שיעור לחלל האותיות

כתבתי בספר אותיות הרב (עמ' רכט,רל) על פי משמעות הזוהר שהמ"ם סתומה צריכה להיות לה חלל כשיעור יו"ד [עכ"פ לכתחילה]. ונראה לי ראיה ברורה שעל פי הדין אין זה מעכב, כלו' דשיעור וצורת חלל האותיות אינה מעכבת בדיעבד.

מבואר בשו"ע רבינו סימן לב סעיף יט דאם ניקב כל חלל המ"ם ולא נשתייר ממנה מאומה שהיא כשרה [אם אירע אחר הכתיבה, אבל בשעת הכתיבה היתה פסולה משום שלא היתה מוקפת גויל. וגם לירושלמי המבואר שם שפוסל ניקב כל חלל המ"ם גם לאחר שעת הכתיבה, היינו רק משום שאינה מוקפת גויל מבפנים, אבל מודה דלא בעי שיעור לחלל מעבר להיקף גויל משהו] שמע מינה דאין החלל של המ"ם מעיקר צורתה שנאמר שפסולה משום שחסר לה חלל, דאם לא כן לכו"ע היינו פוסלים נתמעט חללה לגמרי משום שינוי צורת האות (בלי קשר לענין היקף גויל).
פשוט שלא דברנו כאן אם נתמלא כל חללה או רובה בדיו דפסול משום שינוי צורת האות (כן מבואר בשו"ת שואל ומשיב כרך ג מהדורא ג סי' קכב), אבל לא משום שנחסר חללה.