שו"ע אדמו"ר סימן לו, אות ה

אות ה
צריך לעשות לה לכתחלה תג קטן למעלה מצד שמאל וגם באחוריה יעשה עוקץ קטן שתהא מרובעת כמו דלי"ת ולא עגולה כר'. והנקודה שבתוכה לא תהא סמוכה לגגה אלא יהא ביניהם חלק כל כך בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ספר תורה שעל גבי הבימה כשקורא בו ואם נגעה ממש בגגה אפילו נגיעה דקה כחוט השערה פסולה ולא תהא הנקודה נגד אמצע הגג אלא נגד סופו בצד שמאל ואם עשאה באמצע פסולה וצריך לתקנה אלא א"כ אין תיקון מועיל אזי יש להכשיר אפילו לכתחילה כמ"ש סי' ל"ב. ויש מי שקבלה בידו שהנקודה תהא דקה למעלה ועבה קצת למטה כעין יו"ד כי תמונת הה' היא דלי"ת ויו"ד (בכל ההי"ן חוץ מההי"ן של שם הוי"ה ב"ה שיש בהם קבלה אחרת כמו שיתבאר) ותהיה הנקודה עקומה למטה לצד ימין ולא לצד שמאל פן תדמה לתי"ו:

פירוש:

צריך לעשות לה לכתחלה תג קטן למעלה מצד שמאל, וגם באחוריה (סוף גגה מצד ימין) יעשה עוקץ קטן (כלומר זוית) שתהא מרובעת (בעלת זוית בסוף הגג, וצורתה) כמו דלי"ת ולא עגולה כרי"ש.

והנקודה (רגל שמאל התלויה) שבתוכה לא תהא סמוכה (יותר מדי) לגגה, אלא יהא ביניהם חלק כל כך בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ספר תורה שעל גבי הבימה כשקורא בו. ואם (הנקודה הזו) נגעה ממש בגגה אפילו נגיעה דקה כחוט השערה פסולה. ולא תהא הנקודה (עומדת) נגד אמצע הגג אלא (עומדת) נגד סופו בצד שמאל, ואם עשאה באמצע פסולה וצריך לתקנה, אלא אם כן אין תיקון מועיל אזי יש להכשיר אפילו לכתחילה כמו שנתבאר סי' ל"ב (סעיף לז).

ויש מי שקבלה בידו (קבלת האלפא ביתא שבב"י) שהנקודה תהא דקה למעלה ועבה קצת למטה כעין יו"ד (הפוכה, ופניה כלפי חלל הה"א) כי תמונת הה"א היא דלי"ת ויו"ד (בכל ההי"ן חוץ מההי"ן של שם הוי"ה ב"ה שיש בהם קבלה אחרת כמו שיתבאר) (בכתבי האר"י ז"ל מבואר שיש לשתי ההי"ן בשם הוי' צורת כתיבה מיוחדת, וציור הנקודה ע"פ קבלתו בה"א הראשונה כעין שתי ווי"ן קטנות מחוברות, ובה"א האחרונה נקודה פשוטה, ולא יו"ד הפוכה) ותהיה הנקודה עקומה למטה לצד ימין ולא לצד שמאל פן תדמה לתי"ו:

חידושים:

א)  והנקודה שבתוכה לא תהא סמוכה לגגה, אלא יהא ביניהם חלק .. דחוק לומר שרבינו מתכוין רק הרחקה של לכתחלה בלבד, שירחיק נקודת ה"א כל כך שיהא חלק כו'. אלא נראה דדין הרחקה קאמר, שצריך להרחיק הנקודה מהגג, כי אם היא סמוכה ממש אפילו לא נגעה עלולה להראות כחי"ת לתינוק. ומכאן נלמד דאע"פ שאינה נוגעת לגג, אם עומדת סמוכה ממש עלולה להפסל, כי אם תדמה כללותה לחי"ת היא פסולה, ובספק צריכה שאלת תינוק.

ב)  ואם נגעה ממש בגגה אפילו נגיעה דקה כחוט השערה פסולה. לכאורה כוונת רבינו רק נגיעה של הרגל עצמה לגג אפילו היא נגיעה דקה כחוט השערה, אך אם הרגל עומדת בפני עצמה נפרדת מהגג, ויוצא ממנה קו חוט של דיו דק שנדבק ממנה לגג, אינה נפסלת.

ג)  הנקודה תהא דקה למעלה ועבה קצת למטה כעין יו"ד. אבל לא תהא משוכה, כי עיקר תמונתה נקודה או רגל ולא מושב.

כתב המיוחס:

א)  צורת גופה כדלי"ת שבכתב זה. אבל הנקודה שבתוכה אינה יו"ד הפוכה, אלא נקודה כעין יו"ד ישרה עם ג' עוקצים אך ללא רגל ממש של יו"ד, והיא נטויה מעט באלכסון ופניה צופים מעט כלפי מעלה, והיא צרה מעט מיו"ד ממש, ומתוחה מעט לגובה (כך שהיא מרמזת גם על רגל פשוט כעין וי"ו).

גם כאן אנו רואים שכאשר רבינו כתב "ויש מי שקבלה בידו" כוונתו למעט את חשיבות דעה זו, ושיש דעה אחרת שנהגו כמותה.

ב)  בכתב ר' ראובן סופר נראה שמדייק שנקודה זו [רגל שמאל] יורדת משהו מתחת לרגל ימין. [צריך ליזהר בזה מאוד, שלא ירד יותר ממשהו, שלא תדמה לקו"ף. מי שלא יכול לדקדק בכך עדיף שלא יעשה דבר זה].