בתי"ו
הזה יש לשאול שתי שאלות.
א. האם
יש בה צורת האות – נראה פשוט שיש בה צורת אות תי"ו.
ב. האם
יש שיעור בגגה?
ועל כן
צריך לברר האם יש שיעור לגג מבחינת שיעורי קולמוסים, ואם כן מהי?
בשו"ע
רבינו (סימן לב סעיף כא): אין מכשירין ע"י קריאת התינוק אלא כשאנו מסופקים אם
אורך האות הוא כשיעור או אם רוחב האות הוא כשיעור כגון ד' שנכתבה קטנה כעין יו"ד
שאם תינוק קוראה ד' כשרה.
דברי רבינו
כאן הן המשך למבואר בסעיף כ' דאותיות פשוטות כגון וא"ו וזיי"ן לא סגי
להו שיעור ירך מלוא אות קטנה, אלא שיעורן בכדי שתינוק יקראם. וביארתי במאמר "שיעור
ירכי אותיות" פורום לנושאי סת"ם: שיעורי ירכי אותיות - שיטת שו"ע אדמו"ר הזקן שדעת רבינו דאות פשוטה עיקרה ירך ולא הגג, ולכן צריכה להיות
ירכה עיקר האות, וצריכה להיות דוקא קו ארוך יותר מנקודה כיו"ד, ולכן שיעור ארכה
צריכה להיות יותר משיעור מלוא אות קטנה.
וא"כ
כאן בסעיף זה ממשיך בנושא הנ"ל, ומבאר שלא מועיל קריאת תינוק אלא בספק האם יש
בה כשיעורה וכו'. וכן ברוחב האות, כלומר וכן בגג או במושב שבאות שצריכה להיות
כשיעור, ויש להסתפק האם יש בה כשיעור, מהני קריאת התינוק.
שמע
מינה בפשט השוואה זו, שרוחב האות שוה לשיעור ירכה, דבשתיהן יש שיעור [לדעת המרדכי
הנזכר שם], ובלא השיעור פסולה גם אם תינוק יקראנה. ופשטות גם בשיעור הן שוין, דלא
סגי בהו כמלוא אות קטנה שהיא כגוף היו"ד, אלא הגגות ומושבות שהן רחבים [כגון
גגות בי"ת דלי"ת וה"א וכיוצא בהם] צריכות להיות דוקא ארוכות יותר
ממלוא אות קטנה – שהיא יו"ד, כדי להיות להן תואר ושיעור גג או מושב.
וא"כ
תי"ו זו צריכה להיות בגגה לפחות יותר משיעור יו"ד, ובלאו הכי לא סגי.
אבל
כנתבאר שם אם תינוק יקראנה, לכל הפחות מותר לתקנה שלא כסדרן.
[יש
להעיר מביאור הלכה במשנת סופרים אות למ"ד, דמבאר דמושב הלמ"ד צריכה
להיות דוקא כשיעור יו"ד מלוא אות קטנה. משמע שבשאר מושבות של האותיות כגון
מושב הבי"ת וכ"ף, וממילא הוא הדין לגגותיהן דמאי שנא, לא סגי בשיעור זה
אלא בעי שיעור יותר. אלא שלא נתבאר דבר זה].
ונראה ברור שבתי"ו הזה יש בגגה שיעור מעט יותר מיו"ד, ולכן היא כשרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה