שו"ע אדמו"ר סימן לו, אות י

אות י
צ"ל עליה תג קטן מלמעלה לכתחלה וצריך לעשות ראשה כפוף בשמאלו למטה שיהיה כמו עוקץ קטן יורד למטה ויהיה עוקץ זה קצר מרגלה פן תדמה לחי"ת ורגלה יהיה כפוף קצת לכתחלה להיטיב צורתה ויהיה רגל קטן ולא גדול פן תדמה לרי"ש ויהיה קצר ולא ארוך שלא תדמה לוי"ו ותפסל על ידי קריאת התינוק ואם חסר עוקצה השמאלי ואצ"ל רגלה הימנית פסולה ובשמאלי מועיל תיקון אפילו בתפילין אבל לא בימיני כמו שנתבאר בסי' ל"ב:

פירוש:

צ"ל [צריך להיות] עליה (על ראשה) תג קטן מלמעלה לכתחלה, וצריך לעשות ראשה כפוף בשמאלו למטה (כלומר הראש בצד שמאל כפוף כלפי מטה, וזה יגרום) שיהיה כמו עוקץ קטן יורד למטה. ויהיה עוקץ זה (שבצד שמאל) קצר מרגלה (שבצד ימין) פן תדמה לחי"ת (אם היו שתיהן שוות בארכן הרי היתה נראית כעין חי"ת קטנה). ורגלה (שבצד ימין) יהיה כפוף קצת (פנימה) לכתחלה להיטיב צורתה, ויהיה רגל (זה) קטן (כלומר צר ודק) ולא גדול (עבה) פן תדמה לרי"ש (קטנה), ויהיה (הרגל) קצר ולא ארוך שלא תדמה לוי"ו, ותפסל על ידי קריאת התינוק.

ואם חסר (בה) עוקצה השמאלי, ואין צריך לומר (אם חסר) רגלה הימנית, פסולה. וב(עוקצה ה)שמאלי (החסרה) מועיל תיקון אפילו בתפילין (אפילו כתב הלאה, שאין בזה פסול כתיבה שלא כסדרן, כי צורת היו"ד עליה), אבל לא בימיני (שאם אין ליו"ד רגל ימין אין זה יו"ד כלל, ולכן תיקונה לאחר שכתב הלאה הוא כתיבה שלא כסדרן) כמו שנתבאר בסי' ל"ב (סוף סעיף ל):

חידושים:

א)  צ"ל עליה תג קטן .. לכתחלה. כל תגי בד"ק חי"ה הן לכתחילה, ואינן מעכבין.

ב)  ראשה כפוף בשמאלו למטה (וזה יגרום) שיהיה כמו עוקץ קטן יורד למטה. מדקדוק לשון רבינו ברור, שאין העוקץ תוספת לאות אלא חלק מעצם כתיבת האות, והיינו ע"י שכופפין ראשו של היו"ד מעט כלפי מטה, ממילא נוצרה העוקץ הבולט כלפי מטה.

ועיקר טעם רבינו בהגדרת עוקץ שמאל באופן זה (מלבד שכן משמעות רוב הראשונים, ודלא כמשמעות הא"ב שבב"י וקצת ראשונים שיש תג וקוץ שמאל יורד מפניו), משום שבכתבי האר"י מבואר שיש ביו"ד רק ג' נקודות [קוצין, כלומר שלשה חלקי האות שיש בהם כוונה בכתיבה כמבואר שם], א) קוץ העליון (התג שלמעלה), ב) גוף היו"ד, ג) והרגל. ולא הוסיף (ואף לא הזכיר כלל) קוץ שמאל (של רבינו תם). לכן מבאר רבינו שעוקץ זה הוא מתכונת כתיבת גוף הנקודה, ואינו חלק נוסף [על גוף היו"ד].

ג)  ורגלה יהיה כפוף קצת לכתחלה להיטיב צורתה. לכאורה "להיטיב צורתה" קאי על כל האפשרויות המתחלפות שמזהיר כאן, להרחיקה מדמיון לחי"ת, לרי"ש, או לוי"ו.

ד)  ויהיה רגל קטן (כלומר צר ודק) ולא גדול (עבה) פן תדמה לרי"ש. משמע שהרגל צר, ולכן גם עלולה להדמות לחי"ת, אם ירך ימין צר וישר ועוקץ שמאל ארוך כרגל ימין. משא"כ כאשר הרגל כפוף היטיב אינו דומה כ"כ לחי"ת, ולכן מזהיר גם שהעוקץ יהא קצר שלא תדמה לחי"ת כלל.

ה)  פן תדמה לחי"ת .. פן תדמה לרי"ש .. שלא תדמה לוי"ו. מדקדוק לשונו "פן" ו"שלא תדמה", ברור שהדמיון לחי"ת ורי"ש רחוקים (יותר מאפשרות החילוף לוי"ו), ובודאי מהני בזה שאלת תינוק כדי להכשיר היו"ד. ודבר זה הוא קל וחומר ממה שמבואר שאם יש ספק בין יו"ד לוי"ו שמהני שאלת תינוק (ולא כסברת חלק מהאחרונים שהחמירו ביו"ד קטנה הדומה לחי"ת לפסלה).

ו)  ואם חסר עוקצה השמאלי .. אבל לא בימיני כו'. לשונו הזהב מורה, דדוקא אם חסר העוקץ פסולה, כלומר אין לה כלל עוקץ. אבל אם יש בה עוקץ כלשהו אין לפסול. ומעתה לאו דוקא עוקץ יורד למטה שנתבאר ברישא, אלא אפילו נשתייר עוקץ של זוית חדה, יש לומר דעכ"פ נשתייר בה עוקץ שמאל כלשהו. [ושיעור דבריו כך: ברישא מבאר הדין לכתחילה שיהא הראש כפוף ועי"ז ייוצר העוקץ יורד, ובסיפא מבאר הדין בדיעבד אם לא כפף הראש כלל כלפי מטה, אם יש בה עוקץ הזוית כשרה אבל אם גופה עגולה שאין בה עוקץ כלל פסול, אלא שמותר לתקן העוקץ שמאל].

ועד"ז חסר רגלה הימני, כלומר אין לה רגל כלל בולט אפילו משהו. אבל אין שיעור לירך עכ"פ בדיעבד, וכל שיש בו ירך משהו בולט מהגוף אין לפסול (ובודאי מותר לתקנה שלא כסדרן). אבל זוית לחוד בצד ימין אינו רגל, משא"כ לעוקץ שמאל זוית חדה ג"כ יקרא עוקץ.

כתב המיוחס:

צורתה קרוב למבואר בשו"ע כאן, אבל יש בה דקדוק בפרטים הבאים.

א)  התג על פניה ממש מצד שמאל, ועושה קו הפתיחה מהתג על פני כל היו"ד עד סיום הגוף למטה בצד שמאל (העוקץ שעתיד להיות כפיפתה כלפי מטה), ואח"כ מושך ממנה את הגוף לצד ימין, ואינה משיכה ישרה [עם השירטוט] אלא בצורה קמורה קצת, ואח"כ יעשה הרגל, כמבואר בכתבי האר"י ז"ל סדר כתיבת היו"ד.

ב)  פני היו"ד אינם ישרים, אלא קו הפתיחה הנ"ל עגולה כקשת [הבולט פנימה כלפי ימין] מתג העליון עד העוקץ שמאל שלמטה שבולט החוצה גם שמאלה וגם כלפי מטה מעט.

ג)  רוחב גוף היו"ד פחות מקולמוס [כשתי שליש עד שלשת רבעי הקולמוס].

ד)  הרגל ארכו פחות מעובי הקולמוס, כך שהראש עבה [גבוה] יותר ממנה [לקיים את היוצא מפסק שו"ע רבינו (סי' לב סעיף כ) בהפרש שיעורי אורך הירך בין וי"ו ליו"ד. ועוד, להרחיקה מדמיון לוי"ו].

והרגל עבה מעט ואינו צר ודק כמבואר בשו"ע, וגם אינו כפוף כל כך להיטיב צורתה, אלא נוטה מעט פנימה. ואפ על פי כן אין צורתה מתחלפת ברי"ש או וי"ו.