים לזיי"ן, ועל כן התגי"ן שעליהם נקראו זייני"ן. אבל קבלת האר"י ז"ל אינו כן (לענין ראשי שעטנ"ז ג"ץ שכולם זייני"ן) כמו שיתבאר (באותיות שע"ט, שראשיהן [המתוייגין] ווי"ן. ואע"פ שבאותיות גנ"ץ לא נשנה בקבלת האר"י ז"ל חילוק מקבלה האשכנזית, מ"מ במה שהקבלה האשכנזית משוה את כל ראשי שעטנ"ז ג"ץ, ועושה אותן זייני"ן, זה אינו לפי קבלת האר"י. אבל אין קבלה מיוחדת של האר"י לענין ראש הגימ"ל).

וירך שמאל תהא נמוכה (יורדת מתחת לשיטת הכתב) כדי להמשיך אות (שאחר הגימ"ל) אצל ראש הגימ"ל (ולא ישאר פירוד רב בין הראשים, וכל האותיות בתיבה צריכות להיות סמוכות זו לזו, ולא יהא ביניהם ריוח כמבואר בסימן לב סעיף מו) כי כן קבלה מהחסיד, ולכשיכתוב וא"ו אצל נו"ן כפופה יכתבנה בתוך כפיפת הנו"ן כדי להסמיך ראשיהן זה אצל זה, וכשיכתוב ך' פשוטה אצל צד"י כפופה (ואי אפשר להסמיך ראשי האותיות באופן הנ"ל, משום שהכ"ף ארוכה ומושב הצד"י בולט הרבה שמאלה, ואי אפשר שתעבור המושב תחת לרגל כ"ף הארוכה) טוב לעקם צואר הצד"י מעט לצד ימין כדי שיקרב קצת כ"ף הפשוטה לראשי [לכאורה צ"ל: לראש] הצד"י, אבל בלי צורך לא יעקם שום אות כי כן קבלה מהראשונים שיהא כולם בעמידה פשוטים ולא מוטים לא לימין ולא לשמאל:

חידושים:

א)  רבינו מבאר כאן שתי קבלות, א) "יש מי שקבלה בידו" שצורת שעטנ"ז ג"ץ זייני"ן [המכונה בפי העולם כתב ב"י], ב) "קבלה מהחסיד .. קבלה מהראשונים .. [שכל ירכי האותיות] כולם בעמידה פשוטים ולא מוטים".

בשתי הקבלות הללו אין אנו נוהגין כן. קבלה הא' מפני שקבלת האר"י ז"ל אינו כן, וכן בנוגע לקבלת הראשונים שכל ירכי האותיות בעמידה, גם זה אין נוהגין כן. ואע"פ שהטעם לא נתבאר בשו"ע כאן, מ"מ הוא ברור מאותו טעם (שאין נוהגין קבלת "יש מי שקבלה בידו"), כי אין זה מתאים לקבלת האר"י ז"ל באות צד"י שהצואר דוקא כפוף לאחור (ע"פ הגמרא בשבת קד). ולכן אין מקפידין גם בשאר ירכי האותיות שיהיו בעמידה דוקא, כי כבר בטל כלל הנ"ל שעל פי אותו קבלה, ואדרבה מכופפים צואר האותיות כדי להסמיך הראשים, ומעוד טעמים.

ומכאן יש לדייק דכוונת רבינו בכל מקום שכותב "יש מי שקבלה בידו" ללמדנו שזה דעת יחיד, ואדרבה אינה דעה מוסמכת [המקובלת על הכל].

כתב המיוחס:

צורתה בכתב המיוחס:

א)  ראש הגימ"ל וכן ראשי שעטנ"ץ אינו וי"ו או זיי"ן, אלא הראש כעין יו"ד מעט, ונטוי מעט באלכסון כלפי מעלה, והירך יוצא מקצה ימין שלו או קרוב יותר לקצה ימין, ולא מאמצע הראש כבאות זיי"ן. הירך הזה אינו המשך פשוט של הראש [שבזה היה כעין וי"ו ממש], אלא יורד באלכסון נוטה לצד ימינה, כך שנראה הראש שבור ממנו, והן שתי איברים הראש והירך. ובזה נתקיים פשרה בין הקבלות, הוא יוצא [יותר] מצד ימין כמבואר ע"פ האר"י ז"ל, והוא שתי איברים כמו ירך הזיי"ן וראשו, ולא כוי"ו שהוא כולו קו אחד, רק נתעקם מראשו לירד למטה.

רוחב הראשים שבכל אותיות הללו אינם שוין, חלק מהם צרים יותר מהאחרים.

ב)  ירך ימין צר ויורד מקצה ימין הראש באלכסון כלפי ימין [כך שבולט מעט החוצה מהראש לצד ימין], ומתעקם חזרה לקראת סופו [מעט אחר החצי, אחר חיבור ירך שמאל אליו] עיקום מעט, כך שבסופו יורד ביושר [ונשאר ימינה לראש האות].

ג)  ירך שמאל צר [רחבו בין שליש לחצי קולמוס], ומשוך ביושר [כעין המבואר בשו"ע כאן, ולא עקום או כפוף] ומתחבר בעוקץ לירך ימין, מעט למעלה מחצי גובה ירך ימין. פני הירך אינם ישרים מלמעלה למטה, אלא מעט אלכסוניים כך שפניו נראות נוטות מעט כלפי מעלה [הדלי"ת].

ד)  ירך ימין יורד משהו מירך שמאל. גובה כל האות כגובה שיטת הכתב, פרט לירך ימין היורד משהו.

ה)  ירך שמאל אינו בולט החוצה לצד שמאל מעבר לראש האות.

ו)  התגין שעל ראשי שעטנ"ז ג"ץ כולן מתחילות מצד שמאל ממש, על פני האות ממש. והתג הימני ביותר, אינו בצד ימין של הראש. כך שימין הראש בדרך כלל מעוגל מעט ופנוי אחר תג הימני.