שו"ע אדמו"ר סימן לו, אות ך

אות ך
פשוטה צ"ל גגה קצר שלא תדמה לרי"ש ולכן לא ימשוך אותה בסוף השיטה ואע"פ שכל האותיות אין למשכן מכל מקום בדיעבד כשרות אבל זו פסולה אם תינוק שאינו חכם ולא טפש אינו קוראה כהלכתה. ולכתחלה צריך להיות כל הפשוטות ארוכות כשיעור שאם נכפלו יהיו כפופות ומטעם זה לא יעשה לכ"ף פשוטה זויות למעלה אלא תהיה עגולה כמו רי"ש שאם כופפין אותה שתיעשה כף כפופה שאין חילוק ביניהם רק שזו כפופה וזו פשוטה ואם עשה לה זויות למעלה כמו דלי"ת פסולה ואין לה תיקון בתפילין ומזוזות שדינה כרי"ש שעשאה כמו דלי"ת שצריך לגרור את כולה כמו שנתבאר בסי' ל"ב:

פירוש:

כ"ף פשוטה צריך להיות גגה קצר (כלומר לא ימשכנה הרבה) שלא תדמה לרי"ש (גדולה), ולכן לא ימשוך אותה בסוף השיטה. ואע"פ שכל האותיות אין למשכן (לכתחלה), מכל מקום בדיעבד (הרבה מהן) כשרות (משום שלא נשתנה צורתן), אבל זו פסולה אם תינוק שאינו חכם ולא טפש אינו קוראה (כ"ף) כהלכתה.

ולכתחלה צריך להיות כל הפשוטות (רגלן) ארוכות (כל כך) כשיעור שאם נכפלו יהיו (נעשות אותיות ה)כפופות (שהן בת-זוגן). ומטעם זה (שכל הפשוטות צ"ל ראויות להיות נעשות הכפופות בת-זוגן) לא יעשה לכ"ף פשוטה זויות למעלה אלא תהיה עגולה כמו רי"ש, שאם כופפין אותה שתיעשה כ"ף כפופה, שאין חילוק ביניהם רק שזו כפופה וזו פשוטה. ואם עשה לה זויות למעלה כמו דלי"ת פסולה, ואין לה תיקון בתפילין ומזוזות (אם כתב הלאה, משום שיצטרך למחוק הכ"ף ולחזור ולכתבה, ונמצא כותב שלא כסדרן) שדינה כרי"ש שעשאה כמו דלי"ת, שצריך לגרור את כולה כמו שנתבאר בסי' ל"ב (סעיפים כג, כה, משום שכולה נעשית במשיכה אחת, ונכתבה כולה בפיסול):

חידושים:

א)  צריך להיות גגה קצר שלא תדמה לרי"ש. ואע"פ שרגלה יורדת מהשיטה, לא מהני להיות היכר שזו שהיא אות ארוכה וממילא אינה רי"ש, אלא כל שנראית יותר צורתה הכללית רי"ש גדולה מכ"ף פשוטה, תיפסל. שמע מינה שאי אפשר להכשיר אות מחמת היכר ארכה לבד כנגד היכר צורתה הכללית. וכן להיפך, יו"ד הדומה ממש לחי"ת קטנה, אין להכשירה משום שהיא קטנה ובודאי אינה חי"ת, אלא אם ציור גופה נראית יותר חי"ת מיו"ד תיפסל. וכל כיוצא בזה.

ב)  ואע"פ שכל האותיות אין למשכן, מכל מקום בדיעבד כשרות, אבל זו פסולה אם תינוק שאינו חכם ולא טפש אינו קוראה כהלכתה. צ"ע האריכות, דהרי אין הכ"ף יוצאת מן הכלל, דגם בשאר האותיות אם נשתנו צורתן מחמת המשיכה נפסלו. ואפשר שבא לבאר קולא, דאע"פ שהמשיכה שבסוף השיטה מוכחת עליה, הוא אמינא דלא יועיל כלל קריאת התינוק, דהתינוק מכירה מחמת שמשכה בסוף השיטה, או רק מחמת שיורדת מהשיטה, קמ"ל דאם התינוק מכירה כהלכתה כשרה, ולא איכפת לי שנעזר התינוק בסימן שמחוץ לצורתה [סוף השיטה, או ירידתה מהשיטה].

ואפשר זהו שהוסיף רבינו "אם תינוק שאינו חכם ולא טפש אינו קוראה" [וכן כתב באותיות וי"ו, מ"ם, ונו"ן פשוטה, עיין שם] – דבדרך כלל קיצר "אם תינוק לא יקראנה". אלא בא לרמז למה שכתב בסימן לב סעיף כ, דתינוק חכם מבין מהענין ולכן אין לשאלו, אבל תינוק שאינו חכם אינו מבין מהענין רק מהבטה בהאות עצמה, ומכאן אתה למד שאין צריך לכסות מלפניו שאר התיבה. ועל כן גם במקרה דנן אין צריך לכסות לפני התינוק, ולא איכפת לן מה שמסתייע ממה שיורדת מהשיטה כדי לקראה כהלכתה.

עוד אפשר לפרש לשון רבינו: לא ימשוך אותה בסוף השיטה. ואע"פ שכל האותיות אין למשכן (לכתחלה), מכל מקום בדיעבד כשרות (ולכן כאשר יש צורך מותר למשכן מעט כמבואר בסימן לה), אבל זו (שתהא) פסולה אם תינוק .. אינו קוראה כהלכתה (על כן אין למשכה כלל, אפילו לא מעט).

ג)  צריך להיות כל הפשוטות ארוכות כשיעור כו'. נראה ש"כל" בא לרבות פ"א פשוטה, שיש קצת סברא שאינה ראויה להיעשות הכפופה (עיין באות פ"א פשוטה).

ד)  ומטעם זה לא יעשה לכ"ף פשוטה זויות למעלה אלא תהיה עגולה כמו רי"ש, שאם כופפין אותה שתיעשה כ"ף כפופה, שאין חילוק ביניהם רק שזו כפופה וזו פשוטה. ואם עשה לה זויות למעלה כמו דלי"ת פסולה.

לשון רבינו כאן קשה, דפתח בנתינת טעם כי הפשוטה צ"ל ראויה להיעשות הכפופה, ולכן צ"ל עגולה למעלה, אבל טעם זה אינו אלא לכתחלה כפי שהקדים בנוגע לשיעור אורך הרגל. ולבסוף מסיים דאם עשה לכ"ף פשוטה זוית כדלי"ת פסולה. וקשה תרתי, א) סתירה לכאורה בדברים, ב) אם טעם הרישא אינו אלא לכתחלה בלבד, למה לא מספיק הפסק בסיפא לפסול, ומה הרווחנו מטעם נוסף זה (שתהא ראויה להיעשות הכפופה) שאינו אלא לכתחלה?

ויש מפרשים בדקדוק לשון רבינו, שלא יעשה לפשוטה זוית מרובעת למעלה שהרי צריכה להיות ראויה להיעשות כפופה, והכפופה צ"ל לכתחילה עגולה למעלה. אמנם טעם זה אינו אלא לכתחילה, ועוד שהרי בשתיהם [הכפופה והפשוטה] זוית למעלה [לבדה] אינו פוסל, ולכן עדיין היא ראויה להיעשות כ"ף כפופה עם זוית למעלה, שהיא כשרה.

אבל אם עשה לה זוית למעלה כדלי"ת, פירוש זוית חד הבולט החוצה מעבר לירך, בזה נפסל הכ"ף לגמרי.

אלא שגם ביאור זה בלשון רבינו קשה, והעיקר כי לא נתבאר כלל מה הטעם לפסול בזוית כדלי"ת יוצא, יותר מבזוית מרובעת סתם. ורבינו הצמח צדק (שו"ת או"ח סי' יח) פסק דאין חילוק ביניהם, ובשתיהם פוסל רבינו. אלא שעדיין תמוה מה הטעם שרבינו פוסל כ"ף פשוטה עם זוית (לבד הסתירה והקושי הנ"ל).

ואפשר לבאר לשונו כך: ולכתחלה צריך להיות כל הפשוטות ארוכות כשיעור שאם נכפלו יהיו כפופות (ודבר זה שתהא ארוכה כ"כ שתהא ראויה להיעשות הכפופה בכל האותיות, וכן בכ"ף פשוטה אינו אלא לכתחילה). ומטעם זה (שכל הפשוטות צ"ל ראויות להיעשות הכפופות) לא יעשה לכ"ף פשוטה זויות למעלה (אף לעיכובא כפי שיבאר) אלא תהיה עגולה כמו רי"ש, שאם כופפין אותה שתיעשה כ"ף כפופה, שאין חילוק ביניהם [כלומר: אין חילוק כלל בין הפשוטה והכפופה לענין זה ששתיהן חייבות להיות עגולות מעצם צורתן, שהרי שתיהן נקראות כ"ף, ומעצם צורת הכ"ף להיות עגולה דוקא] רק שזו כפופה וזו פשוטה. ו(לכן) אם עשה לה זויות למעלה כמו דלי"ת פסולה (כי אין זו כ"ף כלל, ולא משום שהיא צריכה להיות ראויה לכתחלה להיעשות הכפופה).

במלים אחרות: לא בגלל שהפשוטה צ"ל ראויה להיעשות כפופה צריכה להיות עגולה, אלא מעצם צורתה העצמית צ"ל עגולה. ומשום ששתיהן אות אחת, לכן לכתחילה צ"ל ראויה להיעשות הכפופה. ועדיין דוחק בלשון.

כתב המיוחס:

בצורת הכ"ף פשוטה נראה שאין שום חידוש בכתב המיוחס.