כל אות שיש בה ספק
שמא אין בה כשיעור הראוי בענין שהיא פסולה או שמא אין צורתה עליה בענין שהיא פסולה
מראין לתינוק שאינו חכם ולא טפש ואם יודע לקרותה כהלכתה כשרה אבל אם ידוע לנו שאין
האות כהלכתה אין קריאת התינוק מועלת כמו שנתבאר בסי' ל"ב:
פירוש:
כל אות שיש בה ספק
שמא אין בה כשיעור הראוי (בארכה
או ברחבה) בענין שהיא פסולה (כגון נו"ן פשוטה שהיא קצרה ונדמית לזיי"ן, או דלי"ת שהיא
צרה ונדמית לזיי"ן), או שמא אין צורתה עליה (כגון בי"ת שהיא עגולה ודומה לכ"ף)
בענין שהיא פסולה, מראין לתינוק שאינו חכם ולא טפש ואם יודע לקרותה כהלכתה כשרה.
אבל אם ידוע לנו שאין האות כהלכתה (בין מחמת שאין בה שיעור הראוי לה ע"פ דין, או שנשתנה צורתה לעינינו
ואין לנו בזה ספק) אין קריאת התינוק מועלת כמו שנתבאר בסימן ל"ב (סעיף כא):
חידושים:
א) כל אות שיש בה ספק שמא אין בה כשיעור הראוי בענין
שהיא פסולה, או שמא אין צורתה עליה כו'. מובן שהדוגמא הראשונה "אין בה כשיעור
הראוי" אינה בעיה מחמת התדמותה לאות אחרת וספק בקריאתה (שהרי זה המשך ודוגמא
השניה "אין צורתה עליה"), אלא בעיה אחרת. וכפי שנתבאר בסימן לב סעי' יט,
כ, יש שיעור הלכתי לאות, כגון הוא"ו וזיי"ן צריכות להיות ירכן ארוכה
ועבה מהראש, שתהיינה אותיות פשוטות דוקא, ואם לאו פסולות. ולאחר שיש בירכן שיעור
זה אם נסתפק לנו אם ארוכות כשיעור צריכות שאלת תינוק כנתבאר שם. וזהו גם כן כוונת
רבינו כאן.
ומעתה יש לומר, דגם
שיעור רוחב האות אם נסתפק לנו בשיעורה אע"פ שצורתה מוכחת עליה, כגון גג
הדלי"ת שהיא צרה ביותר ושיעורה כעין ראש זיי"ן, אע"פ שכללות צורתה
וגופה נראית דלי"ת היא פסולה, משום שאין בה שיעור הראוי לגג הראש. ואם נסתפק
לנו בשיעורה, אזי מועיל שאלת תינוק.
וכן כ"ף פשוטה
שגגה צרה ואין בה שיעור גג, אע"פ שנראית לעינים שאינה וי"ו או נו"ן
מ"מ פסולה, לא משום שנדמית לאות אחרת, אלא משום שאין בה שיעור רוחב הצריכה לה.
וכן כל כיוצא באלו.
ב) כל אות שיש בה ספק שמא .. אין צורתה עליה. בסימן
לב סעיף לו כתב רבינו "ואם המשיך יותר מדאי [מושב הנו"ן] .. יש להסתפק
.. ויש להראות לתינוק .. כמו שעושין בכל אות שיש בה ספק".
רבינו מחדש שם,
דאפילו שאין לנו חשש התדמות לאות אחרת, שהרי במקרה והרחיב מושב הנו"ן הרבה שמאלה אינה דומה בזה לאות אחרת [ולא כספק האם הבי"ת נתדמה לכ"ף,
וכיו"ב], ויש סברא לומר דלא מהני שאלת תינוק באופן זה, שהרי אין לו במשהו
אחר לטעות בצורתה. קמ"ל דכל ספק שיש בצורת האות נקבע ע"י קריאת התינוק.
במלים אחרות: קריאת
התינוק היא אובייקטיבית, ולא צריכה להיות סובייקטיבית [שיהא לו במה לטעות].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה