נרתיק של מזוזה ודאי דינה כבית של תפלין ונחשבת לתשמישי קדושה שנגנזת ואסור לזרקה.
אבל אני מסתפק בנייר או ניילון שמכסים בה את המזוזה מבפנים, לצורך שמירה מפני לחות, או שיהא כיסוי בתוך כיסוי לצורך צניעות. האם נייר וניילון אלו נחשבים לתשמישי קדושה, או שמא אין דין תשמישי קדושה אלא בדבר חשוב, אבל דבר שאינו חשוב לא ראוי שיחול עליו שם וחשיבות 'תשמיש' לדבר שבקדושה?
השאלה
השבמחקמה דינם של נרתיק מזוזה שבלה, הניילון שעטף את הקלף או סרט הדבק שבו הודבקה המזוזה – האם הם טעונים גניזה?
תשובת הרב
על חפצים ששימשו למצווה, וכעת אינם ראויים לשימוש, אמרו חז"ל: "תשמישי מצווה – נזרקין, תשמישי קדושה – נגנזין. ואלו הן תשמישי מצווה: סוכה, לולב, שופר, ציצית; ואלו הן תשמישי קדושה: תיקים של ספרי-תורה, תפילין ומזוזות...".
הקלף שעליו כתובים תפילין, מזוזה וספר-תורה נחשב 'גוף הקדושה'. כשהוא בלה ונפסל, יש לגונזו בגניזה מיוחדת – לקוברו בתוך כלי חרס וכדומה, השומר עליו לימים רבים.
נרתיק מזוזה נחשב 'תשמיש קדושה' וטעון גניזה, מכיוון שהוא משמש לכבוד המזוזה. לכן גם אם הקלף שבתוכו עטוף בעטיפות נוספות, לא נגרעה קדושתו.
גם ניילון או נייר העוטף את קלף המזוזה דינו כ'תשמיש קדושה'. אולם אם עטפו את הקלף בשני כיסויים, הכיסוי החיצוני אין בו קדושה.
תשמישי מצווה (וכל-שכן תשמישי קדושה) בשעת מצוותם - אסור להשתמש בהם לדבר של חול. לכן אסור לקשור דברים בחוטי הציצית התלויים בבגד שהאדם לובש. אך ציציות, סוכה ושופר לאחר זמן קיום המצווה – מותר לזורקם, אבל אסור לעשות זאת בדרך ביזיון.
המסמרים והדבק ששימשו למזוזה הם לכל היותר 'תשמישי מצווה' (אפשר להשליכם לערֵמת הגזם, אבל לא לפח האשפה).
מקורות : מגילה כו,ב. שו"ע או"ח סי' מב ס"ג ושו"ע אדמו"ר הזקן שם, וסי' קנד ס"ג וביה"ל שם. יו"ד סי' רפב ס"י ואילך. חובת הדר פ"א ס"י, צדקה ומשפט פט"ו סכ"ה, גנזי הקודש פ"ו סכ"א-כג, וש"נ.
(1306)
יישר כח רב דוד,
השבמחקעיינתי במקורות שציינת [פרט לס' גנזי הקודש שאיני מכירו ולא מצאתיו] ובאמת במשנה ברורה קנד ס"ק יד משמע דכל שנוגע בגוף הקדושה אע"פ שאינו עשוי רק לשמירה ולא לכבוד דינו כתשמיש קדושה.
ועדיין יש מקום להסתפק שמא מזוזה קל מספר תורה ותפלין?