מסומן כאן שני ביתי"ן שעקבן חודרת מעט לחלל הדלי"ת.
לדעתי, אם עקב הבי"ת חודרת היטב לחלל הבי"ת, כלומר כל עובי הקו מגיע תוך חלל הדלי"ת, הרי הדלי"ת הזו נהפכה לה"א, ואי אפשר לדעת אם היא ה"א או דלי"ת, אם כן אין זו כתיבה תמה, והדלי"ת פסולה.
[אמנם יש דעות באחרונים (קסת הסופר ושו"ת אבני נזר) שבסופר ימני, הכותב ומושך קוי האותיות משמאל לימין, נמצא שכאשר משך את מושב הבי"ת הרי קדם המושב של הבי"ת לכניסתו לחלל הדלי"ת, ואם כן מוכח שהיא עקב של מושב הבי"ת.
לעד"נ שאין סברא זו עיקר להלכה, אלא פשטות הפוסקים [עיין בשו"ע רבינו סי' לב סעיף מא, ומשנה ברורה שם ס"ק קלב] שפסול כי נשתנה צורת הדלי"ת, ולא תלוי הדבר כלל בעובדה שאנו מכירים למי שייכת עקב זה].
והמבחן לדעת גדרה של הדלי"ת [כלומר, כמה נכנסה לחלל הדלי"ת] [הדוגמאות למטה ערוכות ומוסמנות בריבוע], לכסות את כל מה שמחוץ לדלי"ת מלפני התינוק ולשואלו, אם מה שנשאר נראה לתינוק כדלי"ת הרי זו כשרה, ואם נראית לו כה"א הרי זו פסולה.
האם אמנם זה מוכרח שלפי רבנו הזקן צריך לכסות מן הצד לפני שמראים לתנוק? שהרי בסי' ל"ב סעי' כ פוסק רבנו הזקן "...שאין צריך לכסות מלפניו שאר האותיות..."
השבמחקומכיון שכל הטעם של " יש ליזהר לכתחלה שלא לכנס ראש למ"ד... שהפסיד צורת האות..." הוא בגלל שהיה רגע שהיה ה"א ממש- וזה לא שייך בבי"ת שנכנס לאות דל"ת (לסופר ימני עכ"פ) - נראה שאפשר להראות לתנוק כמו שהיא בלי לכסות מן הצד.
מה דעת כבוד הרב?
כבודו כתב:
השבמחק"ומכיון שכל הטעם של "יש ליזהר לכתחלה שלא לכנס ראש למ"ד... שהפסיד צורת האות..." הוא בגלל שהיה רגע שהיה ה"א ממש" -
נראה לי שאין זה כל החשש, אלא יותר מזה כי בכל רגע ששטח הלבן השייך לדלי"ת מכוסה, אי אפשר כלל לידע האם זו ה' או ד' - וספק אות כזו אינה בכלל "כתיבה תמה" ברורה.
ולכן לענ"ד הבחינה היא בכיסוי הב' [או צואר הל'] ולראות מה יקרא לו [לדלי"ת] התינוק בפני עצמו. זו דעתי.