שו"ע אדמו"ר סימן לו, אות ט

אות ט
צריך שיהא ראש ימין שלה כפוף מעט למטה לכתחלה אבל לא יהיה כפוף הרבה לכתחלה וראש שמאל שלה יהיה כזיי"ן (לדברי המצריכים כן בכל אותיות שעטנ"ז ג"ץ אבל לפי קבלת האר"י ז"ל תהיה כוי"ו ישרה בתפילין) אבל ראש ימין לכתחלה יהיה עגול כוי"ו ולא יהא ראוי להושיב עליו כתרי התגין שאם ראש ראשון היה שוה והגון לתגין כמו ראש הב' לא היו מדלגין עליו להושיבם בראש הב' דומה למה שאמרו אין מעבירין על המצות ומטעם זה כל היודי"ן שבצד ימין בעיי"ן וצד"י ושי"ן שבספר תורה כולם פניהם כלפי מעלה ואין ראוין להושיב עליהן כתרי התגי"ן:

פירוש:

צריך שיהא ראש ימין שלה כפוף (בסופו) מעט למטה (לתוך חלל האות) לכתחלה, אבל לא יהיה כפוף (לתוכה) הרבה לכתחלה. וראש שמאל שלה יהיה כזיי"ן (לדברי המצריכים כן בכל אותיות שעטנ"ז ג"ץ (כנתבאר באות גימ"ל), אבל לפי קבלת האר"י ז"ל תהיה (ראש שמאל) כוי"ו ישרה (שראשה שוה לשירטוט, ואינה כפופה כלפי מטה) בתפילין), אבל ראש ימין לכתחלה יהיה עגול כוי"ו (כראש וי"ו העגולה כלפי מטה כאונקליות [פי' ווי העמודים שהן כפופין]) ולא יהא ראוי להושיב עליו כתרי התגין (כי אין ראוי להושיב תגין אלא על ראש שוה וישר, ולא על ראשים שהם עגולים או נטויים באלכסון) שאם ראש ראשון (של ימין) היה שוה (לשירטוט) והגון לתגין כמו ראש הב' לא היו מדלגין עליו להושיבם בראש הב', דומה למה שאמרו אין מעבירין על המצות. ומטעם זה כל היודי"ן שבצד ימין בעיי"ן וצד"י ושי"ן שבספר תורה כולם פניהם כלפי מעלה (ולא ישרים עם השירטוט) ואין ראוין להושיב עליהן כתרי התגי"ן:

חידושים:

א)  "אבל ראש ימין לכתחלה יהיה עגול כוי"ו". מלשון זה אנו למדים שעיקר צורת הוי"ו עצמה היא בראש כפוף כלפי מטה מעט [כמבואר בב"י בא"ב השלישי בשם המנהיג], ולכן בטי"ת הימנית שהיא עגולה כוי"ו, אינה ראויה להושיב עליו כתרי התגין.

ב)  ומטעם זה כל היודי"ן שבצד ימין בעיי"ן וצד"י ושי"ן שבספר תורה כולם פניהם כלפי מעלה כו'. דקדק רבינו בספר תורה, כי על פי האר"י בתפילין אותיות עיי"ן ושי"ן ראשי ימין שלהם ווי"ן ישרות. והיו ראויות להושיב על ראשיהם כתרי התגין, ואעפ"כ מדלגין מעליהן לראש שמאל, על כרחך שעל פי קבלת האר"י ז"ל טעם אחר למה אין כתרי התגין בצד ימין, אלא דוקא על ראש שמאל.

ג)  יש לדקדק מכאן שראשי ימין נכתבות לפני ראשי שמאל בכל מקום. ולכן נתעוררה שאלה מדוע דילגו מעליהן את התגין, דומה למה שאמרו אין מדלגין על המצות. אבל אם היו מקדימים לכתוב ראשי שמאל, לכאורה לא היתה מקום לשאלה זו. (אמנם אפשר לומר שצריך לעשות התגין אחר סיום כתיבת כל האות, ולכן כבר היו ב' הראשים כתובים, ולא היו מדלגין מעל הימני שהוא קודם למצוה).

ד)  רבינו השמיט מה שביאר בב"י שצורת הגוף היא כעין כ"ף, וגם לא נתן תיאור אחר מהי צורת גוף הטי"ת. וכן דרכו בכל מקום בסימן זה, שכאשר לא הסכים לקבלה המבוארת בב"י בתמונת איזה אות, ולא היה כתוב לפניו קבלה אחרת שיוכל להעתיקה כדי שינהגו על פיה. לא כתב את קבלת הב"י, אפילו כ"יש מי שקבלה בידו".

כתב המיוחס:

א)  ראש הימני כעין וי"ו, אלא שהראש רחב מעט [יותר ממשך הקולמוס] ועל פניה שתי עוקצים חדים, אחד עולה למעלה מעט מעל ראש האות, ואחד נוטה מעט שמאלה ולמטה לעבר חללה.

ב)  מושבה שטוח, עגול מצד ימין וזוית בצד שמאלו, ורחבה כשתי קולמוסים.

ג)  ראש השמאלי ככל ראשי שעטנ"ז ג"ץ, תמונת הראש כעין יו"ד משוכה מעט [יותר מעובי הקולמוס], נטויה מעט באלכסון מעט מצידה השמאלי כלפי מטה לצד ימין [ואין מקפידין בכתב זה כלל על מה שכתוב בב"י שאם אין הראש שוה וישר אינו הגון לתגין]. ממנה יוצאת ירך שמאל דקה, מקצה ימני שבו באלכסון מעט ימינה כלפי המושב. ונמצא הראש שמאל בולט רובו מעבר למושב.